מייקל הווארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מייקל הווארד

מייקל הווארדאנגלית: Michael Howard; נולד ב-7 ביולי 1941), פוליטיקאי בריטי יהודי; מנהיג המפלגה השמרנית הבריטית בשנים 2005-2003 והמועמד מטעמה לתפקיד ראש-הממשלה בבחירות 2005.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייקל הווארד נולד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה בעיר קטנה בויילס שבבריטניה. אביו, ברנרד הכט, יליד רומניה היגר לבריטניה בסוף שנות השלושים שם התחתן עם הילדה, ילידת בריטניה. כשהיה מייקל בן שש, החליטו בני הזוג לשנות את שם משפחתם מהכט להווארד. ההורים ניהלו חנות קטנה לפרנסתם. מייקל הצטיין בתחום הלימודים ופנה בבגרותו ללימודי משפטים באוניברסיטת קיימברידג'. בשנות השישים והשבעים היה פעיל במפלגה השמרנית, אך הקדיש את מירב זמנו לעריכת דין. תחום התמחותו היה דיני עבודה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983 נבחר לראשונה לפרלמנט. בשנת 1990 התמנה לשר ושירת בממשלות שונות עד תבוסת השמרנים בבחירות 1997 ועליית מפלגת הלייבור לשלטון. הווארד שימש בתפקידי שר שונים ביניהם שר העבודה, השר לאיכות הסביבה ושר הפנים. לאחר היציאה לאופוזיציה ביקש הווארד להתמודד על ראשות המפלגה אך לא הצליח לזכות בתפקיד. בשנת 2003 ניסה הווארד שוב, והפעם זכה לתמיכה מרשימה.

עם היבחרו לראשות המפלגה השמרנית החל הווארד להתכונן למערכת הבחירות בתקווה לנסות ולהחזיר את השמרנים לשלטון. הוא טען כי השמרנים הפסידו את השלטון בסוף שנות התשעים משום שהמפלגה השמרנית איבדה את אמון הציבור. הווארד קיווה לחולל שינוי בדעת הקהל.

בחירות שנת 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2005 התקיימו הבחירות לפרלמנט הבריטי. מייקל הווארד בראשות המפלגה השמרנית התמודד מול מפלגת הלייבור בראשותו של ראש-הממשלה טוני בלייר. היה ברור מראש כי ההתמודדות של השמרנים מול הלייבור לא תהיה קלה. בריטניה נהנתה שנים מיציבות כלכלית-חברתית. בשנים האחרונות חל שיפור ברמת החיים והוגדלו התקציבים למערכות הרווחה, הבריאות והחינוך. השמרנים ניסו להעמיד על סדר היום את המלחמה בפשיעה, הקטנת מיסים ושינוי בכללי ההגירה למדינה.

המפלגה השמרנית הצליחה להגדיל את מספר מושביה בכעשרים אחוזים אך תקוותה לכבוש את השלטון בפעם הזו נכזבה, ומפלגת הלייבור שמרה על אחיזתה בשלטון אם כי ברוב מופחת. מייקל הווארד אמר כי הוא רואה בתוצאות את תחילת ההתאוששות של מפלגתו לאחר שנים ארוכות באופוזיציה, אך הודיע עם זאת על פרישתו מההנהגה. הוא ממשיך לכהן בתפקיד חבר פרלמנט מן השורה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]