מדידה וציון של זמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המחשת חודש אוגוסט בספר השעות של ז'אן דוכס ברי מהמאה ה-15: בקדמת התמונה האצילים יוצאים לציד, במרכז - הפועלים רוחצים בנהר, בחלק העליון - קציר בשדות שלפני הטירה

התודעה מסוגלת להשיג זמן בהתאם ליחידות מידה וציוני זמן מסוימים. יחידות זמן טבעיות הן יחידות מידה הקשורות לטבע עצמו, לתנועת כדור הארץ. מלבד אלו, קיימות יחידות זמן מלאכותיות, אשר נוצרו על ידי האדם לצורכי ארגון יעיל של הזמן.

יחידות וציוני הזמן הטבעיים העיקריים הם:

  • עידן: זמן המסכם תהליך היסטורי מקיף. אירועים שונים בהיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ משמשים לחלוקתו של גיל כדור הארץ ליחידות זמן גאולוגיות. יחידת הזמן הגאולוגית הגדולה ביותר היא עידן על. עידני העל מחולקים לעידנים, כל עידן מחולק לתורים, כל תור מחולק לתקופות וכל תקופה מחולקת לגילים.
  • שנה: זמן הקפה אחת של כוכב לכת את השמש, ובפרט זמן הקפה של כדור הארץ את השמש (בקירוב 365 יממות).
  • עונה: חלק של שנה המוגדר על-פי מזג אוויר דומה. בשנה קיימות ארבע עונות.
  • חודש: חלוקה של שנה ל-12 חלקים (כמעט שווים באורכם), או זמן מחזור של הירח (בקירוב 30 יממות).
  • שבוע: שבע יממות, בקירוב רבע ממחזור הירח.
  • יממה: זמן סיבוב אחד של כוכב לכת סביב צירו, ובפרט זמן סיבוב של כדור הארץ סביב צירו.
  • יום: זמן האור ביממה.
  • לילה: זמן החושך ביממה.
  • אשמורת: שליש הלילה.
  • ביטויים בשפה לחלקים ביממה :
    • לפנות בוקר או שחר: התפר בין סוף הלילה לתחילת היום.
    • בוקר: זמן תחילת היום.
    • לפני הצהריים: זמן התפר בין תחילת היום לאמצעו.
    • צהריים: זמן אמצע היום.
    • אחר (וגם אחרי) הצהריים: זמן התפר בין אמצע היום לסופו.
    • לפנות ערב: הזמן הסמוך לשקיעת החמה, לערב
    • בין הערביים (או ערביים), בין השמשות: הזמן שבין שקיעת החמה ליציאת הכוכבים
    • ערב: זמן סוף היום.
    • חצות: אמצע הלילה (השעה 24:00 או 00:00)
הערה: קיימים ציוני זמן בעיקר ליום, בזכות היותו של היום רקע לרוב הפעילות האנושית, עקרון שהעלה את הצורך בחלוקתו.

יחידות וציוני הזמן המלאכותיים העיקריים הם:

  • מילניום: 1,000 שנים.
  • מאה: 100 שנים.
  • יובל: 50 שנים. נפוץ גם השימוש במונח "חצי יובל" לתיאור 25 שנים.
  • עשור: 10 שנים.
  • שעה: החלק ה-24 של היממה.
  • דקה: החלק ה-60 של השעה.
  • שנייה: החלק ה-60 של הדקה.
  • מעלות השנייה: החלק ה-60 של השנייה, החלק ה-3600 של השנייה וכו'.
  • עשירית ומאית השנייה: החלק ה-10 וה-100 של השנייה (בהתאמה).

ההבדל המרכזי בין יחידות הזמן הטבעיות למלאכותיות, הוא שיחידות הזמן הטבעיות עשויות להיות קבועות ומצויות במציאות הממשית, ולכן בלתי ניתנות להשלכה על פרק זמן לא מקורי, בעוד שהיחידות המלאכותיות אינן קיימות בפועל, ולכן ניתנות להשלכה על פרק זמן כלשהו.

לדוגמה, שנת שמש (יחידת מידה טבעית), מתארת ארבע עונות. על כן, שנה טבעית נמדדת לעולם מתחילת עונה מסוימת, ועד תחילת אותה עונה במחזור העוקב. לעומת זאת, שעה ניתנת להשלכה על כל פרק זמן, ואינה מחייבת אחיזה במציאות.

בהתאם להגדרה זו, ניתן לעשות שימוש גם ביחידות זמן טבעיות כמו במלאכותיות. בדוגמה הקודמת, שנה עשויה להיות גם יחידת מידה של 365 ימים, בלא משמעות לעונות המסוימות אותן היא כוללת.

יחידות הזמן הטבעיות הינן פנימיות לאדם, שכן מבחינה ביולוגית וחוויתית הוא מותאם למהלכן. לעומתן, יחידות הזמן המלאכותיות עשויות להיות חיצוניות לאדם, שכן הוא נדרש לאמצן באופן שרירותי, שאינו נגזר מחווית הטבע.

לדוגמה, אדם מסוגל לחוש את מעבר היממה, היום והלילה, על פי הראות (אור\חושך) והעייפות. עם זאת, הוא אינו מסוגל לחוש באופן טבעי משכה של שעה, שכן היא אינה מוגדרת באופן ביולוגי.

אמצעי המדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לחוש את מעבר הזמן, קיימים אמצעי חישה המסוגלים למדוד אותו. האמצעי הראשון בו נמדד הזמן, המצוי בבני אדם ובחיות אחרות, הינו השתנות הטבע באופן מחזורי. כל יחידות המידה הטבעיות ניתנות למדידה באמצעות צפייה בגורמי טבע שונים, ובעיקר בגרמי השמיים.

מלבד התבוננות בטבע, קיימים מנגנונים ביולוגיים פנימיים המסוגלים לסייע במדידת זמן. מנגנונים אלו מכונים על-פי רוב שעון ביולוגי, ומסוגלים לציין שעות מסוימות ביום (לעתים בדיוק מפתיע), מעבר של חודשי השנה, ומעבר של שנים במשך חייו של המודד. השעון הביולוגי הוא בחלקו מולד, ובחלקו נרכש עקב הרגלים (כדוגמת אדם המתעורר באופן אוטומטי בשעה מסוימת).

למרות שאמצעי מדידה אלו לעתים קרובות מדויקים ביותר בפני עצמם (מלבד חילופי העונות), לרוב מתקשה האדם באומדן מדויק של הזמן על-פיהם, שכן הבחנתו מוגבלת (בעלי חיים מסוימים מסוגלים לחישה מדויקת יותר של הזמן על בסיס התבוננות בטבע וחישת מנגנוניהם הפנימיים).

סיבה זו הצטרפה לסיבה אחרת, והיא הצורך של בני האדם במדידת זמן מלאכותית. סיבות אלו הביאו לכך שהאדם יצר לעצמו כלי מדידת זמן, המציינים את מעבר הזמן באופן מדויק יחסית ובמאמץ קל ביותר. כלים אלו מנוונים את יכולת האדם להתבסס על מדידת זמן טבעית יותר, ועל-כן מגבירים את השימוש בהם.

אמצעי מדידת הזמן הידועים הם:

  • שעון: למדידת שעות, דקות, שניות וחלקי השנייה.
  • לוח שנה: למדידת ימים, שבועות, חודשים ושנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]