חטיבה 7
| חטיבה 7 | |
 סמל היחידה, המשמש גם כתג היחידה שלה |
|
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | סער מגולן |
| מדינה | ישראל |
| שיוך | חיל השריון הישראלי |
| יחידת אם | עוצבת געש |
| סוג היחידה | חטיבת שריון |
| תאריכים וזמנים | |
| הקמת היחידה | 15 במאי 1948 |
| מקים היחידה | שלמה שמיר |
| מלחמות | כל מלחמות ישראל |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי | מרכבה סימן 2 |
| פיקוד | |
| מפקדים | מפורט בהמשך הערך |
חטיבה 7, המכונה גם "עוצבת סער מגולן", היא חטיבת שריון סדירה, הנמצאת תחת פיקודה של אוגדה 36 ("עוצבת געש") בפיקוד הצפון של צבא ההגנה לישראל.
מפקד החטיבה כיום הוא אלוף משנה עודד בסיוק.
החטיבה הוקמה ב-16 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה והשתתפה בכל מלחמות ישראל.
כיום משתמשת החטיבה בטנקים מדגם מרכבה סימן 2 ב'.
תוכן עניינים |
[עריכה] יחידות חטיבה 7
|
[עריכה] פלסר 7
פלס"ר 7 היא פלוגת הסיור הרגלית של חטיבה 7.
[עריכה] תולדות היחידה
היחידה הוקמה ב-1948 בשל הצורך ביחידת סיור שתספק את צורכי המודיעין בזמן אמת של חטיבת השריון 7 - ותתפקד בדומה לסיירות בחטיבות חיל הרגלים. פלס"ר 7 לקחה חלק מהותי בכלל מלחמות ישראל, ובראשן מבצע קדש, מלחמת ששת הימים שלאחריה קיבלה הסיירת 9 צל"שים - מספר הצל"שים הגבוה ביותר לפלוגה במלחמה אחת - על השתתפותה בקרבות וביניהם קרב רפיח בו ניתבה הסיירת חטיבה שלמה כדי לכתר את המצרים בדרך לניצחון המוחץ.
במלחמת יום כיפור הייתה היחידה ממונעת על נגמ"שי ברדלס (M113) וספגה אבדות כבדות בקרב החרמונית (ברמת הגולן) - 24 מלוחמיה וממפקדיה. לאחר הקרב ואיבוד המ"פ אורי כר-שני (פישמן), הסמ"פ איציק מבורך, ושלושה מפקדי מחלקות נוספים, הוחלט על פירוק היחידה.
ב-1986 הוקמה היחידה שוב כיחידה מטכ"לית מובחרת - סיירת השריון, בבסיס קבע נפרד מהחטיבה ברמת הגולן (מחנה טיסן). בתחילת דרכה השתמשו לוחמי היחידה בנגמ"שי הברדלס ובג'פסים (ג'יפ סיור אמריקאי קל-M151). בתחילה נלקחו הלוחמים מפלס"רים וגדודים אחרים וסוננו בעזרת מבחני כושר וסיבולת שהידוע שבהם היה המסע "עלייה ליחידה" שכלל מסע בחגור מלא מהכנרת עד לבסיס האם דרך כיפת הנשרים (דרך מעלה גמלא). לאחר הקמת היחידה הוחל בגיוס חיילים בהתנדבות דרך גיבוש צנחנים.
ב-1992 לאחר הצלחה בקווים בלבנון והצורך ביחידה נוספת לעת מלחמה, פוצלה סיירת השריון לשתי סיירות - פלס"ר 500 ופלס"ר 7.
בין מפקדי היחידה היו אורי אור, שלמה באום, יוסי מלמד ואורי כר-שני.
[עריכה] פלס"ר 7 כיום
מסלול הסייר נמשך שנה וחודשיים; מתוכו שישה חודשים טירונות ואימון מתקדם עם יחידת אגוז, בהם החיילים מוכשרים ל"רובאי 07", ולאחר מכן שמונה חודשים בהם ממשיך המסלול ביחידה, ובהם מתבצעות ההכשרות הייעודיות. לאחר מכן מגיעים החיילים לפלגת הלוחמים ביחידה. עם סוף המסלול ניגש חלק מהצוות לקורס מכ"ים סיירות, המתבצע בביסל"ח. כיום מתגייסי הפלס"ר מגיעים לאחר גיבוש המתבצע לאחר הגיוס לחיל השריון. העוברים את גיבוש מופנים אל התחלת מסלול אימוני חי"ר עם יחידת אגוז, עד לסיום אימון מתקדם אז עולים הלוחמים ליחידה במסע, ומקיימים את מסע הכומתה מהכנרת דרך מעלה גמלא וכיפת הנשרים ועד לבסיס האם.
במלחמת לבנון השנייה ביצעה הסיירת מספר רב של פעולות בעומק שטחה של לבנון, בשיתוף עם יחידות נוספות, היוותה כוח סיור תוקף.
[עריכה] תפקידי הפלס"ר חש"ן בזמן מלחמה
- אספקת מודיעין קרבי בזמן אמת על כוחות אויב
- ניתוב כוחות החטיבה
- גילוי וזיהוי חומרי לחימה כימיים (גו"ז - חל"כ)
- הגנת קוי אספקה וחניוני החטיבה
- איכון שריון, ארטילריה וחיל אוויר
- פשיטות קומנדו
- לוחמת שטח בתנאים שונים (אזורים מיוערים, לחימת סלעים, הסוואה ועוד).
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] מלחמת העצמאות
חטיבה 7 התפצלה יחד עם חטיבה 8 מחטיבת אלכסנדרוני במהלך מלחמת העצמאות. מפקד החטיבה היה תחילה שלמה שמיר, עליו הוטלה המשימה להקימהּ בתוך שבוע בזמן המלחמה. בחטיבה היה גדוד אחד ממוכן (73, שנקרא אחר כך גדוד 79), ובו אנשי חיל רגלים מוסעים על שלל כלי רכב, ג'יפים, משוריינים פרי הרכבה עצמית וזחל"מים. יתר הגדודים היו רגליים. הם גויסו ממקורות מגוונים: יוצאי הצבא הבריטי, מתנדבי חוץ לארץ, עולים חדשים, אנשי "ההגנה" והפלמ"ח ולוחמים מיחידות אחרות. חטיבת אלכסנדרוני הורכבה מחמישה גדודי חי"ר, 31 עד 35. גדוד 32 עבר לחטיבה 7 לקראת מבצע "בן נון".
לאחר התארגנות קצרה הוטלה החטיבה לקרב על לטרון במבצע בן-נון. החטיבה לא הצליחה לכבוש את מתחם לטרון, שעליו שלט הלגיון הירדני, אך הצליחה לפרוץ את דרך בורמה ובכך איפשרה את פריצת המצור על ירושלים. בקרב זה ספגה החטיבה 139 אבדות.
ביוני 1948 עברה החטיבה לחזית הצפון, והתארגנה זמן מה לצורך כך בעין שמר. מיולי 1948, בן דונקלמן, מתנדב מח"ל מקנדה, החליף את שמיר בתור מפקד החטיבה. בהמשך מלחמת העצמאות ניהלה החטיבה, שכללה ברוב התקופה האמורה שלושה גדודים: 71, 72 (חי"ר) ו - 79 (ממוכן), קרבות בגליל: במבצע דקל, באמצע יולי, נכבשו שפרעם ונצרת ובמבצע חירם, בסוף אוקטובר, נכבשו מירון, ג'יש (גוש חלב), מלכיה וסאסא. בסוף 1948 נשאר גדוד 72 בצפון ויתרת החטיבה נשלחה לסייע למתקפה הסופית של צה"ל בחזית הדרום. ב - 1949, בעקבות ארגון מחדש של צה"ל לאחר המלחמה, אוחדו חטיבות שבע ושמונה תחת שמה של הראשונה. ב־1 בינואר 1954 פורקה החטיבה, גדודיה הועברו לפיקוד ישיר של גייסות השריון. היא חזרה להיות חטיבת שריון החל מסוף אוקטובר 1955.[1]
לאחר מלחמת ששת הימים הוקמה על גבעת לטרון אנדרטת זיכרון לחטיבה שבע לזכר הקרב הראשון שלה, עקוב הדם, שניהלה במקום זה במלחמת העצמאות.
[עריכה] מלחמת סיני
לאחר מלחמת העצמאות נרכשו הטנקים הראשונים והחלה להתגבש תורת לוחמת השריון. במלחמת סיני ניהלה החטיבה, בפיקודו של אל"מ אורי בן ארי, קרבות באזור מתחם אבו עגילה שבסיני. קרבות אלה שינו את התפיסה לגבי השריון בצה"ל והפכו אותו מחיל מסייע לחיל המכריע בכוחות היבשה. פלוגה א' מגדוד 82 בפיקודו של בריל קיבלה צל"ש על לחימתה בקרב סכר הרואיפה.
[עריכה] מלחמת ששת הימים
במלחמת ששת הימים פרצה החטיבה, בפיקודו של אל"מ שמואל גונן, דרך רצועת עזה, בציר חאן יונס - רפיח, אל אזור אל עריש שבסיני. בסופו של קרב זה, שבו ניצחה החטיבה, נשא המח"ט, שמואל גורודיש, את נאומו - "אחי גיבורי התהילה", בו שיבץ את משפטו המפורסם
 |
אל המוות הישרנו מבט - והוא השפיל את עיניו. |  |
[עריכה] מלחמת ההתשה
במלחמת ההתשה נטלה החטיבה חלק בקרבות באזור תעלת סואץ, בבקעת הירדן ובפעולת כראמה. החטיבה השתתפה גם במבצע רביב - פשיטה משורינת בחוף המערבי של ים סוף בה השתתפו גם טנקי טיראן.
[עריכה] מלחמת יום הכיפורים
במלחמת יום הכיפורים לחמה החטיבה, בפיקודו של אל"מ אביגדור בן-גל, באחד מקרבות הבלימה המרכזיים - קרב עמק הבכא בגזרה הצפונית של רמת הגולן שם גדוד 77 של החטיבה בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני הצליח לעצור את ההסתערות הסורית, בקרב זה קיבל את עיטור הגבורה. במקביל ניהל גדוד 82 קרבות בגזרה הדרומית של הרמה. ממלחמה זאת ואילך שוכנת החטיבה ברמת הגולן.
[עריכה] מלחמת שלום הגליל
במלחמת שלום הגליל לחמה החטיבה, בפיקודו של אל"מ איתן קינן (קאולי), במורדות החרמון בציר הכפרים עין עטא וינטא. גדוד 77 לחם תחת פיקוד יחידות אחרות בגזרה המרכזית של לבנון.
[עריכה] מלחמת לבנון השנייה
ביום פתיחת מלחמת לבנון השנייה היה זה גדוד 82 ("געש") שנתן את התגובה הראשונית לאירוע חטיפת החיילים בגבול הלבנון. במהלך האירוע נכנס כוח משולב לתוך לבנון, אשר כלל טנק מפלוגה א'. הטנק עלה על מטען גחון וכל הצוות נהרג. לאחר מכן לחם הגדוד בגזרת מרון א-ראס ורכס שקד. בקרבות אלו היו לגדוד 4 פצועים. בשתי תקריות גבול שונות נוספות נפצעו שני לוחמים נוספים. לאחר מכן לחם הגדוד בגזרות מרון א-ראס, ג'בל כחיל ורכס הקָרְחבוּן. גדוד 82 לחם מהיום הראשון עד הפסקת האש ואפילו אחריה. בתאריך 21.07.06 לאחר החלטת הממשלה על הרחבת הלחימה בגבול הצפון הוקפץ גדוד רומח 75 מהגזרה המבצעית אותה החזיק בגבול ישראל-מצרים והצטרף ללחימה, עיקר פעילותו של גדוד רומח 75 הייתה בגזרות המערביות, והוא לקח חלק בלחימה מול העיירות בינת ג'בל, מיס א-ג'בל, עייתא א-שעב ואף בפאתי העיר צור בעומק לבנון. גדוד 75, דאז בפיקודו של סא"ל דן נוימן (אל"מ ומח"ט מילואים היום) סיים את תקופת הלחימה ואף החזיק את חלקו המערבי של הגבול עוד חודש לאחר הפסקת האש, לאור הצלחותיו הרבות של הגדוד הוא נבחר להחליף את גדוד עז 77 ולקבל את תפקיד גדוד הטנקים למבצעים התקפיים ברצועת עזה בימי מבצע "ענני סתיו" וכמובן במבצע עצמו. גדוד 75 סיים תקופה ארוכה של לחימה בגבול לבנון ולאחר מכן ברצועת עזה ללא הרוגים כלל.
[עריכה] סמל החטיבה
סמל החטיבה כולל אלמנטים רבים מההיסטוריה שלה. הצלע העליונה של הסמל צבועה בצבעי דגל ישראל, החץ האדום מסמל את פריצת דרך בורמה על ידי החטיבה, הכוכב המופיע בו הוא טלאי צהוב, לזכר המעפילים שגויסו לחטיבה מיד עם הגעתם ארצה במהלך מלחמת השחרור ונפלו בקרבות בלטרון, הרובה המכודן מסמל את גדודי החי"ר, הברק מסמל את גדוד השריון (חטיבה 7 במקורה הייתה חטיבה משוריינת ולא חטיבת שריון כפי שהיא כיום) והצלבת הברק והרומח מסמלים שיתוף פעולה בין החי"ר לשריון. הסמל יוצר גם את הספרה 7 בשילוב החץ והדגל. זהו סמל היחידה היחיד שמכיל את מספרה.
[עריכה] צוות הווי חטיבה 7
במהלך שנות השישים ותחילת שנות השבעים קיימה החטיבה צוות הווי שנחשב לוותיק ולטוב ביותר מבין צוותי ההווי של השריון. במהלך שנות קיומו הקליט הצוות שני תקליטים מסחריים, הראשון בחברת "פולידור", "חצופים בצריח" והשני במסגרת תקליט שאיגד שירים של הרכבים של חיל השריון ויצא לאחר מלחמת יום כיפור. "חצופים בצריח", כלל שירים כמו "את חכי לי ואחזור", "ליאורה", "צאי למרפסת אלווירה", "מה תביא לי" ו"זמר אביב" - הביצוע המקורי לשיר "ים השיבולים" של להקת "הגבעטרון". בין חברי הצוות היו גם אנדריי צוויג (סולן ומפקד הצוות) וזהבה גוטמן.
[עריכה] מפקדי החטיבה
| שם | תקופת כהונה כמפקד החטיבה | הערות |
| שלמה שמיר | מאי 1948 - יולי 1948 | לימים אלוף |
| בן דונקלמן | יולי 1948 - יולי 1949 | - |
| יוסף איתן | יולי 1949 - יולי 1950 | - |
| שמואל גודר | אוקטובר 1950 - אוגוסט 1953 | - |
| אורי בן ארי | אוקטובר 1955 - דצמבר 1956 | פיקד על החטיבה במלחמת סיני, לימים תא"ל |
| אהרון נחשון | דצמבר 1956 - מרץ 1958 | - |
| דוד (דדו) אלעזר | דצמבר 1958 - אפריל 1959 | לימים רמטכ"ל צה"ל |
| ישראל טל (טליק) | אפריל 1959 - אפריל 1960 | מראשי פרויקט טנק המרכבה, לימים אלוף, וסגן הרמטכ"ל |
| אריה שחר | יוני 1960 - יולי 1961 | -לימים תא"ל |
| אברהם (ברן) אדן | יולי 1961 - ינואר 1963 | לימים אלוף |
| הרצל שפיר | ינואר 1963 - דצמבר 1964 | לימים אלוף |
| שלמה (צ'יץ') להט | ינואר 1965 - מאי 1966 | לימים אלוף |
| שמואל גונן (גורודיש) | יוני 1966 - יוני 1969 | פיקד על החטיבה במלחמת ששת הימים, לימים אלוף |
| יעקב אבן | יוני 1969 - יוני 1971 | לימים אלוף |
| גבריאל עמיר | יוני 1971 - ספטמבר 1972 | לימים תא"ל ורב גונדר |
| אביגדור (יאנוש) בן-גל | ספטמבר 1972 - פברואר 1974 | פיקד על החטיבה במלחמת יום הכיפורים, לימים אלוף |
| אורי אור | פברואר 1974 - דצמבר 1975 | לימים אלוף |
| אביגדור קהלני | דצמבר 1975 - אוקטובר 1977 | בעל עיטור הגבורה ועיטור המופת, לימים תא"ל |
| יוסי בן חנן | אוקטובר 1977 - יוני 1979 | בעל עיטור העוז, לימים אלוף |
| נתי גולן | יוני 1979 - מרץ 1981 | בעל עיטור הגבורה ממלחמת ששת הימים לימים תא"ל. |
| איתן קאולי (קינן) | מרץ 1981 - ספטמבר 1982 | פיקד על החטיבה במלחמת לבנון לימים תא"ל. |
| מאיר זמיר | ספטמבר 1982 - פברואר 1984 | - בעל עיטור העוז, לימים תא"ל |
| רפי נוי | מאי 1984 - ספטמבר 1985 | בעל עיטור המופת, לימים תא"ל |
| אמי פלנט | ספטמבר 1985 - מאי 1987 | בעל עיטור העוז, לימים תא"ל |
| אפרים לאור | מאי 1987 - נובמבר 1988 | - |
| דוביק טל (רוזנטל) | נובמבר 1988 - יולי 1990 | לימים תא"ל |
| צביקה גנדלמן | יולי 1990 - ינואר 1992 | לימים תא"ל |
| יצחק (חקי) הראל | ינואר 1992 - אוקטובר 1993 | לימים אלוף |
| גרשון הכהן | אוקטובר 1993 - אוגוסט 1995 | לימים אלוף |
| דן ביטון | אוגוסט 1995 - אוגוסט 1997 | לימים אלוף |
| שמואל רוזנטל | אוגוסט 1997 - אפריל 1999 | לימים תא"ל |
| יעקב אייש | אפריל 1999 - יולי 2001 | לימים אלוף |
| חלוצי רודוי | יולי 2001 - אוגוסט 2003 | לימים תא"ל וקצין שריון ראשי |
| אייל זמיר | אוגוסט 2003 - ספטמבר 2005 | לימים תא"ל |
| אמנון אשל אסולין | ספטמבר 2005 - אוגוסט 2007 | מפקד החטיבה במהלך מלחמת לבנון השנייה |
| רועי אלקבץ | אוגוסט 2007 - מאי 2009 | - כיום תא"ל רמ"ט פד"ם |
| יעקב בנג'ו | ממאי 2009 - יולי 2011 | - |
| עודד בסיוק | החל מיולי 2011 | - |
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- חטיבה 7, באתר זרוע היבשה (צה"ל)
- חטיבה 7 באתר יד לשריון
- פלס"רי השריון באתר "יחידה - אתר יחידות צה"ל"
- אמיר בוחבוט, "היינו מוכנים לסוג הלחימה בלבנון", 26.8.2006, באתר nrg מעריב
- סרטון תדמית של פלס"ר 7, באתר YouTube
- 7 את החטיבה, סיפורה של חטיבת השריון 7 בסער המלחמות 1948 - 2006, תא"ל (מיל') ד"ר דני אשר, הוצאת החטיבה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ביטאון עמותת יד לשריון, גיליון 36, אוקטובר 2010
