מחלת פיירוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחלת פיירוני (Peyronie) היא מחלה שבה נוצרת הצטלקות של הפין הגורמת לדרגות משתנות של עקמת פין.

המחלה תוארה לראשונה על ידי מנתח צרפתי בשם פרנסואה דה לה פיירוני ב-1743. מחלת פיירוני אינה נדירה ומופיעה בכאחוז אחד מאוכלוסיית הגברים.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות למחלת פיירוני אינן ברורות לחלוטין. כתוצאה מהפרעה ביצירת רקמת חיבור בפין נוצר רובד סיבי קשה אשר אינו מאפשר לפין להתיישר.

מופע קליני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט בכל פין ישנה זווית מסוימת הנחשבת נורמלית, בפרט בבסיס הפין. במחלת פיירוני הזווית בפין יכולה להיות בינונית עד גדולה. הרובד הסיבי בפין יכול להסב כאב, בפרט בעת זקפה ואף מקשה על הפין להתיישר בעת זקפה, אז גם הזווית היא בולטת ביותר.

ב80% מהמקרים אבר המין פונה כלפי מעלה, ב-10% לצד ימין או שמאל ובשאר המקרים כלפי מטה. ב-1/3 מהמקרים הצלקת נמצאת קרוב לשורש איבר המין, ב1/3 אחרים באמצע אבר המין וב-1/3 האחרונים יש מספר צלקות או נוכחות צלקת בחלק מרוחק של איבר המין. ב-13% הממצא נעלם ספונטנית, ב- 48% הצלקת נשארת קבועה ובשאר- 41% מהחולים הצלקת מחמירה ומתייצבת לגודל ממוצע של 2ס"מ עד- 12 חודש מרגע הופעת הצלקת.

שכיחות הממצא גבוהה יותר בקרב:[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצא יכול להופיע יחד עם צלקת בכף יד Dupuytren's ולאחרונה הופעה של העקמת לאחר ניתוחים רדיקליים עקב ממאירות ערמונית.

סיבות לעקמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות לתופעה לא ברורות וכוללות בעקר מיקרוטראומה בעקבות יחסי מין בתדירות גבוהה, בהם נוקשות איבר המין לא שלמה. סיבות נוספות הן אוטואמוניות, גנטיות, והפרעה באספקת דם לאבר המין, זיהום לא בקטריאלי או שיבוש כרומוסומלי. הפרעה בנוקשות אבר המין על רקע פסיכוגני היא חרדת ביצוע עקב שנוי בצורת איבר המין ותדמית גוף שלילית. בגיל מבוגר סיבות נוספות הן אורגניות: כמו סוכרת, יתר לחץ דם ושומנים בדם הגורמים לעקמת לאבר מיןרך ללא יכולת חדירה.

אבחון וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה מאובחנת אצל אורולוג. במקרים קלים אשר אינם מפריעים למטופל אין צורך בטיפול ובמקרים מסוימים אף ייתכן שיפור ללא טיפול. יש להבדילה ממחלת מונדור. הטיפול יכול להתבצע בכמה מישורים:

  • טיפול תרופתי: הכולל ויטמין E, קולכיצין, טמוקסיפן, מישחות כמו POTABA,הצלחה מועטה דווחה בעקבות טיפול תרופתי של פנטוקסיפילון.
  • הזרקת חומר מפרק רקמת חיבור (קולגן) ישירות לתוך הרובד. טיפולים חודרניים כוללים הזרקות של תמיסות מרככות צלקת, כמו, VERAPAMIL שתים עשר פעמים כל שבועיים עם הצלחה של כ -%70 בשיפור כאבים, ריכוך צלקת ושנוי זווית הכיפוף. תמיסה חדשה בשם Xiaflex יעילה יותר אך נמצאת כרגע בשלבי מחקר.
  • טיפול כירורגי: תיקון בניתוח באמצעות שחרור הרובד הסיבי.במידה והצלקת נמצאת כ-12 חודש והיא כרונית או יציבה למשך 3-6 חודשים, קיימת הוראה להתערבות ניתוחית. במידה וצלקת פחות מ-60 מעלות, ניתן לשנות את זווית העקמת על ידי תיקון פלסטי-חתך אורכי של עטיפות אבר המין ללא קיצור איבר המין.כאשר צלקת היא מעל 60 מעלות מבצעים חיתוך צלקת והשתלת שתל ביולוגי.
  • טיפול בגליי הלם. גלי קול וטיפול ביוניזציה הם ללא ביסוס מדעי וללא הצלחה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.