מישל קסקלה
 | |
| לידה |
7 בספטמבר 1892 Lanciano, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוגוסט 1989 (בגיל 96) מילאנו, איטליה |
| מדינה |
איטליה, ממלכת איטליה, איטליה |
| תקופת הפעילות |
1909–1989 (כ־80 שנה) |
  | |
מישל קאשלה (באיטלקית: Michele Cascella; 7 בספטמבר 1892 – 31 באוגוסט 1989) היה אמן איטלקי. הוא ידוע בעיקר בזכות ציורי השמן וצבעי המים שלו. הוא עבד גם בקרמיקה, הדפס אבן וטקסטיל. הוא הציג את יצירותיו בתערוכת האמנות בביאנלה בוונציה מהשנים 1924 עד 1942, ועבודותיו מוחזקות בבעלות מוזיאונים ברחבי אירופה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחה ושנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישל נולד באורטונה. אביו באסיליו, היה צייר, גלף, קרמיקאי, מדפיס אבן ומאייר. הוא היה המורה הראשון והמשפיע ביותר שלו. לפני שמישל נולד, אביו באסיליו חי ועבד בנאפולי, מילאנו, טורינו, ונציה, לונדון ופלרמו. בשנת 1895, באסיליו עבר עם משפחתו לעיר פסקארה שבאיטליה. מועצת העיר של פסקארה תרמה לבאסיליו חלקת אדמה לבניית מעבדה וסטודיו לאמנות. הבניין הזה כיום הוא האתר של "מוזיאון באסיליו קסקלה". שכיום יש בו יותר מ-500 יצירות השייכות לשלושה דורות של משפחת קאשלה. רוב היצירות הן של באסיליו, והשאר הן של בניו תומאסו, מישל וג'ואקינו.
מישל קאשלה עזב את בית הספר מוקדם, בגלל תוצאות שליליות, והחל לעבוד במעבדה של אביו בפסקארה. שם באסיליו אמר למישל להעתיק את ציורי המאסטרים (לאונרדו דה וינצ'י, פיזנלו, סנדרו בוטיצ'לי, ודונטלו) ולהתאמן על פרטי הפיות והאפים שהאב הכין עבור מישל בשביל שיתאמן שוב ושוב. לאחר מכן שלח באסיליו את מישל ותומאסו לבד, בזריחה, לחופי נהר הפסקרה והגבעות שמסביב כדי ללמוד את הנוף מקרוב ולפרש את שפת הטבע.
כשבאסיליו הרגיש שבניו מוכנים להראות את עבודתם, הוא עבר מתפקידו כמנהל חנות למארגן ומקדם של היצירות שלהם. לאחר 5 שנים, שמישל עבד בשביל אבא שלו, המופע הראשון שלהם התקיים בשנת 1907 במילאנו, הרחק מהרקע האזורי שלהם. דיברו על ילדי פלא. ומישל היה רק בן 15.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישל קאשלה מכר את הציור הראשון שלו באופן פרטי בשנת-1908. שנה אחת לאחר מכן, התקיימה התערוכה הראשונה שלו. הטכניקה שלו הכילה בעיקר שימוש בפסטלים. מאז 1910, הוא ביקר בחוגי התרבות במילאנו, שם הכיר את קלמנס רבורה, אנטוניו בנפי והסופרת סיבילה אלרמו, שהכירה לו את פיליפו תומאזו מארינטי, אומברטו בוצ'וני ומרגריטה צרפתי. הוא גם הכיר את ג'ורג'ו דה קיריקו, שגם הם נהיו חברים לאחר מכן.
בשנת 1915 בתחילת הזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה קסקלה נשלח ליחידה השלטונית טרנטו, אך הוא לא הפסיק לצייר. למעשה, אנריקו קאוויליה, מפקדו, נתן לו את התפקיד לצייר את חיי החיילים במלחמה. חלק גדול מציורי חיי הצבא שמישל צייר שמורות היום במוזיאון הריסורג'ימנטו שבעיר מילאנו באיטליה.
בשנת 1919 עבר מישל קאשלה למילאנו, שם חלק דירה עם חברו המשורר קלמנס רבורה. הוא הקדיש את עצמו לתחריט ולקרמיקה, ולאחר מכן חזר לציור שמן וצבעי מים.
בשנת 1924 קרלו קארה, שהיה תומך גדול בפרימיטיביות בציוריו של קאשלה, נתן לו ביקורות טובות. באותה שנה הוצגו לראשונה בתערוכת האמנות ב"ביאנלה בוונציה" שלושה צבעי מים ואחד מהם, "Mattutino", נקנה על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי, (מלך איטליה מהשנים 1900 ל-1946).
מאז, האמן מישל קאשלה השתתף כמעט בכל התערוכות של הביאנלה בוונציה עד 1942.
בשנת 1928 הוא ערך את נסיעתו הראשונה לפריז. מכאן ואילך, קאשלה החשיב את פריז כביתו השני. החיים שם הזכירו לו אזורים מסוימים באיטליה.
מהשנים 1931–1951 השתתף קאשלה ב-"רבעון רומא", מרכז לקידום אמנות איטלקית. באפריל 1931, קאשלה הציג 28 ציורים בגלריית "בספורד" בלונדון, שם פגש את האדריכל אלפרד בוסום, שקנה שלושה ציורים. לאחר מכן תרם את צבעי המים הכניסה למוזיאון מוזיאון ויקטוריה ואלברט. באותה שנה הציג בגלריית "Toison d'Or" שבבלגיה. ביוני, הצהיר שר המדעים והאומנויות הבלגי שרכש את הציור שלו "ערב במונטקטיני".
בשנת 1933 הזמין מנהל קוריירה דלה סרה, אלדו בורלי, את קאשלה, לשתף פעולה עם סדרת מערכונים של מקומות איטלקיים חשובים. כמעט מדי יום פרסם העיתון את אחד מציוריו.
ב-4 ביוני 1933 הוא הצליח לצייר את טקס קאנוניזציה של אנדרה-הוברט פורנה בבזיליקת פטרוס הקדוש. אף על פי שהאמן חשב בתחילה שהציור הזה הוא כישלון, אנטוניו מראיני (סבא של דצ'ה מראיני), אז מזכיר בביאנלה בוונציה, הציג אותו שם (בבינאלה) בשנה שלאחר מכן. המלך האיטלקי, ויטוריו אמנואלה השלישי, רצה לקנות את הציור, אבל הוא הציע רק חצי מהמחיר שביקש קסקלה. הצייר סירב, והוא לא הצליח למצוא קונה אחר.
בשנת 1934 נסע קאשלה ללוב, לכמה חודשים, וזמן קצר לאחר מכן קיבל קאשלה הזמנה ממארי ז'וזה, נסיכת פיימונטה, לתערוכה של סדרת ציורים של נופי דרום איטליה. היא גם נתנה לו טיפים למסלול של מאמאלפי לסילה.
בשנת 1937 הוזמן קאשלה להכין את עיטור הקיר לתחנה הימית החדשה של העיר מסינה. הוא הסכים רק להכין את הסקיצה והשאיר לאביו באסיליו ולאחיו תומאסו את הביצוע בפועל. הוא גם זכה במדליית הזהב בתערוכה האוניברסלית בפריז. במוסד התרבותי "La permanente" במילאנו, הציג קסקלה את Roma, ואת הציור "sport esultanz" בהשראת משחק האגרוף "Primo Carnera – Paulino Uzcudun" שהתקיים בשנת 1933, שנערך בפיאצה די ספניה, ברומא, שבו המנהיג האיטלקי בניטו מוסוליני צפה.
בשנת 1938 עיצב את הסצנות לבכורה של האופרה "מרגריטה דה קורטונה" מאת ליצ'יניו רפיצ'ה, בבית האופרה "לה סקאלה", שבמילאנו. לאחר מכן החל להתגורר קסקלה בפורטופינו, כפר דייגים קטן על חוף הריביירה האיטלקית. הכפר הפך להשראה של הרבה מיצירותיו שייצור האמן לאחר מכן.
בשנת 1942 היה לקאשלה חדר בביאנלה של ונציה, והוא הציג עבודות שהוא הכין לשרי הצי וחיל האוויר.
באוקטובר 1959 הוא ערך את נסיעתו הראשונה לארצות הברית, לעיר ניו יורק. מכאן ואילך הוא היה מבלה שישה חודשים מדי שנה בפאלו אלטו, קליפורניה, שם איזבל ליין הפכה לסוכנת שלו וארגנה את כל ההופעות שלו. לאחר מכן ייצגה את קסקלה גלריית "Juarez" בלוס אנג'לס.
בשנת 1965, כאשר קאשלה שהה בעיר אורטונה, הקדיש קסקלה ציור לתומאס הקדוש, שנתרם לאפיפיור פאולוס השישי.
משנת 1969 הוא בילה חלק גדול מזמנו באזור הכפרי של קולה די ואל ד'אלזה באיטליה, עם אשתו השנייה, איזבל ליין קאשלה. הוא צייר נופים רבים של מחוז טוסקנה שבאיטליה.
האמן מת בגיל 97 במילאנו ונקבר באורטונה. בשנת 2003 הוא הוצג בתערוכה הקולקטיבית "De Chirico et la peinture italienne de l’entre-deux guerres" במוזיאון לודבה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Antonella Crippa, Michele Cascella, catalogo online Artgate della Fondazione Cariplo, 2010, CC-BY-SA.
- Paolo Levi, Cascella. Dolomia Editrice d'Arte, Trento 1998, pp. 80 (testo bilingue italiano francese).
- Giuseppe Rosato, Michele Cascella opera grafica. Disegni, pastelli, acquarelli e litografie dal 1907 al 1978. Introduzione di Paolo LEVI. Edizioni Grahis Arte, Livorno 1978, pp. 33 + 80 tavole.
- Forza zio Mec, Michele Cascella, 1969
- Taccuino di un pittore, Michele Cascella, 1975
- Michele Cascella... On Art, Architectural Digest, Spring 1970 pg. 62-67
- Michele Cascella La gioia di vivere, Vittorio Sgarbi, 2008
- Michele Cascella on ArtInvest2000
- Pinacoteca Comunale Michele Cascella(הקישור אינו פעיל), Ortona
- Museo Civico Basilio Cascella, Pescara
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מישל קסקלה".