דרום סודאן
| הרפובליקה של דרום סודאן Republic of South Sudan |
|||||
|
|||||
| מוטו לאומי: "צדק, חירות, שגשוג" | |||||
| המנון לאומי: "דרום סודאן הידד" | |||||
.svg) |
|||||
| יבשת | אפריקה | ||||
| שפה רשמית | אנגלית[1] | ||||
| עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר) |
ג'ובה |
||||
| משטר | רפובליקה נשיאותית | ||||
| ראש המדינה נשיא |
סאלווה קיר מאיארדיט |
||||
| הקמה - עצמאות - תאריך |
הכרזת העצמאות מסודאן 9 ביולי 2011 |
||||
| שטח[2] - דירוג עולמי - אחוז שטח המים |
644,329 קמ"ר 42 בעולם 0 |
||||
| אוכלוסייה[3] (הערכה ליולי 2012) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות |
10,625,176 נפש 80 בעולם 16.49 נפש לקמ"ר 196 בעולם |
||||
| מטבע | לירה דרום סודאנית (SSP) | ||||
| אזור זמן | UTC +3 | ||||
| סיומת אינטרנט | .ss | ||||
| קידומת בינלאומית | 211+ | ||||
הרפובליקה של דרום סודאן (באנגלית: Republic of South Sudan) היא מדינה באפריקה ללא מוצא לים, המשתרעת על פני כ-617 אלף קמ"ר. אוכלוסיית המדינה נאמדת ביותר מ-10 מיליון נפש. בירתה והעיר הגדולה בה היא ג'ובה, ובה ממוקמים מוסדות השלטון. דרום סודאן גובלת בסודאן בצפון, באתיופיה במזרח, בקניה בדרום מזרח, באוגנדה בדרום, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו בדרום מערב וברפובליקה המרכז-אפריקאית במערב.
דרום סודאן, עד לקבלת עצמאותה, הייתה חבל ארץ בסודאן שבו שררה אוטונומיה במידה רבה. בעקבות לחץ שהופעל על נשיא סודאן על ידי ארצות הברית ומדינות המערב ועל פי הסכם עם ממשלת סודאן מ-2005, נערך בינואר 2011 משאל עם בחבל ארץ זה, שתוצאותיו ברוב של כמעט 99% קבעו את הפיכתו למדינה עצמאית.[4] דרום סודאן הכריזה על עצמאותה ב-9 ביולי 2011, בטקס בנוכחות נשיא סודאן, שהייתה המדינה הראשונה שהכירה בה. סאלווה קיר מאיארדיט הושבע כנשיא דרום סודאן. ב-14 ביולי 2011 התקבלה דרום סודאן כחברה באו"ם, והייתה למדינה הצעירה בעולם.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
 |
ערך מורחב – היסטוריה של דרום סודאן |
קיים מידע מועט על ההיסטוריה של דרום סודאן עד למאה ה-19. על פי מסורות השבטים המקומיים, הגיעו העמים הנילוטים: דינקה, נואר, שילוק ועמים אחרים לדרום סודאן מעט לפני המאה ה-10. בין המאה ה-15 למאה ה-19 התגבש מיקומם הנוכחי של שבטים אלו לאחר תקופות נדודים. מחסומים גאוגרפיים בודדו את האזור וסייעו לתושביו לשמור על זהותם החברתית ומוסדותיהם המסורתיים. במהלך המאה ה-19 הביא סחר העבדים למגע קרוב יותר עם הערבים הסודאנים, ונוצרה טינה עמוקה בין תושבי הדרום לערבים בצפון, שנמשכת עד ימינו.
[עריכה] סחר העבדים בדרום סודאן
סחר עבדים היה יסוד חשוב בסודאן כולה במהלך ההיסטוריה. גם לאחר שבמאה ה-19 החל ענף כלכלי זה לגווע בשאר העולם, וזמן רב לאחר שחוסל בידי הבריטים ביתר חלקי אפריקה שמדרום לסהרה, המשיך סחר העבדים הסודאני לשגשג, משום שלסודאן הייתה גישה נוחה לשוקי העבדים במזרח התיכון. בדרום סודאן שגשג הסחר בעבדים במיוחד. פשיטות תקופתיות לדרום הביאו עמן אלפי עבדים, וזעזעו את היציבות הכלכלית והחברתית בקרב השבטים שנפלו להן קורבן.
ב-1854 סיימה מצרים, שליטת סודאן, את המעורבות הממשלתית בסחר העבדים, וב-1860, בתגובה ללחץ אירופי, אסרה על העבדות בכל תחומי שלטונה. עם זאת, הצבא המצרי לא אכף את האיסור על סוחרי העבדים בסודאן. צבאות פרטיים, ספינות קיטור ורובים שעמדו לרשות סוחרי העבדים אפשרו להם להתגבר על כל התנגדות של השבטים המקומיים, ויצרו אימפריות דרומיות שלמות שכל עיסוקן הוא סחר עבדים.
ב-1869 מונה מגלה הארצות הבריטי, סר סמואל בייקר, למושל מחוז אקווטוריה, וקיבל הוראה לספח את כל מרחב אגן הנילוס הלבן ולדכא שם את סחר העבדים. ב-1874 החליף אותו הקצין הבריטי צ'ארלס ג'ורג' גורדון. גורדון פירק מנשקם את סוחרי העבדים, ותלה בפומבי את אלו שהעזו להתנגד. עד למינויו כמושל הכללי של סודאן, בשנת 1877, הפחית גורדון מאוד את סחר העבדים בדרום.
[עריכה] העימותים המזוינים בין הדרום לצפון
באמצע המאה ה-20 החריף העימות בין צפון סודאן המוסלמית לדרום הנוצרי ברובו. העימות המזוין החל עוד לפני מתן העצמאות לסודאן, ב-1955, ונמשך עשרות שנים. בכך הוא נחשב לאחת ממלחמות האזרחים הממושכות בעולם. העימותים שככו ב-1972 לכעשר שנים.
ב-1983, בעקבות החלת חוקי השריעה האיסלאמית בסודאן על ידי ג'עפר נומיירי, התקוממו חיילי הדרום הנוצרי. ג'ון גראנג, קצין בכיר בצבא סודאן שנשלח להרגיע את הרוחות, עבר לצד המורדים והנהיג עד מהרה את המרד, בהקימו את צבא השחרור העממי הסודאני. המהומות הפכו למלחמה של ממש, מלחמת האזרחים הסודאנית השנייה, שנמשכה יותר מעשרים שנה, ובמהלכה נהרגו כמיליון וחצי נפש. ב-1985, עם הדחת נומיירי, סירב גראנג להצטרף לממשלה החדשה או ליטול חלק בבחירות שנערכו ב-1986.
הלחימה הבלתי פוסקת הביאה למותם של מיליוני אזרחים, ולהפיכתם של מעל לארבעה מיליון לעקורים או לפליטים.
בינואר 2005 נחתם בניירובי הסכם ששם קץ למלחמה, במסגרתו היה גראנג אמור להתמנות לסגנו של נשיא סודאן, עומר אל-בשיר, ולאחראי על חבל דרום סודאן לתקופה שעד משאל העם העתידי ב-2011. ב-9 ביולי 2005 הושבע לתפקיד סגן הנשיא. ב-30 ביולי נהרג גראנג בהתרסקות מסוק בנסיבות לא ברורות. על פי הודעת ממשלת סודאן, התרסק המסוק באזור הררי "בשל ראות לקויה". בעקבות מותו של גראנג הכריזה ממשלת סודאן על שלושה ימי אבל לאומי, אך בח'רטום התעמתו צעירים מדרום סודאן עם כוחות הביטחון ו-84 מהם נהרגו.
[עריכה] אוטונומיה ומשאל העם לעצמאות החבל
עם הסכם השלום ב-2005 הוקמה ממשלה נפרדת בחבל ארץ זה, וכן מועצה מחוקקת. קיימת אי ודאות לגבי מעמדו של אזור אביי (Abyei) שבמדינת דרום קורדופן. בינואר 2008 יצאו הכוחות האחרונים של צבא סודאן מהחבל.[5]
לקראת משאל העם הייתה התגייסות בינלאומית כדי לאפשר למשאל העם לעבור באופן תקין וכדי להבטיח שסודאן תקבל את התוצאה הצפויה של היפרדות דרום סודאן ממנה[6]. בינואר 2011 התקיים משאל העם בחבל, ובו התושבים התבקשו לבחור האם להיפרד בצורה מוחלטת מסודאן ולהכריז על דרום סודאן כמדינה עצמאית לכל דבר, או להשאר במצב הנוכחי ולהמשיך את החיבור המדיני לסודאן. ברוב עצום של 99% מהקולות הוחלט על הפיכתה של דרום סודאן למדינה עצמאית שבירתה היא ג'ובה; המנותקת מסודאן שבירתה היא חרטום. סודאן הודיעה שהיא מברכת את דרום סודאן לקראת עצמאותה ומכירה בה, אך נותרה מחלוקת בנוגע לגבול בין הצפון לדרום ובנוגע לבעלות על מחוז אביי.
במקביל לממשלה, בדרום סודאן קיימות חבורות מורדים השולטות על חלקים של האזור, בייחוד באזורים בהם ממוקמים מקורות הנפט המהווים את שורשו של הקונפליקט באזור. 80% מתפוקת הנפט בסודאן מקורה בדרום וישנה התעניינות כלכלית גוברת מצד מדינות וחברות בינלאומיות המעוניינות להשקיע באזור אם יתברר שיש בו יציבות שלטונית.
דרום סודאן הכריזה על עצמאות ב-9 ביולי 2011. ב-14 ביולי 2011 התקבלה דרום סודאן כחברה באו"ם. המדינה הראשונה שהכירה בדרום סודאן הייתה סודאן, שנשיאה גם השתתף בטקס הכרזת העצמאות. מדינות רבות אחרות הכירו בה, ובהן חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון (ארצות הברית, רוסיה, הממלכה המאוחדת, צרפת וסין) וגם מדינת ישראל.
[עריכה] לאחר קבלת העצמאות
המאבק של שתושבי דרום סודאן כנגד שלטונות סודאן הביאה להתחמשות של האוכלוסייה בנשק רב. נסיונות של שלטונות סודאן לאסוף את הנשק זכו להצלחה מוגבלת בלבד. מאז השגת העצמאות, החל מעגל דמים פנימי בין השבטים השונים בג'ונגליי שבצפונה של דרום סודאן. על פי הדיווחים פושטים קבוצות של שבט אחד על כפרים של שבט אחר, הורגים בתושבים וגוזלים את הבקר[7][8]. מדצמבר 2011 הייתה הסלמה במצב ויש דיווחים על עשרות אלפי תושבים שנאלצו לעזוב את בתיהם[9].
דרום סודאן נאלצת גם לקלוט פליטים רבים הנמלטים מסודאן, דבר המקשה מאוד על כלכלת המדינה ומביא להערכות שמליוני אנשים במדינה יסבלו במהלך שנת 2012 מרעב.
דרום סודאן היא אחת המדינות הכי פחות מפותחות בעולם. תמותת ילדים עד גיל חמש עומדת בה על אחד מכל שבעה. כמו כן, לכמחצית מהאוכלוסייה אין גישה למי שתייה (על פי מידע של האו"ם).
[עריכה] פוליטיקה
|
|
ערך מורחב – פוליטיקה של דרום סודאן |
דרום סודאן הפכה לאזור אוטונומי בסודאן משנת 2005, לאחר חתימת הסכם שלום מקיף בין ממשלת סודאן לצבא השחרור העממי הסודאני,[10] ועד שנת 2011 בה הכריזה דרום סודאן על עצמאותה והתנתקותה מסודאן.
ב-9 בינואר 2005, הוקמה ממשלת דרום סודאן בראשות הנשיא ג'ון גראנג, שהיה מפקד המורדים בצבא השחרור העממי הסודאני עד לאותה עת.[11]
ביולי 2005, נהרג ג'ון גראנג בהתרסקות מסוק באוגנדה וסגנו, סאלווה קיר מאיארדיט, מונה לממלא מקומו.
משאל העם לעצמאות דרום סודאן התקיים בין ה-9 ל-15 בינואר 2011. האו"ם דווח שהתוצאות המקדימות של המשאל יפורסמו ב-2 בפברואר 2011 והתוצאות הסופיות ינתנו עד שבועיים לאחר מכן.[12]
תוצאות המשאל הסופיות הראו ש-98.83% מהמצביעים הצביעו בעד עצמאות דרום סודאן.[13]
[עריכה] גאוגרפיה
|
|
ערך מורחב – גאוגרפיה של דרום סודאן |
דרום סודאן משתרעת על שטח כולל של כ-617,000 קילומטר מרובע. המדינה גובלת באתיופיה ממזרח, בקניה, אוגנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בדרום, ברפובליקה של מרכז אפריקה במערב, ובסודאן בצפון.
גבולה עם סודאן טרם נקבע סופית באזור אביי, וכן אזור משולש הגבולות עם אתיופיה וקניה – משולש אילֶמי.
[עריכה] חלוקה מנהלית
|
|
ערך מורחב – מחוזות דרום סודאן |
במדינה 10 מחוזות (או מדינות), הנמנים עם שלושה חבלי ארץ:
- באקווטוריה (=המשוונית), שהיא החבל הדרומי ביותר, שלושה מחוזות: אקווטוריה התיכונה, המערבית והמזרחית.
- בבחר אלע'זאל שבצפון מערב ארבעה מחוזות: צפון בחר אל-ע'זאל, מערב בחר אל-ע'זאל, מדינת האגמים וואראפ.
- באזור הנילוס העליון הגדול שלושה מחוזות: מדינת הנילוס העליון, ג'ונגליי, ומדינת האיחוד.
כל מחוז מתחלק למספר נפות וקיימות כיום 86 נפות בדרום סודאן.
[עריכה] כלכלה
|
|
ערך מורחב – כלכלת דרום סודאן |
כלכלת דרום סודאן היא כיום אחת העניות והלא מפותחות בעולם. יתרה מזאת, מצויים בה מעט תשתיות (אורך הכבישים הסלולים בה מגיע ל-50 ק"מ בלבד.[14]), תמותת הנשים שיולדות היא מהגבוהות בעולם ורק כ-24% מתושביה יודעים קרוא וכתוב.[15] [16] [17]
דרום סודאן מייצאת עץ לשוק העולמי. האזור עשיר במחצבים ומשאבים טבעיים כמו נפט, עפרת ברזל, נחושת, כרום, אבץ, טונגסטן, מיקה, כסף, זהב, יהלומים, אבן גיר ואנרגיה הידרואלקטרית.[18] כלכלת המדינה, כמו מדינות מתפתחות אחרות, תלויה רבות בחקלאות.
צינור הנפט הראשי של סודאן משמש להובלת נפט שמייוצא מ"שדה יוניטי" במחוז מדינת האיחוד אל בתי הזיקוק בעיר פורט סודאן השוכנת לחופי הים האדום. אורכו של הצינור נאמד בכ-1600 ק"מ.[19] שדה יוניטי הוא אחד ממקורות הסכסוך בין הצפון לדרום וטרם נקבע גובה התשלום של דרום סודאן לסודאן על העברת הנפט שעובר דרכה לייצוא.
90% מהאוכלוסייה חיים מפחות מדולר ליום, 18% חיים בתנאי רעב.
המטבע הרשמי במדינה הוא פאונד דרום סודאני.
[עריכה] דמוגרפיה
אוכלוסיית המדינה נאמדת ב-7.5 עד 9.5 מיליון תושבים. על פי מפקד אוכלוסין מ-2008, האוכלוסייה מונה כ-8.2 מיליוני תושבים. הקבוצה האתנית המובילה בגודלה היא הדינקה, ואחריה שבטי הנואר, הבארי והשילוק. השפה הרשמית בחבל כבר מ-1928 היא אנגלית, בשל ריבוי להגים ושפות בין השבטים הרבים. קיים גם שימוש בלהג הערבי של ג'ובה. הדת השלטת היא הנצרות, לצד אמונות אליליות. רוב הנוצרים משתייכים לכנסיות הקתולית או האנגליקנית, בהשפעת מיסיונרים מערביים שחדרו לדרום סודאן החל מאמצע המאה ה-19. מיעוטם משתייכים לכנסיות האתיופית או הקופטית או לכנסיות מערביות קטנות יותר.[20]
[עריכה] יחסי חוץ
|
|
ערך מורחב – יחסי החוץ של דרום סודאן |
ב-10 ביולי 2011, יום לאחר הכרזת העצמאות של דרום סודאן, שידרגה ארצות הברית את נציגותה בג'ובה למעמד של שגרירות[21].
עוד לפני הכרזת העצמאות, באוקטובר 2010 הצהיר נשיא דרום סודאן סאלווה קיר מאיארדיט כי הוא מעוניין לקיים קשרים טובים עם מדינת ישראל וישקול פתיחת שגרירות ישראלית בבירה ג'ובה, אם תוצאות משאל העם יביאו לעצמאות החבל.[22] יחד עם זאת, בפגישה עם מזכ"ל הליגה הערבית, עמר מוסא, בדצמבר 2010, הבטיח לו קיר שהמדינה העתידית לא תקיים קשרים עם ישראל[23]. למרות זאת, ב-28 ביולי 2011 הודיעו ממשלת ישראל וממשלת דרום סודאן על כינון יחסים דיפלומטיים רשמיים בין המדינות[24].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יעל אבן-אור, דרום סודן חוגגת עצמאות: "נולדים מחדש", באתר וואלה!, 9 ביולי 2011
- Alex Perry and Alan Boswell, Born in Blood: How Sudan's Seperation Led to More Civil War, Time Magazine, July 18, 2011 (באנגלית)
- ליאור לנדנברג, ארץ חדשה: יומן מסע לדרום סודן, באתר nrg מעריב, 9 בדצמבר 2011
- אריק בנדר ואלי ברדנשטיין, נשיא דרום סודן יגיע לישראל לביקור היסטורי, מעריב, 13 בדצמבר 2011.
- ד"ר אסף רוזנטל, דרום סודן: ביקור ראשון במדינה שזה עתה נולדה, באתר ynet, 18 בינואר 2012
- "דרום סודאן - 8 חודשים אחרי", אתר "קו חוץ", 28 בפברואר 2012.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ טיוטה של החוקה הזמנית של דרום סודאן
- ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-10 במרץ 2012
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-10 במרץ 2012
- ^ תוצאות ראשונות בדרום סודאן: 99% בעד עצמאות, באתר ynet, 30 בינואר 2011
- ^ North Sudan troops complete southern withdrawal: ex-rebels (סוכנות הידיעות הצרפתית, 8 בינואר 2008)
- ^ משאל העם מתקרב: סודאן ניצבת על פי תהום, באתר ynet, 18 באוקטובר 2010
- ^ South Sudan cattle clashes: UN moves troops to Pibor, BBC news Africa, December 30, 2011
- ^ אחרי השמחה, מעגל דמים נוסף בדרום סודן, באתר ynet, 17 בינואר 2012
- ^ Dinka Bor attack on Murle community leaves dozens dead, says Pibor commissioner, Sudan Tribune, February 9, 2012
- ^ A Country Study: Sudan. The Library of Congress. אוחזר ב־2009-03-13.
- ^ The Interim Constitution of Southern Sudan. United Nations Mission In Sudan. אוחזר ב־2009-03-13. תבנית:Dead link
- ^ Turnout in Southern Sudan vote passes 60 percent - Yahoo! News. News.yahoo.com (2011-01-12). אוחזר ב־2011-01-16.
- ^ Al-ManarTV:: South Sudan Referendum Wraps up, Khartoum Vows to Recognize Results 15/01/2011. Almanar.com.lb (15 January 2011). אוחזר ב־31 January 2011.
- ^ עידן יוסף, מדינה חדשה על המפה - סודן הדרומית, באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC)
- ^ המצוקה בדרום סודאן, 90% חיים מדולר ליום, באתר ynet, 28 בדצמבר 2010
- ^ "South Sudanese celebrate the birth of their nation", CNN (9 July 2011). אוחזר ב־ 9 July 2011.
- ^ South Sudan, International Rescue Committee, 20 בפברואר 2011
- ^ CIA World Factbook. CIA. אוחזר ב־2012-02-02.
- ^ GNPOC no date, 'Pipeline division', www.gnpoc.com. Retrieved on 6 March 2008.
- ^ Christianity in Southern Sudan באתר hope for the future
- ^ ארצות הברית מכירה בדרום סודאן כמדינה ריבונית, מחלקת המדינה. משרד החוץ האמריקאי. אוחזר ב־2011-07-09.
- ^ מנהיג דרום סודאן:ישראל אינה אויבת, עניין מרכזי, 28 באוקטובר 2010
- ^ מה חדש? תקציר ידיעות מהמזה"ת 30.12.2010, אתר ממרי
- ^ עמרי נחמיאס, עכשיו זה רשמי: ישראל ודרום סודן מכוננות יחסים דיפלומטיים, 28 ביולי 2011, באתר nana10
| מדינות אפריקה | |||
|---|---|---|---|
|
