צב ים ירוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgצב ים ירוק
Total internal reflection of Chelonia mydas.jpg
מצב שימור

מצב שימור: סכנת הכחדה (EN)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
קבוצה: סאורופסידה
מחלקה: זוחלים
סדרה: צבים
משפחה: צבי ים
סוג: צב ים ירוק
מין: צב ים ירוק
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Chelonia mydas
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
תחומי תפוצה של צב הים הירוק. נקודות אדומות מסמנות מרכזי הטלה עיקריים ונקודות צהובות מסמנות מרכזי הטלה משניים

כחול - תחום תפוצה
נקודות אדומות - מרכזי הטלה עיקריים
נקודות צהובות - מרכזי הטלה משניים

צב ים ירוק ניזון מעשב ים.

צב ים ירוק (שם מדעי: Chelonia mydas) הוא מין של צב יחיד בסוגו (Chelonia) הנפוץ בימים באזורים טרופיים וסובטרופים ולו שתי אוכלסיות נפרדות באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט. צב הים הירוק מצוי גם לאורך רצועת החוף הישראלי של הים התיכון. שמו ניתן לו בגלל השומן הירוק הנמצא מתחת לשריון העליון.

מראהו של צב הים הירוק כמו המראה הטיפוסי של צבי ים אחרים. גופו פחוס, צווארו קצר ולו זרועות דמויות משוט המתאימות היטב לשחייה. בשונה מצב ים קרני, אפו קצר מאוד. אורך גופו כ-1.4 מטרים, ומשקלו כ-110-190 קילוגרמים. הזכרים קטנים מהנקבות.

הבוגרים חיים בלגונות וניזונים בעיקר מאצות ועשבי ים, אך גם מדגים ומרכיכות. הצב חסר שיניים, ואת מזונו הוא אוכל באמצעות הלסתות הקרניות המחורצות שלו.

בדומה לצבי ים אחרים הם נודדים מרחקים ארוכים בין החופים שבהם הם מטילים את הביצים לבין אתרי התזונה שלהם. גודל התטולה נע בין 140 ל-200 ביצים. אורך חייו של צב ים ירוק בטבע יכול להגיע ל-80 שנים.

כמו צב הים החום גם צב זה נמצא בסכנת הכחדה. במדינות רבות הוא חיה מוגנת ופגיעה בו או איסוף שלו אסורה.

סכנות ואיומיים על אוכלוסיית צבי הים לאורך רצועת החוף הישראלי של הים התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצבי הים ישנם מספר טורפים טבעיים: סרטני חולות, מיני עופות ימיים (כגון השקנאי), כרישים ויצורים ימיים אחרים. שועלים גם חומסים את קניהם של צבי הים וטורפים את הביצים. השועלים אינם טורפים טבעיים של הצבים שכן הם לא היו מצויים בחוף הים בעבר, אך הגיעו לשם בעקבות האדם.

האויב הגדול ביותר של צבי הים כיום הוא האדם. רוב הפגיעות של צבי ים בארץ קורות באופן לא מכוון. צבי הים ניצודו בעבר, ובשנות ה-30 של המאה ה-20, בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, היו צדים בכל שנה כ-2,000 צבים ירוקים ברצועת החוף של הארץ. צבי הים נתפסים בטעות ברשתות דיג ובקרסים, מסתבכים ואוכלים אשפה שנמצאת בים ובחוף, נפגעים מכלי שיט מהירים כגון סירות מנוע ואופנועי ים, וסובלים מפגיעה קשה באתרי ההטלה שלהם.

אתרי ההטלה הם חופים חוליים עם גישה נוחה מהים, לאורך כל רצועת החוף הישראלי של הים התיכון. בנייה של מרינות ושוברי גלים לאורך החוף פוגעת בהסעת החולות צפונה וכך מופר האיזון בתהליך פיזור החול לאורך רצועת החוף שמצדה הולכת ומצטמצמת באזורים שבהם צבות מטילות. עונת ההטלה (הקיץ) מאופיינת על ידי הפרעות סביבתיות שונות בחוף, כגון מסיבות, לינות לא מוסדרות בחופים, אורות ומדורות. האורות המגיעים מכבישים הקרובים לים, מסעדות ואפילו מדורות על החוף מבלבלים את האבקועים שזה עתה בקעו מהביצה ומחפשים את אור הירח המוחזר מן המים כדי למצוא את דרכם אל הים. נסיעה פרועה על החופים עלולה לפגוע בצבים ובקניהם מכיוון שהיא יוצרת חריצים (קוליסים) בחול אשר כולאים את הצבים הצעירים הנופלים לתוכם ללא אפשרות מילוט. בנייה אינטנסיבית ופיתוח מואץ של החופים גרמו לפגיעה קשה בחופי ההטלה.

מאמצי השימור של צבי הים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשות הטבע והגנים היא הגוף הממשלתי האחראי על שמירת הטבע בארץ ומתוקף כך מחויבת להגן על צבי הים. לשם כך רשות הטבע והגנים הקימה בשנת 1999 מרכז ארצי להצלת צבי ים, לשם מובאים צבי ים פצועים ופגועים לטיפול ושיקום והמטרה היא להשיב אותם חזרה אל הים. הכרזה על חופים כשמורות טבע וגנים לאומיים מאפשרת להגן על החוף לאורך זמן מבנייה על החוף, לינה בחוף בעונת ההטלה וכו'. במרכז ההצלה לצבי ים ישנו גם גרעין רבייה לצב הים הירוק שנמצא בסכנת הכחדה חמורה בים התיכון.

הטלות של צבי ים ירוק בחופי ישראל‏[1]
שנה 1986 1987 1988 1991 1994 1995 1997 1998 1999 2000 2001 2002 2003 2004 2005 2006 2007 2008 2009 2010 2011
מספר קנים 3 1 2 1 8 1 2 14 8 8 2 12 7 14 8 22 3 14 17 10 25

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יניב לוי ועדי ברש, סיכום פעילות לאישוש אוכלוסיות צבי הים בים התיכון 2011, רשות הטבע והגנים