מוכוואר
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| נתונים גאוגרפיים | |||||||||||
| מיקום | ים סוף | ||||||||||
| קואורדינטות | 20°48′00″N 37°15′49″E / 20.8°N 37.26361111°E | ||||||||||
| שטח | 20 קילומטר רבוע | ||||||||||
| אורך | 12 ק"מ | ||||||||||
| רוחב | 3 ק"מ | ||||||||||
| גובה מרבי | 94 מטר | ||||||||||
| נתונים מדיניים | |||||||||||
| מדינה |
 סודאן | ||||||||||
| אוכלוסייה | 0 | ||||||||||
  | |||||||||||
מוּכַּווַאר (בערבית: مكوار; ידוע גם בשמות מגרסם, ג'זירת מגרסם[1] או ג'בל מגרסם[2]) הוא אי לא מיושב בים סוף מול חופי מדינת אל-בחר אל-אחמר בסודאן, מדרום למפרץ דונגונאב. ביחד עם המפרץ האי הוא חלק מפארק לאומי ימי של סודאן. פארק זה, יחד עם הפארק הלאומי הימי סנגניב (המכיל אטול ששוכן דרומית לאי ולמפרץ), הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2016.[3]
אורך האי כ-12 קילומטרים ורוחבו כ-3 קילומטרים,[2] ושיא גובהו בגבעה בגובה 94 מטרים.[1] האי סלעי, עם מספר צוקים תלולים המורכבים מאבן חול, שככל הנראה נשחקו מגשמים כבדים לאורך השנים. אין בו כמעט צמחייה בכלל למעט כמה מנגרובים בקצהו הדרומי, ובקצהו הצפוני יש שונית.[1]
בהסבר להכרזה נכתב כי ”מפרץ דונגונאב והאי מוכוואר ממוקמים 125 קילומטרים צפונית לפורט סודאן וכוללים בגבולותיהם מערכת מגוונת ביותר של שוניות אלמוגים, מנגרובים, ערוגות עשב ים, חופים, אזורי גאות ושפל, איים ואיונים. הצלילות של המים, מגוון האלמוגים, המינים הימיים, בתי הגידול הבתוליים וקהילות שוניות האלמוגים הססגוניות יוצרים נוף יבשתי וימי מדהים... הפארק הלאומי תומך באוכלוסייה משמעותית של תחש המשכן בעולם, בהתחשב בכך שהים האדום והמפרץ הפרסי הם משכן לאוכלוסיות הבריאות האחרונות שנותרו ממין זה באוקיינוס ההודי. ההתכנסויות העונתיות של הלווייתנים והמנטה בפארק ייחודיות לכל אזור האוקיינוס ההודי המערבי, והפארק הימי מוכר בעולם כאזור עופות חשוב הן עבור עופות קבועים והן עבור עופות נודדים. הפארק הוא גם ייחודי כבית למינים ממקורות ביוגאוגרפיים שונים: מינים מצפון ומדרום ים סוף.”[3]
האי, המפרץ ואיונים בקרבתם הוכרזו כ"אתר ציפורים חשוב" (אנ') על ידי ארגון BirdLife International בשל היותם אתרי מחיה ורבייה משמעותיים של מספר מינים; באי נצפתה אוכלוסייה של כ-800 זוגות Thalasseus bengalensis (מין מהסוג תלאסאוס) ועוד כ-450 באיונים הקרובים, וכן רבייה של המינים שחפית שוניות (Sterna repressa), Onychoprion anaethetus (מין מהסוג שחפית חומת-גב) ושחף כהה.[4] בנוסף על הציפורים יש בחוף המזרחי של האי נקודת קינון חשובה של צב ים ירוק וצב ים קרני, אחת החשובות ביותר בים סוף.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הפארק הלאומי הימי סנגניב והפארק הלאומי הימי דונגונאב-האי מוכּוואר באתר אונסק"ו (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Pub. 172: SAILING DIRECTIONS (ENROUTE) • RED SEA AND THE PERSIAN GULF, TWENTY-SECOND EDITION (2020), p. 67, National Geospatial-Intelligence Agency (הקישור נבדק ב-8 בפברואר 2022)
- ^ 1 2 3 מסך ההמלצה על אתר המורשת, עמ' 32–55, זמין להורדה באתר אונסק"ו (באנגלית)
- ^ 1 2 הפארק הלאומי הימי סנגניב והפארק הלאומי הימי דונגונאב-האי מוכּוואר באתר אונסק"ו (באנגלית)
- ^ "Important Bird Areas factsheet: Mukawwar island and Dunganab bay". BirdLife International (באנגלית). נבדק ב-2022-02-06.
 | |
|---|---|
|