מגילת סן מיקלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מגילת סן מיקלה
כיתוב תמונה

וילה סן מיקלה. עטיפת הוצאת עם עובד, 2004
מחבר אכסל מונתה
שם בשפת המקור The Story of San Michele
שפת המקור אנגלית
הוצאה עם עובד
שנת הוצאה 1929
מספר עמודים 412

מגילת סן מיקלה הוא ספר זכרונות של הרופא השבדי אכסל מונתה. הוא יצא לאור לראשונה באנגלית בשנת 1929, זכה לפרסום ותפוצה עולמיים ותורגם לעשרות שפות.

הספר אינו אוטוביוגרפיה אלא קטעי זיכרונות מעבודתו כרופא ומחייו ב"וילה סן מיקלה" שבנה בעיירה אנאקפרי בקאפרי מעורבים עם קטעים בדויים ואפילו פנטסטיים.

מונתה הגיע לראשונה לקאפרי בהיותו בן 18, עלה במדרגות לאנקאפרי, נפגש עם התושבים וביקר בקפלה ההרוסה "סן מיקלה" שנבנתה על הריסות חווילתו של טיבריוס. כבר אז בשלה בליבו ההחלטה שלאחר שיגמור את לימודי הרפואה, ירכוש את המקום ויבנה שם את ביתו. הוא סיים את לימודי הרפואה בפריז ובחדרו ברובע הלטיני הייתה תלוי תמונה של קאפרי, משאת חייו.

מונתה מתאר את עבודתו כרופא בפריז. הוא נמנע כמה שיכול, לתת תרופות. הוא הגיע למסקנה שרוב תלונות החולים, בעיקר מחוג האצולה, הן על רקע פסיכוסומטי והם היו זקוקים ל"אבחנה" כדי שיירגעו. האבחנות היו אז ברפואה אופנה חולפת פעם-"אפנדיציטיס" ופעם "קוליטיס". הוא מתאר גם את פגישותיו עם הסופר גי דה מופאסאן.

הקליניקה של מונתה התמלאה בחולים עשירים, אבל הוא ביקר גם בשכונות העניים וטיפל בהם ללא תשלום.

מונתה חש למקומות אסון למרות הסיכון. כאשר היה בטיול בלפלנד נודע לו על מחלת כולרה קשה בנפולי עם אלף חללים ביום. הוא מתאר את הגוססים בבתים כשהעכברים מצטופפים סביבם ומתחילים לאכול אותם. הוא חש גם לעיר מסינה בסיציליה שנחרבה ברעש אדמה וצונאמי ונאלץ לישון עם רוצחים.

מונתה מתאר בספר את ניסיונו עם לואי פסטר בטיפול בחולי כלבת ואת עבודתו עם ז'אן-מרטן שארקו בבית החולים סלפטרייר שטיפל בחולות היסטריה נשית בהיפנוזה. מונתה חלק על שארקו וטען שחלק מה"חולות" זה הצגה. כאשר ניסה להבריח "חולה" כזאת מבית החולים הוא נתפס וסולק על ידי שארקו.

לבסוף עבר מונתה לרומא בה פתח קליניקה מוצלחת. בגלל שיטותיו הפסיכולוגיות התחבב על החוגים העשירים וצבר ממון שאיפשר לו לבנות את "וילה סן מיקלה" שם בילה שנים רבות ביחד עם האנשים הפשוטים של אנקאפרי. בספר אין כל התייחסות של מונתה למשפחתו.

מונתה היה חובב בעלי חיים נלהב והתנגד לניסויים בבעלי חיים. בקאפרי קנה את "הר ברברוסה" והפך אותו למקום מקלט לציפורים. הוא מביע בספר את תמיכתו בהמתת חסד לחולים סופניים סובלים.

הספר תורגם לראשונה לעברית ב-1935 על ידי יצחק ליב ברוך ויצא לאור בהוצאת אמנות.

ב-1973 יצא הספר לאור בהוצאת עם עובד. המתרגם אמציה פורת השתדל לשמור במידת האפשר על צביונו של התרגום הישן למשל - המילה מערופיה (ציבור לקוחות - קליינטורה).