מבצר שליסלבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבצר אורשק

מבצר שליסלבורג (או בשמו הרוסי – מבצר אורשק) הוא מצודה רוסית עתיקה הממוקמת על אי אורחוביי שבתוך ימת לדוגה קרוב לנקודת מוצאו של הנהר נייבה.

בתקופות שונות המבצר נשלט ע"י: רפובליקת נובגורוד , נסיכות מוסקבה, שבדיה והאימפריה הרוסית. בימי האימפריה הרוסית שימש המבצר כבית סוהר לאסירים פוליטיים. המבצר הינו חלק מהמרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשורים , אשר הוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצודת עץ נבנתה באי אורחוביי (פירוש השם ברוסית – אי האגוז) בשנת 1323 על ידי הנסיך יורי ממוסקבה , אשר היה גם פטרונה של העיר נובגורוד. המצודה נועדה לשמור על דרך הגישה אל העיר מהצפון וכן על הגישה מהמפרץ הפיני אל ימת לדוגה. המצודה נקראה אורשק (ברוסית - אגוז קטן).

ב-12 באוגוסט 1323 נחתם במצודה הסכם השלום בין רפובליקת נובגורוד לבין שבדיה , אשר הגדיר את קו הגבול בין שתי המדינות. אנדרטת אבן לזכר המאורע מוצבת כיום בתוך המצודה. בשנת 1331 העבירה רפובליקת נוגורוד את המבצר לשליטתו של הנסיך הליטאי נרימונט. כעבור כ 5 שנים , לאחר שלא נענה לקריאתם של אנשי נובגורוד לבוא לעזרת בעת פלישת השבדים לאזור, נלקח המבצר ממנו.

בשנת 1348 נכבש המבצר על ידי צבאו של המלך השבדי מגנוס הרביעי. כעבור כשלוש שנים הצליחו אנשי נובגורוד לכבוש אותו חזרה. כתוצאה מהקרבות נהרס רובו של המבצר , לכן בשנת 1352 הוא נבנה מחדש – הפעם מאבן. שרידי החומה מאותה תקופה התגלו בחפירות ארכולוגיות שנערכו במקום בשנת 1969.

בשנת 1478 הועבר המבצר יחד עם שאר שטחה של רפובליקת נובגורוד לשליטתה של נסיכות מוסקבה.

בשנת 1611 , במהלך הפלישה השבדית לרוסיה , צר על המבצר צבאו של המצביא יעקוב דה לה גרדי (Jacob De la Gardie ). המצר נמשך כ 8 חודשים ובסופו נכנע חיל המצב הרוסי. המבצר עבר לשליטת שבדיה ושמו הוחלף לנטבורג (Nöteborg) (מבצר אגוז בשבדית).

מבט על החלק הפנימי של המבצר. בקדמת התמונה נראים שרידי בית הסוהר שהיה במבצר בתקופת האימפריה הרוסית

בשנת 1702 , במהלך המלחמה הצפונית הגדולה , נכבש המבצר על ידי הצבא הרוסי בפיקודו של בוריס שרמטייב , כאשר הצאר פיוטר משתתף באופן אישי בלחימה . לאחר כיבוש המבצר הורה הצאר לשנות את שמו לשליסלבורג . פירוש השם בגרמנית – מצודת מפתח. בכך רצה לקבוע כי המבצר הוא למעשה המפתח לכיבוש אינגריה.

בתום המלחמה הצפונית הגדולה סופוחו שטחים נרחבים של פינלנד לאימפריה הרוסית והמבצר איבד את חשיבותו האיסטרטגית בהגנה על גבול הצפוני (שכן היה כעת מרוחק כמה מאות קילומטרים מהגבול). ממצודה קדמית הפך המבצר לבית סוהר לאסירים רמי דרג – בשנים 1725 -1728 הוחזקה בו יבדוקיה לופוחינה, אשתו הראשונה של פיוטר הגדול. הצאר המודח איוואן השישי הוחזק במבצר עד לשנת 1764, אז נרצח במהלך ניסיון כושל לשחררו.

המבצר לא היה מותאם להחזקת יותר מכמה אסירים בודדים , לכן בשנת 1798 נבנה בחצרו "הביתן החשאי" – מבנה "תקני" של בית כלא. בשנת 1826 הוחזקו בביתן החשאי חלק ממשתתפי מרד הדקבריסטים , עד לשליחתם לסיביר. בשנת 1887 הוצאו להורג במבצר משתתפי ניסיון ההתנקשות בחייו של הצאר אלכסנדר השלישי – אחד מהם, אלכסנדר אולינוב, היה אחיו של ולדימיר לנין. בתחילת המאה ה-20 הפך המבצר לבית מאסר-מעבר. האסירים הוחזקו בו פרק זמן קצר (יחסית) טרם שליחתם לעבודות הפרך בצפון רוסיה.

לאחר מהפכת אוקטובר החליטו השלטונות הקומוניסטים להפוך את המבצר למוזיאון של אסירים פוליטיים, כזיכרון לרדיפות מתנגדי המשטר בתקופת הצארים. כמו כן למבצר הוחזר שמו המקורי – אורשק.

במלחמת העולם השנייה חזר המבצר לייעודו המקורי. במהלך המצור על לנינגרד הגן חיל המצב הקטן של המבצר על דרך החיים – נתיב הספקה היחידי ללנינגרד הנצורה שעבר דרך ימת לדוגה. הגרמנים ניסו כמה פעמים להנחית כוחות באי ולכבוש את המבצר , אך נהדפו על ידי מגניו.

שרידי כנסייה בחצר המבצר. הכנסייה נהרסה בהפצצות גרמניות בימי מלחמת העולם השנייה

המבצר כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק חלק מהמבצר השתמר עד ימנו , כך למשל רק 6 מתוך 10 מגדלים, שהיו חלק מחומה שהקיפה את המבצר, נשארו לעמוד על כנם. ההריסות שניתן לראות היום במבצר הם תוצאה של ההפגזות וההפצצות הגרמניות במהלך מלחמת העולם השנייה. כיום המבצר הינו אתר תיירות , אשר פרט למבצר עצמו כולל גם את סניף מוזיאון ההיסטוריה של סנקט פטרסבורג - מוזיאון אסירים פוליטיים באימפריה הרוסית. בתוך המבצר ישנן 3 אנדרטות :

  • אבן לזכר הסכם השלום בין רפובלית נובגורוד לבין שבדיה.
  • אנדרת לזכרו של אלכסנדר אולינוב ושאר משתתפי ההתנקשות בחייו של אלכסנדר השלישי.
  • אנדרטה לזכר לוחמי הצבא האדום שנפלו על הגנת המבצר במהלך מלחמת העולם השנייה.