מיץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מיץ הוא נוזל שירקות ופירות מכילים באופן טבעי, אשר משמש כמשקה.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל שכיחים מאוד מיצים כגון מיץ תפוחים, מיץ תפוזים, מיץ ענבים, לימונדה ומיץ אשכוליות. במדינות רבות מקובל גם לשתות מיץ אוכמניות, מיץ שזיפים, ומיץ עגבניות. כמו כן מקובל לשלב במיץ מספר זני פירות. תערובת מקובלת בארצות הברית למשל היא תפוח ודובדבנים שחורים.

מיצים רבים נחשבים כבעלי סגולות רפואיות: מיץ תפוזים, למשל, מכיל כמות גדולה של ויטמין סי, ומיץ שזיפים נחשב כמקל על פעילות מערכת העיכול.

בארים למיצים נהיו שכיחים בעולם המערבי. בבארים נמכרים מיצי פירות טריים המוכנים במקום, אשר משמרים את ערכו התזונתי של הפרי. מאחורי ההנחה שמיץ טרי בריא יותר עומד הטיעון שמרגע שהפרי עבר סחיטה, מגיבים נוגדי החימצון שלו עם רדיקלים חופשיים של חמצן ומאבדים מערכם התזונתי. המיץ שכיח גם במתכוני בישול רבים סביב העולם. לדוגמה, מיץ לימון מסייע בהוספת טעם חמוץ או מריר למאכלים.

באנגליה, המונח "מיץ פירות" משמש רק לתיאור מיץ שיוצר מפירות בלבד, ללא חומרים מלאכותיים. תקנות בנושא מפורסמות על ידי הממשלה [1].

צריכת מיץ פירות באירופה, באוסטרליה, בניו-זילנד ובארצות הברית גדלה בסוף המאה ה-20 [2], קרוב לוודאי בשל תפיסה ציבורית של מיצים כמקור טבעי ובריא של מרכיבים מזינים ובשל עניין ציבורי גואה בנושאי בריאות.

הסימונים על גבי מיצי פירות עשויים להיות מטעים. חברות המיצים מסתירות בכוונה את התוכן האמיתי. "ללא תוספת סוכר" הוא צירוף שכיח בתוויות המיצים, אולם המוצרים לרוב עשויים מ"תרכיזים משוחזרים" שמתנהגים בדומה לסוכרים. לצרכן קשה לדעת במקרה שכזה מה היו מרכיבי התרכיזים. [3][4].

כשהמיץ משווק בצורתו המרוכזת, יש להוסיף מים, על מנת להחזיר את הנוזל למצבו המקורי (בדרך כלל יש לתרכיזים יש טעם שונה מאוד ממיץ מאותו מקור כשהוא סחוט טרי). אין לבלבל בין מיץ לבין מחית, שהיא לרוב מיץ מלאכותי שיש לדלל במים. שיטות שכיחות לשימור ועיבוד של מיצי פירות כוללות אידוי וייבוש בהתזה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]