מימן ציאנידי
מימן ציאנידי (ידוע בפשטות כציאניד). הוא תרכובת כימית של אטום מימן וקבוצת ציאנו שנוסחתה H−C≡N, והיא המפורסמת ביותר מבין הציאנידים. תמיסה של מימן ציאנידי במים מכונה חומצה פרוסית. המימן הציאנידי הוא נוזל נדיף מאוד, שנקודת הרתיחה שלו היא מעלה אחת מעל טמפרטורת החדר (26°C), ובה הוא הופך לגז. המימן הציאנידי הוא חומר רעיל ביותר וחסר צבע. ריחו חלש, מריר, ודומה לזה של שקדים, ואנשים מסוימים אינם מסוגלים להריחו כתוצאה מתכונה גנטית. המימן הציאנידי הוא חומצה חלשה, והוא מגיב כחומצה בהופכו ליון הציאניד ־CN בתמיסה מימית, תמיסה זו נקראת חומצה הידרוציאנית.
תכונות [עריכה]
- מסה מולרית 27.03 גרם למול
- טמפרטורת התכה: 13.4°C-
- טמפרטורת רתיחה: 26°C
- צפיפות הנוזל: 0.687 גרם לסמ"ק
- מראה: גז שקוף או כחול בהיר, נוזל נדיף
- מסיס במים
- חומציות: pKa=9.2
- CAS: 74-90-8
ייצור של מימן ציאנידי [עריכה]
ייצור של מימן ציאנידי בכמויות גדולות נעשית בשני תהליכים כימיים. בשני התהליכים נעשה שימוש בתגובת אמוניה ומתאן בטמפרטורה של 1200°C על גבי זרז מסוג פלטינה. השוני ביניהם הוא, שהאחד מתרחש בנוכחות נמוכה של חמצן והשני בנוכחות גבוהה של חמצן.
ניסוח התהליכים הם:
- CH4 + NH3 → HCN + 3 H2
- CH4 + NH3 + 1.5 O2 → HCN + 3 H2O
פעולתו של מימן ציאנידי כרעל [עריכה]
מימן ציאנידי הוא חומר רעיל ביותר, וריכוז של 300 יחידות ממנו למליון יחידות אוויר מספיק כדי להרוג אדם מבוגר תוך דקות. היון -C≡N שבציאניד נקשר לאנזים המשמש בכל תאי הגוף כזרז לתגובת החיזור של חלבון הציטוכרום C, אשר בקרום המיטוכונדריון. בכך משובשת פעולת המיטוכונדריון, והתא לא מבצע נשימה תאית. מימן ציאנידי נמצא בכמויות מזעריות ברוב הפירות המכילים חרצן, כגון דובדבנים, מישמשים ושקדים. הגוף מסוגל לפרק ציאניד אם מגיע אליו בכמות קטנה.
בגרסה מסחרית של מימן ציאנידי בשם "ציקלון בה", עשו הנאצים שימוש נרחב במחנות ההשמדה, ככלי להשמדת יהודים.
