פין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פין הוא איבר המין הזכרי. הגופים שבו מתמלאים בדם והוא מתקשה כאשר מתעורר אצל הגבר גירוי מיני. מצב זה נקרא "זקפה".

תרשים מערכת הרבייה של הגבר
תרשים מערכת הרבייה של הגבר
  1. שלפוחית השתן
  2. עצם החיק
  3. פין
  4. רקמה זקיפה
  5. עטרה
  6. עורלה
  7. פתח השופכה
  8. סיגמואיד
  9. חלחולת
  10. שלפוחית הזרע
  11. צינור הזרע
  12. בלוטת הערמונית
  13. בלוטות קאופר
  14. פי הטבעת
  15. צינור הזרע
  16. יותרת האשך
  17. אשך
  18. כיס האשכים

הגופים המתמלאים דם בעת זקפה הינם שני גופים הנמצאים בחלקו העליון של הפין והסמוכים זה לזה, והחלק הספוגי שבמרכזו, מסביב לשופכה. החלק הספוגי מתרחב לקראת קצה הפין ויוצר את העטרה (בסלנג: "כיפה"), המכוסה בעורלה.

הפין משמש לשם קיום יחסי מין ולהטלת שתן. בעת ההשתנה, השתן עובר משלפוחית השתן דרך השופכה שבמרכז הפין ונשפך החוצה. בעת קיום יחסי מין הטרוסקסואליים (עם אישה), הגבר מחדיר את הפין לתוך נרתיק האישה. עם הגעתו לפורקן מיני, נפלטים מהפין תאי זרע לתוך נרתיק האישה, באמצעות נוזל הזרע.

גודל (אורך והיקף) הפין משתנה מגבר לגבר, אבל כל עוד הוא בתחומי הנורמה, אין הגודל משפיע בהכרח על התפקוד המיני. אורך הפין במצב רפוי הוא כ-10 ס"מ בממוצע, ובעת זקפה - בין 12.9 ס"מ ל-15 ס"מ. היקפו, סביב העורלה בעת זקפה, כ-12.3 ס"מ. הפין כמעט ולא גדל מהלידה ועד תחילת גיל ההתבגרות (גיל 12 לערך).

בתרבויות שונות נהוגה מילה, שהיא כריתת העורלה העוטפת את ראש הפין. יש הנוהגים כן כמסורת דתית, ויש העושים זאת מטעמים רפואיים היגייניים או בעקבות לחץ חברתי.

המילה "פין" משמשת בטקסטים פורמליים, כגון ספרי ביולוגיה, אך בלשון הדיבור נפוצה ממנה לאין שיעור מילת הסלנג "זין".

אנטומיה

חלקים

  • בסיס הפין: החלק המחובר לגוף, והכולל את פקעת הפין במרכזו, וכן זוג רגליים ("crus"), אחד מכל צד של הפקעת. הבסיס ממוקם בתוך כיס חיץ הנקבים השטחי.
  • גוף הפין: לגוף שני דפנות - הגב (הדופן העליונה) והגחון (השופכה, הדופן התחתונה).

מבנה

הפין מורכב משלוש עמודות של רקמות: שתי רקמות זקפתיות (corpora cavernosa) ממוקמות אחת על יד האחרת בדופן העליונה, וגוף ספוגי (corpus spongiosum) הממוקם ביניהם בדופן התחתונה.

הגוף הספוגי משתרע החל מהבסיס ועד לקצה הפין, שם הוא יוצר את העטרה ומהווה בסיס לעורלה (קפל עור שמבוגרים יכולים למשוך לאחור כדי לחשוף את העטרה). הדופן התחתונה, במקום שבו מתחברת העורלה לפין, מכונה "רסן" או "רסנית" (frenum). הבסיס המעוגל של העטרה מכונה "קורונה" (corona). קו תפר חיץ הנקבים הוא רכס בולט לאורך הדופן התחתונה של הפין.

השופכה, המהווה את החלק האחרון של מערכת השתן, חוצה את הגוף הספוגי לכל אורכו. פתח השופכה נמצא בקצה העטרה. דרך השופכה חולפים השתן ונוזל הזרע. תאי הזרע מיוצרים באשכים ומאוחסנים ביותרת האשך. במהלך השפיכה, תאי זרע, נדחפים החוצה לאורך זוג צינורות זרע, העוברים מעל ומאחורי שלפוחית השתן. נוזלים נוספים שנוצרו בשלפוחית הזרע מצטרפים לתאי הזרע בצינורות הזרע המתחברים בהמשך לבלוטת הערמונית. הערמונית, כמו גם בלוטת קאופר, מוסיפות הפרשות נוספות, ויוצרות את נוזל הזרע, הנפלט מפתח השופכה.

בשונה מיונקים אחרים, בפין האנושי אין עצמות, ובמקומם הוא מסתמך אך ורק על גודש דם כדי להשיג זקפה. הוא אינו יכול לסגת לאחור לתוך המפשעה, ובקרב עולם החי הוא גדול יותר בממוצע ביחס למסת הגוף.

תפקיד הפין

צמיחה והתבגרות

בתחילת גיל ההתבגרות, הפין, שק האשכים והאשכים מתחילים להתפתח. במהלך התהליך, שיער הערווה צומח סביב הפין. במחקר גדול שנערך אודות גודל הפין, לא נמצא הבדל בגודל הפין הממוצע בין גיל 17 לבין גיל 19. מכאן, ניתן להסיק כי הצמיחה של הפין בדרך כלל נפסקת לא יאוחר מגיל 17, ואף קודם לכן.

זקפה

תהליך הזקפה; הפין מתמלא דם והעורלה נמתחת

זקפה היא התקשות הפין המתרחשת עקב גירוי מיני, אף על פי שזה יכול לקרות גם במצבים שאינם מיניים. המנגנון הפיזיולוגי העיקרי הגורם לזקפה הוא התרחבות העורקים המספקים דם לפין. הפין מתמלא בדם בשלושת הרקמות: זוג הרקמות הזקפתיות והגוף הספוגי. כתוצאה מכך, הפין מתקשה, מתארך ומשנה זווית ("עומד"). רקמת הפין הזקוף יוצרת לחץ כנגד הורידים הנושאים דם אל מחוץ לפין. עקב כך, יותר דם נכנס מאשר יוצא, עד שמושג שיווי משקל: כמות הדם הנכנסת זהה בכמותה לכמות הדם היוצאת. זקפה קבועה בגודלה אפשרית בשיווי משקל זה.

במקרים מסוימים ניתן לגרום לזקפה על ידי תרופות ממשפחת מעכבי האנזים פוספודיאסטראז PDE-5, דוגמת לויטרה אשר המרכיב הפעיל בה, ורדנפיל, גורם להרחבת כלי הדם בפין וכתוצאה מכך מוגברת זרימת הדם לאיבר המין ומתרחשת זקפה.

הזקפה מאפשרת קיום יחסי מין ופעילויות מיניות אחרות.

זווית הזקפה

מרבית הזקפות מצביעות לכיוון מעלה. על אף זאת, מקובל ונורמלי שהפין יהיה כמעט אנכי או כמעט אופקי, בתלות במתח שמפעילה הרצועה התומכת.

הטבלה הבאה מציגה את שכיחות הזוויות השונות של הזקפה כאשר הגבר עומד מתוך מדגם של 1,564 גברים בני 20 עד 69. בטבלה, 0 מעלות הוא פין המצביע ישר לכיוון הבטן, 90 מעלות הוא פין אופקי המצביע ישר קדימה ו-180 מעלות הוא פין המצביע לכיוון הרגליים. מהטבלה ברור כי פין המצביע מעלה הוא הזווית הנפוצה ביותר.

מעלות (º) שיעור הגברים
0–30 5
30–60 30
60–85 31
85–95 10
95–120 20
120–180 5

שפיכה

שפיכה היא פליטה של נוזל זרע מן הפין, היא בדרך כלל מלווה באורגזמה ונגרמת כתוצאה מגירוי מיני. לעתים נדירות, שפיכה עשויה להתרחש עקב מחלת הערמונית. השפיכה עשויה להתרחש באופן ספונטני במהלך השינה (קרי לילה). כשל שפיכה (anejaculation) מתאר מצב של חוסר יכולת להגיע לשפיכה.

לשפיכה שני שלבים. בשלב הראשון רפלקס השפיכה נמצא תחת שליטה של מערכת העצבים הסימפתטית, בעוד בשלב השני השליטה נמצאת בידי רפלקס השדרה ברמת העצבים של עמוד השדרה.

מילה

השינוי הנפוץ ביותר הוא מילה: הסרה חלקית או מלאה של העורלה למטרות תרבותיות, דתיות או רפואיות. לצורך מילת תינוקות, ניתן לעשות שימוש בכלים מודרניים, כגון מלחצי גומקו, פעמון פלסטיק ומלחצי מוגן. בכל הכלים המודרניים, השיטה זהה. תחילה, יש להעריך את כמות העורלה שיש להסיר. לאחר מכן חושפים את העטרה ומוודאים שהיא תקינה. לאחר מכן יש להפריד את הציפוי הפנימי של העורלה (האפיתל) מן החיבור שלה לעטרה. לאחר מכן יש למקם את המכשיר עד שזרימת הדם נפסקת. לבסוף, העורלה או חלקה מוסרת.

מילת מבוגרים נעשית בדרך כלל ללא מלחציים. בתום המילה, יש להתנזר ממין ומאוננות למשך 4 עד 6 שבועות כדי לאפשר לפצע להחלים. על פי ההלכה היהודית, יש לקבור את העורלה בתום הברית.

יש מחלוקת סביב ניתוח זה. התומכים טוענים, למשל, כי היא מעניקה יתרונות בריאותיים חשובים העולים על הסיכונים, כי אין השפעה משמעותית על התפקוד המיני, כי שיעור הסיבוכיות נמוך כאשר הניתוח מבוצע על ידי אדם מנוסה, וכי ניתן לבצע את הניתוח בצורה הטובה ביותר בגיל הינקות. המתנגדים טוענים, למשל, כי הוא כן מפריע לתפקוד מיני תקין, הוא מאוד כואב, וכאשר הוא מבוצע על תינוקות וילדים - הוא מפר זכויות אדם.

ראו גם

קישורים חיצוניים