ישיבת עץ חיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבניין המיועד לשימור ברחוב יפו (2010)
תצלום מתחילת המאה ה-20 של מורים בישיבת "עץ חיים", כשהייתה ממוקמת בבית הכנסת 'החורבה'.

קואורדינטות: 31°47′07.19″N 35°12′47.97″E / 31.7853306°N 35.2133250°E / 31.7853306; 35.2133250 ישיבת עץ חיים הוא שמה של ישיבה ותיקה של היישוב הישן בירושלים, הכוללת תלמוד תורה, ישיבה וכולל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב חיים מן - ראש המלמדים בתלמוד תורה

בי"ח בסיון תר"א (יוני 1841) נוסד תלמוד תורה "עץ חיים" בידי הרב שמואל סלנט. כיתות הלימוד פוזרו בין חדרים שונים ברחבי העיר העתיקה. רק בתרי"ז (1857) רוכזו התלמידים לקבוצת מבנים סמוכים בחצר בית הכנסת החורבה, יחד עם בית הדין של ירושלים, ולתלמוד תורה ניתן השם "ישיבת עץ חיים".

הרעיון החדשני המרכזי היה הקמת מסלול לימודים המתחיל מגיל צעיר ומסתיים לאחר הנישואין, מסלול הבנוי ממסגרות תלמידים בעלי אותה יכולת הלומדים יחדיו. הדבר היווה חידוש לעומת השיטה שהייתה קיימת עד אז בירושלים האשכנזית לפיה מספר אבות שכרו "מלמד" שילמד את ילדיהם. הילדים למדו בצוותא באחד מחדרי הבית או בביתו של המלמד ללא חלוקה לרמות ותוך לימוד משותף של בעלי יכולות וגילאים שונים בצוותא.

נשיאי המוסד היו הרב ישעיה ברדקי, הרב שמואל סלנט, הרב משה יהודה לייב מקוטנא והרב שמעון זרחי מטבריג.

ראשי הישיבה היו בהקמתה הרב שמואל סלנט, הרב משה נחמיה כהניו. משנת תרי"ז עד תרכ"ה כיהן גם הרב משה יהודה לייב מקוטנא ולאחר פטירת הרב כהניו כיהן הרב אליעזר דן רלב"ג (תרמ"ז-תרנ"ה).

בהמשך היה ראש המלמדים הרב חיים מן (בנו של הרב יעקב משה מן), ששימש גם כנשיא 'ועד איחוד המלמדים'. בנו - הרב יהודה לייב מן - היה מזכיר תלמוד התורה ואחד המלמדים. מפורסמים היו המלמדים רבי אליהו יוסף שמואל בסן, שהעמיד תלמידים רבים במשך עשרות שנים ומיקירי ירושלים, ורבי חיים יהודה יעקבזון מחבר הספרים "שיטת החינוך" ו"למשמעות".

בסוף ימיו מינה הרב סלנט את הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, בעלה של נכדתו, לראש ולמנהל הישיבה. בשנת תרס"ח (1908) יזם הרב טוקצינסקי רכישת קרקע גדולה ברחוב יפו להקמת סניף של הישיבה. עם הקמת בנייני הישיבה במרכז העיר, הוקם במקום גם כולל, ששימש בעיקר את בוגרי הישיבה.

לאחר חיכוכים רבים בין לומדי הישיבה להנהלתה, בה טענו הראשונים כי הם משתכרים פחות מהמורים בתלמוד תורה, קבע הרב צבי פסח פרנק כי יש לשמור על מספר זהה של נציגי בני הישיבה ושל מורי התלמוד תורה בוועד הישיבה, על מנת לשמור על שוויון בהחלטות המתקבלות לטובת כל הצדדים.

הרב איסר זלמן מלצר שעלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ה (1925) נתמנה לעמוד בראשות הישיבה עד יום מותו, והרב אריה לוין נתמנה לכהן בתלמוד תורה של הישיבה כמשגיח.

לאחר פטירת הרב מלצר נתמנה חתנו הרב אהרן קוטלר לעמוד בראשה, ובתקופות בהן שהה בארץ ישראל מסר בה שיעורים שבועיים. בישיבה הקטנה (ה"אמצעית", עיטור רבנים) כיהן הרב מרדכי דוד לוין, ומסר בה שיעורים כ-45 שנה, עד פטירתו בתשכ"ז (1967) לצד הרב שמואל גדליה ניימן מחבר הספר "גידולי שמואל". לאחר פטירתם, נתמנה הרב שלמה זלמן זלזניק לעמוד בראשה, והרב נטע פריינד‏[1] כיהן בה כר"מ בכיתה הגבוהה.

במשך שנים מסר בה שיעורים שבועיים הרב אלעזר מנחם מן שך. לאחר פטירת הרב זלזניק התמנה בנו הרב אברהם יעקב זלזניק לעמוד בראשה[דרושה הבהרה] עד פטירתו בשנת תש"ע (2010). לאחר פטירת הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי ניהל את המוסדות בנו, הרב ניסן אהרון טוקצינסקי, במשך כחמישים שנה, עד לפטירתו בה'תשע"ב.

בהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת התלמוד תורה לומדים בבניין המוסדות מעל 500 תלמידים, כמו כן פועלים סניפים נוספים של התלמוד תורה, ברמות ובשכונת גבעת שאול בביתר עילית. כולל האברכים הוותיק מתקיים גם הוא במרכז המוסדות, אליו נוספו עוד שני כוללי אברכים ללימודי הוראה ודיינות במודיעין עילית ובביתר עילית.

מבנה הישיבה ברחוב יפו נרכש על ידי יזמים במטרה לבנות במקום מתחם חנויות, משרדים ומגורים. ביולי 2010 נערך בישיבה מעמד פרידה היסטורי מהבניין.‏[2] חצי שנה לאחר מכן, במרץ 2011, רכשה הנהלת הישיבה את מתחם למל העתיק ברחוב ישעיהו בירושלים, לשם אמורים המוסדות לעבור לאחר שיפוצים.

מבני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-20 רכשה הישיבה את המגרש הגדול ברחוב יפו בסמוך לשכונת מחנה יהודה. כדי לנצל את מיקומו של המגרש על הדרך הראשית לירושלים בנתה הישיבה, מכספי תרומות, מבנה חנויות על גבול המגרש ברחוב יפו. מאוחר יותר בנתה הישיבה מבנה חנויות נוסף הפונה לשוק מחנה יהודה. החנויות נבנו כמקור הכנסה לישיבה ונהרסו בשנת 2002 כדי לאפשר את מעבר הרכבת הקלה ברחוב יפו. מיזם נוסף שנבנה כדי לממן את פעולות הישיבה הוא שכונת עץ חיים שבסמוך לגשר המיתרים.

מבנה הישיבה עצמה הושלם רק בשנת 1936 על פי תוכניות של האדריכל דב זוננפלד. המבנה בן שתי הקומות נבנה בצורה סימטרית ייצוגית מאבן אדמדמה. הבניין נכלל ברשימת המבנים לשימור של עיריית ירושלים מאז סוף שנות ה-80. בשנת 2007 ריחף על המבנה איום הריסה מצד יזמים שביקשו לפנות מקום לחנויות ומשרדים. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה קיבלה את הערעור שהגישה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל יחד עם גופי שימור נוספים וקבעה כי המבנה לא ייהרס.‏[3] בשנת 2008 נמכר המתחם (ששטחו 6.3 דונם) תמורת 15 מיליון דולר, לטובת הקמת מגדל בתכנון האדריכל האמריקאי איאן ביידר, ממשרד איי אם פיי.‏[4] המכירה הותנתה בשימור מסוים של המבנה ההיסטורי.‏[5]

בוגרי ישיבה בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]