יואל גונן

תבנית:חייל יואל גונן (גורודיש) (נולד ב-1938) הוא קצין בדימוס בצה"ל בדרגת תת-אלוף. בעל עיטור המופת על פועלו במלחמת ששת הימים.

קורות חייו

גונן (במקור גורודיש) נולד בירושלים, למשפחה בת שישה ילדים, אחיו הגדול הוא שמואל גונן ("גורודיש"). למד בישיבת עץ חיים. בצה"ל שירת בתחילת דרכו בפלוגת הקשר של חטיבה 7, במלחמת סיני שירת כאלחוטן במטהו של אורי בן ארי, מפקד החטיבה. ב-1958 עשה הסבה לשריון, יצא לקורס קצינים ושירת כמפקד מחלקה, קצין מבצעים בגדוד 52 וראש לשכת מפקד גייסות השריון דוד אלעזר. ב-1964 היה חבר במשלחת החשאית של צה"ל למערב גרמניה שנשלחה לקלוט את טנקי הפטון האמריקאים (שזכו לכינוי מגח בצה"ל). היה ממקימי גדוד 79 בחטיבה 7 ושימש בו מפקד פלוגה.

במלחמת ששת הימים לחם כקצין אג"ם של חטיבה 7. במהלך המלחמה הפעיל את מפקדת החטיבה מספר פעמים ככוח משוריין, על פעולותיו זכה לעיטור המופת.

לאחר המלחמה מונה להקים את גדוד 184 בחטיבה 14. הוא שירת כראש ענף הישט במחלקת תורת חיל השריון, במקביל הקים ופיקד על גדוד 227, גדוד מילואים בחטיבה 274. במלחמת ההתשה מונה להקים את יחידת "דב לבן", יחידה 88 של חטיבה 14. היחידה צוידה בטנקים אמפיביים מדגם PT-76 ונגמ"שים אמפיביים מדגם BTR-50 שנפלו שלל בידי צה"ל ונועדה לאפשר לצבא יכולות איגוף אמפיבי. בהמשך שירת כסמח"ט 274.

ב-1973 מונה למפקד חטיבה 274, חטיבת טנקי טירן, במקומו של גדעון אלטשולר. במלחמת יום הכיפורים פיקד על החטיבה שלחמה בגזרת סיני. לאחר המלחמה שירת כסגן ומפקד אוגדה 440. בשנים 1976‏-1977 פיקד על המרכז הלאומי לאימונים ביבשה. השתחרר משירות הקבע ב-1979.

כיהן כמנכ"ל חברת הבנייה "הדר טבריה", ב-1984 מונה למנכ"ל חברת הבנייה של אברהם גינדי. היה פעיל במפלגת העבודה הישראלית והיה מועמדה לראשות עיריית רחובות ב-1993 עד שפרש מהמירוץ. פעיל בעמותת "צוות - ארגון גמלאי צה"ל" וכיהן כדירקטור בבנק אוצר החייל.

קישורים חיצוניים

• עיטור המופת שהוענק ליואל גונן, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל