היפנוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

היפנוזה (ביוונית: היפנוס - "שינה") היא בעיקרה תהליך פסיכולוגי בו האדם המוגדר כמהפנט מציע בעזרת סוגסטיות, לאדם אחר המוגדר כמהופנט לחוות סדרה של שינויים שונים בתחושה, תפיסה, קוגניציה, רגש, תהליכים פיזיולוגיים והתנהגות מוטורית. אנשים בעלי היענות גבוהה לסוגסטיות (השאות) מדווחים שסוגסטיות היפנוטיות יוצרות מצב תודעה חליפי השונה באופן מהותי ממצב של מודעות רגילה. רוב המהופנטים מתארים מצב זה כמצב מהנה של ריכוז מוגבר.

היפנוזה איננה טיפול לכשעצמה אך איש מקצוע מיומן יכול ליעל ולשפר את תהליך האבחון והטיפול בבעיה גופנית או נפשית באמצעותה. חוק ההיפנוזה בישראל אוסר על אנשים שלא הוסמכו בידי המדינה (והם אך ורק רופאים, פסיכולוגים, או רופאי שיניים) לטפל באמצעות היפנוזה. חוק זה גם אוסר על שימוש בהיפנוזה למטרות בידוריות. בחלק ממדינות העולם ישנם חוקים דומים, ובאחרות, השימוש בהיפנוזה למטרות רפואיות או בידוריות אינו מוגבל בידי המחוקק.

[עריכה] שיטות

שתי הגישות המרכזיות ליצירת טראנס היפנוטי הן הגישה הקלאסית והגישה האריקסוניאנית (מילטון אריקסון).

בגישה הקלאסית משתמשים בטכניקות שונות, הנקראות אינדוקציות, להכנסה של האדם למצב היפנוטי. בשלב הבא נעשית העמקת הטראנס בעזרת טכניקות העמקה ולאחר מכך נעשית עבודה טיפולית תוך שימוש בתופעות היפנוטיות (התנהגויות המאפיינות את הטראנס ההיפנוטי). בסוף התהליך נעשית סוגסטיה פוסט היפנוטית המאפשרת לאדם להשתמש במה שנלמד במהלך ההיפנוזה גם מחוץ לקונטקסט הטיפולי ולאחר מכך דה היפנוטיזציה לשם הוצאה של האדם מהטראנס ההיפנוטי.

בגישה האריקסוניאנית או גישה המכונה "ההיפנוזה החדשה" המהפנט יוצר טראנס היפנוטי בטכניקות עקיפות, יצירתיות וטבעיות ללא הקפדה על הסדר הנ"ל. כמו כן הגישה האריקסוניאנית מתאפינת ב- UTILIZATION כלומר התאמה של אינדוקציה העמקה ושל טיפול למאפינים הספציפיים של המטופל. בגישה זו הנחת היסוד היא שרוב התשובות לבעיותיו של המטופל נמצאים אצלו(באופן מודע או לא מודע)ותפקידו של המהפנט - המטפל לעזור לו להביא את המשאבים החיוביים הללו ליישום בחייו של המהופנט - המטופל.

בנוסף לגישות המרכזיות הללו קיים מגוון רב של גישות וטכניקות אינדוקטיביות. דוגמה אחת מני רבות DAVE ELMAN מהפנט אמריקאי מוכר פתח מספר טכניקת לאינדוקציה מהירה (Elman method) משתמשת בסדרה של פעולות שהמהופנט מתבקש לבצע ברצף מהיר. אחת הטכניקות לוקחת כארבע דקות וזוכה להצלחה רבה.

[עריכה] היפנוט

העוסקים בהיפנוזה טוענים כי מצב תודעה היפנוטי נפוץ באופן טבעי במרבית האנשים, וקשה להפרדה מריכוז גבוה מאוד בו המודעות לסביבה אובדת. לדוגמה, בזמן נהיגה יכול אדם למצוא את עצמו מתקדם בקטע דרך מוכר, ללא כל זיכרון על הנהיגה בקטע דרך זה. באופן דומה, אדם הצופה בטלוויזיה בריכוז רב מאבד את המודעות למתרחש ליד המסך, וילדים קטנים אף מאבדים את המודעות לקולות אחרים מסביבם, כגון קריאה בשמם.

החסם העיקרי בפני היפנוט הוא פחד של המהופנט להתהפנט. בנוסף, יש צורך בתקשורת טובה בן מהפנט למהופנט. מהפנטים מנוסים טוענים שהם מסוגלים להפנט כמעט כל אחד, למעט אנשים עם IQ נמוך במיוחד, (בעיקר אלו החסרים יכולת להתרכז). גם שיכורים מהווים אתגר למהפנט. מהפנטים טוענים גם כי האמונה לפיה לא ניתן להפנט אנשים עם כוח רצון רב היא מיתוס, ודווקא אנשים כאלה קלים להיפנוט.

מלבד הוראות שמתבקש המהופנט לבצע תוך כדי היותו בהיפנוזה, משתמשים המטפלים גם בהצעות פוסט היפנוטיות - Post Hypnotic suggestions, פעולות שהמהופנט מתבקש לבצע לאחר תום פגישתו עם המהפנט, בהתרחש אירוע חיצוני מסוים - למשל אופן הסרוב להצעת סיגריה לאדם שנגמל מעישון.

[עריכה] דמיון מודרך והיפנוזה

שימוש בדמיונו של המטופל במהלך הטיפול הינו דמיון מודרך, כאשר עבודה זו נעשית במהלך הטראנס ההיפנוטי מדובר בהיפנוזה. כמו כן חשוב לציין שבהיפנוזה משתמשים בטכניקות רבות ומגוונות בנוסף לדמיונו של המטופל - המהופנט. לכן שני המרכיבים הללו מבחינים באופן ברור בין דמיון מודרך להיפנוזה: 1. בהיפנוזה העזרות בדמיונו של המהופנט לשם טיפול נעשה במהלך הטראנס ההיפנוטי. 2. שימוש בדמיון במהלך ההיפנוזה זו רק דרך אחת בלבד לעזור למהופנט - המטופל.

אחת התאוריות הקוגניטיביות טוענת שבגילאי הילדות המוקדמים נוצר אצל האדם מנגנון להשוואת נתונים (critical factor) המשווה כל נתון חדש לנתונים שהאדם כבר יודע, וחוסם נתונים הסותרים ידע קיים. מנגנון זה שמטרתו להגן עלינו מעודף אינפורמציה והצורך להחליט את אותן החלטות מחדש הוא המונע לעתים מאדם לבצע את השינויים בעצמו. בתהליך ההיפנוזה עוקפים את מנגנון ההגנה (bypass of the critical factor) ומכניסים את המידע החדש ישירות לתוך התת מודע מבלי להתעמת בהכרח עם מידע קודם. זה יתרונה העיקרי של ההיפנוזה על השימוש בדמיון מודרך שאינו עוקף את מנגנון ההגנה ולכן יעילותו פחותה.

תאוריה זו רואה את מקורן של הרבה בעיות פסיכולוגיות באדם הבוגר, ולעתים אף בעיות גופניות, באירוע טראומטי ראשוני שקרה בעבר - בעיקר בשנות הילדות הראשונות - אשר קיבל חיזוק באירועים נוספים שקרו לאחר מכן, עד שנוצרה הבעיה הפסיכולוגית. האירוע הראשוני בדרך כלל נשכח מזמן. בתהליך הרגרסיה ההיפנוטית מחזירים את המהופנט אחורה בזמן כדי לאתר את הזיכרון הטראומטי הראשוני, ול"נקות אותו" מאנרגיה רגשית. אם הייתה הצלחה באיתור האירוע הראשוני וטיפול בו - הבעיה הפסיכולוגית תעלם מעצמה תוך פרק זמן קצר.