מלחמת יוגורתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מהלכיה העיקרים של מלחמת יוגורתה תחת מטלוס ומריוס

מלחמת יוגורתה (112 - 104 לפנה"ס) התנהלה בין הרפובליקה הרומית לנומידיה (כיום שטחן של לוב ואלג'יריה), עליה מלך באותה התקופה יוגורתה. המלחמה נמשכה כ-8 שנים ובמהלכה התגלו פגמים רבים בניהול הצבא הרומי ובמדיניות החוץ והפנים של הרפובליקה.

במהלך המלחמה (בשלב השני) התבלטו המצביאים הרומים קוינטוס קיקיליוס מטלוס, גאיוס מריוס ולוקיוס קורנליוס סולה בכשרונם. הצבא הרומי עבר מהפך לצבא חדש, יעיל ומיומן יותר, אך גם נאמן למפקדיו ולאו דווקא לרפובליקה אותה הוא משרת.

המלחמה הסתיימה עם לכידתו של יוגורתה על ידי הכוחות הרומים בשנת 105 לפנה"ס.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תבוסת קרתגו, הריסתה והכרזתה כשטח מקולל בשנת 146 לפנה"ס (במהלך המלחמה הפונית השלישית) נותרה נומידיה הממלכה החשובה ביותר באפריקה.

על נומידיה שלט יוגורתה, המלך הברברי הפופולרי ונכדו הבלתי חוקי של מסיניסה, מלכה הראשון של הממלכה. יוגורתה לחם לצד רומא במלחמת נומנטיה תחת פיקודו של סקיפיו אימיליאנוס, שם התיידד עם אנשי אצולה רומיים שהשתתפו במלחמה.

יוגורתה ירש את הממלכה ביחד עם שני אחיו החורגים, אך רצח אחד מהם ואת השני, אדהרבעל, הביס והשתלט על הממלכה כולה, בעוד אדהרבעל נמלט לרומא שם ביקש את עזרת הסנאט על מנת להשיב לו את חלקו בממלכה.

ב-116 לפנה"ס החליט הסנאט הרומי על חלוקת הממלכה בין היריבים. את החלק המזרחי העשיר יותר והכולל את עיר הבירה קירטה העניק הסנאט לאדהרבעל.

ב-112 לפנה"ס, תוך כדי התעלמות מפורשת מההחלטה הרומית לחלק את הממלכה לשניים, תקף יוגורתה את אחיו החורג. במהלך הלחימה הרגו כוחותיו של יוגורתה אנשי עסקים איטלקיים ועוררו את זעם רומא. ב-111 לפנה"ס נשלח לנומידיה הקונסול בסטיה בראש צבא, אך הגיע להסכם תמוה עם יוגורתה ונמנע מלתקוף אותו.

בשל החשדות לשוחד זומן יוגורתה לרומא להסביר את תנאי ההסכם. יוגורתה ניצל את שהותו ברומא כדי לארגן רצח של יריב פוליטי ואיבד בכך את כל תמיכתו ברומא. מכיוון שהבאתו לרומא הייתה כרוכה בהבטחה לשמור על שלומו, נשלח יוגורתה חזרה לאפריקה ללא פגע.

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה החלה להלכה בשנת 112 לפנה"ס ומהלך האירועים בה גרם למבוכה רבה ברומא, בשל כישלון המצביאים שנשלחו לאפריקה בניהולה. בשנת 109 לפנה"ס אף הוקם בית דין מיוחד לחקר הכישלון במלחמה. הכישלון והחלטות בית הדין נוצלו ברומא עצמה לצרכים פוליטיים.

הגעתו של הקונסול קוינטוס קיקיליוס מטלוס בשנת 109 לפנה"ס לנומידיה שינתה את מהלך המלחמה והובילה לכיבוש רוב נומידיה על ידי הרומים. הצבא הגיע באותה שנה לחופי אפריקה, ומטלוס חידש את המלחמה במלך הנומידי. באביב של שנת 108 לפנה"ס חדר הצבא הרומי לנומידיה, ונפגש עם צבא יוגורתה על גדות נהר מותול. במהלך הקרב היה לסגנו של מטלוס, גאיוס מריוס, חלק גדול בהצלחת התמרון שהביא את הניצחון לרומים. בעזרת התמרון היעיל הצליחו הכוחות הרומים בהנהגתם של מריוס ומטלוס לעבור מאזור נמוך, לאזור השולט בו התארגנו הנומידים ולגרשם משם. הניצחון בקרב היה בעל חשיבות עליונה לרומאים, ומריוס זכה להערכה רבה על חלקו בניצחון זה.

לאחר תבוסתו פיזר יוגורתה את כוחותיו ברחבי נומידיה, והחל לנקוט באסטרטגיה של מלחמת גרילה. בתגובה חילק מטלוס את צבאו לשתי חטיבות, האחת בהנהגתו והשנייה בהנהגתו של מריוס, והחל במסע הדברתם של הנומידים. החטיבה של מריוס, כמו החטיבה של מטלוס, כבשה מספר ערים נומידיות והציבה בהם חיל מצב, כאשר הערים שהתנגדו נכבשו בכוח ואנשיהן הוצאו להורג.

מטלוס כבש את רוב נומידיה והמשיך בניסיונותיו לתפוס את יוגורתה, אולם זה הצליח לחמוק ממנו ונע כל הזמן ממקום למקום. השבטים הגאטולים מהדרום החלו במאבק נגד צבאות רומא. יוגורתה נמלט לשטחה של מדינת חתנו בוככוס מלך מאוריטניה, וזה החל אף הוא החל בהכנות למלחמה ברומא.

על רקע כישלונו של מטלוס ללכוד את יוגורתה ערך מריוס את מסע הבחירות שלו לקונסולאט (107 לפנה"ס). מריוס הצליח להיבחר לקונסול והחליף את מפקדו לשעבר בניהול המלחמה.

בשנת 106 לפנה"ס ערך צבאו של מריוס מסע מלחמה נועז ומוצלח לעבר מבצר נהר המולכט. בחזרתו של הצבא מנהר המולכט הותקף על ידי כוחותיהם המשולבים של בוככוס ויוגורתה. ההתקפה הפתיעה את מריוס ובתחילת הקרב מצבו של הצבא הרומי היה בכי רע. אולם מריוס בעזרתו של סולה (מפקד חיל הפרשים), הצליח לארגן את צבאו מחדש ולהדוף את הנומידים והמאוריטנים. סולה, שהגן על האגף הימני של הגייסות, ביצע הסתערות נועזת לעבר יחידת פרשים נומידית שחסמה את נתיב נסיגתו של הצבא הרומי. לאחר מכן הסתער לעבר כוחות האויב שצרו על הלגיונות מצד אחר, כוחות שהונהגו על ידי המלכים בוככוס ויוגורתה עצמם והצליח להדוף אותם. מהלך זה אפשר לצבא הרומי לסגת באופן מסודר אל עבר העיר קירטא.

מטבע המנציח את לכידת יוגורתה על ידי סולה

מריוס החליט לסיים את המלחמה על ידי תפיסתו של יוגורתה בשבי. באמצעות סולה הוא החל במשא ומתן עם בוככוס, הצלע החזקה בברית נגד רומא וכרת איתו ברית, בתנאים נוחים לאחרון. התמורה שביקש מריוס הייתה בגידתו של בוככוס ביוגורתה. בוככוס דרש שסולה יהיה זה שיחתום את החוזה סופית ושרק לידיו יסגיר את יוגורתה. מריוס, למרות חששותיו שסולה (שעלה בינתיים לדרגת סגנו של מריוס בעקבות הכשרון שגילה בלחימה), ייתפס על ידי בוככוס וישמש כבן ערובה, הסכים. סולה נשלח למחנהו של בוככוס, ועבר דרך כוחותיו של יוגורתה בליווי בנו של בוככוס וולכוס. לאחר שסיים את המשא ומתן עם המלך המאוריטני, הונה האחרון את יוגורתה וגרם ללכידתו בידי חיילי סולה, שחזר עם השבוי למריוס.

לקיחתו בשבי של יוגורתה סיימה את המלחמה שנמשכה שבע שנים ומריוס חזר מנצח לרומא. הוא זכה לטריומף (תהלוכת ניצחון) ב־1 בינואר, שנת 104 לפנה"ס, כשהמלך ובניו השבויים צועדים לפני מרכבתו. יחד עם זאת מריוס לא היה יכול לטעון לבלעדיות על הניצחון, דבר שגרם לו תסכול רב. סגנו סולה הוא זה שזכה בהערכה על התפיסה המתוחכמת של המלך הנומידי (מעשה שהונצח מאוחר יותר בפסל זהב שהעניק המלך בוככוס לקפיטול הרומי, או, לפי גרסאות אחרות, על גבי מטבע).