יוגורתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטבע המנציח את לכידת יוגורתה על ידי סולה

יוגורתה (Jugurtha; סביבות 160 - 104 לפנה"ס) היה המלך הברברי של נומידיה, ידוע בעיקר בשל מלחמתו נגד רומא.

יוגורתה היה בנו של אסטנבעל, אחיו של מיקיפסה מלך נומידיה בשנים 148-‏118 לפנה"ס. לאחר מותו של אביו ממחלה, אימץ מיקיפסה את יוגורתה אשר הפך בבגרותו למפקד צבאי מוכשר, ולחם לצד הצבא הרומאי בהיספניה. אחרי מות מיקיפסה חולקה ממלכתו בין שני בניו ויוגורתה, וזמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת ירושה בין שלושת הטוענים לכתר.

יגורתה דאג לחסל את אחיו החורגים, במטרה להפוך לשליט יחיד של נומידיה, אך במהלך מלחמתו נגד אחיו החורג אדהרבעל, הסתבך עם הרפובליקה הרומית, אשר נומידיה הייתה ממלכה קליינטית שלה, ועורר עליו את חמתו של הסנאט הרומאי. בשנת 112 לפנה"ס כבש יוגורתה את העיר קירטה מידיו של אדהרבעל, ערך טבח בתושבי העיר כולל מספר ניכר של סוחרים איטלקיים, ורצח את אדהרבעל. כתוצאה מכך הכריזה רומא מלחמה נגדו. יוגורתה השיג מספר ניצחונות נגד צבאות רומיים שנשלחו לנומידיה, וגרם להתמשכות המערכה הצבאית נגדו, באמצעות חלוקת שוחד למפקדי צבא רומיים ולאישים בעלי השפעה בסנאט הרומאי, וניהול מלחמת גרילה נגד הרומאים.

בשנת 105 לפנה"ס, לאחר שבע שנים של לחימה בלתי רציפה, נתפס יוגורתה לבסוף, באמצעות תחבולה, על ידי מפקד הפרשים לוקיוס קורנליוס סולה, ובכך נסתיימה המלחמה בנומידיה. הוא הובל לרומא כדי להשתתף בתהלוכת הניצחון (טריומף) של המצביא הרומאי גאיוס מאריוס, שפיקד על שלבי הסיום של המערכה הצבאית בנומידיה, והושלך לצינוק שם מת מרעב בשנת 104 לפנה"ס.

מילדות לעלייה למלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוגורתה נולד בעיר קירטה (כיום קונסטנטין בצפון אלג'יריה), בירת ממלכת נומידיה.‏[1] אביו הוא אסטנבעל, אחיו של מיקיפסה מלך נומידיה, ואימו איננה מוזכרת במקורות העתיקים. בגיל צעיר לאחר שאביו מת ממחלה הוא אומץ בידי דודו מיקיפסה. יוגורתה מתואר על ידי גאיוס סאלוסטיוס קריספוס כחסון, נדיב וחכם. הוא קיבל חינוך משובח, כיאה למעמדו, ולמד את השפה והפילוסופיה היוונית. כמו כן הצטיין ברכיבה על סוסים והטלת כידונים.

בתחילה מיקיפסה היה מרוצה מאוד מבנו המאומץ המוכשר, אך לאחר שיוגורתה החל לצבור אהדה ותומכים, חשש מיקיפסה מכוחו הגובר, ולכן שלח אותו בראש צבא נומידי אל היספניה, כדי להרחיקו מנומידיה ולמנוע איום אפשרי על כסאו.‏[2]

בהיספניה פיקד יוגורתה על כוח של רגלים ופרשים נומידיים, שנשלח כדי לסייע לצבא הרומאי להכניע את העיר המורדת נומאנטיה בשנים 133-134 לפנה"ס, תחת פיקודו של המצביא הרומי פובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס. יוגורתה עורר את תשומת לבו של סקיפיו אמיליאנוס בזכות כישרונו הצבאי ופעולותיו בשדה הקרב, והפך ליועץ מקורב של האחרון. הוא גם ניצל את ההזדמנות ליצור קשרים מועילים עם מספר אצילים רומיים בעלי השפעה, ששירתו בצבאו של סקיפיו. בתום המלחמה שיבח סקיפיו את יוגורתה בפני כל צבאו, ודיווח לסנאט הרומאי על תרומתו הרבה לסיום המוצלח של מלחמת נומאנטיה. סקיפיו אף שלח מכתב למיקיפסה, בו שיבח את מעלותיו של יוגורתה, ותיאר את תרומתו למערכה בהיספניה. בעקבות כך החליט מיקיפסה לקרב אליו את יוגורתה ואף הכניס אותו לצוואתו, והפך אותו לאחר מיורשיו.

לפני מותו של מיקיפסה (בשנת 118 לפנה"ס) הוא כינס את בניו, היימפסל, אדהרבעל, ואת בנו המאומץ יוגורתה, והודיע להם על החלטתו לחלק את ממלכתו ביניהם. הוא השביע את יוגורתא לשתף פעולה עם שני בניו הצעירים, ולסייע להם לשלוט בנומידיה, משום שהוא המבוגר והמנוסה מבין יורשיו. אולם זמן קצר לאחר מותו של מיקיפסה החל מאבק בין שלושת יורשיו על השליטה בנומידיה.

המאבק על השליטה בנומידיה (112-118 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום טקסי הקבורה והאבל, נפגשו שלושת היורשים לדיון בחלוקת השטחים והאוצרות של נומידיה ביניהם. היימספל, האח הצעיר, היה יהיר באופיו והפגין בוז כלפי יוגורתה, הבן המאומץ, ובכך פגע בכבודו, וחיזק את שאיפתו להפוך לשליט היחיד של נומידיה. למרות שהיורשים הגיעו לבסוף לפשרה מוסכמת לגבי דרך חלוקת הממלכה ביניהם, היא לא החזיקה מעמד זמן רב. זמן קצר לאחר מות מיקיפיסא ניצל יוגורתה הזדמנות שנקרתה בפניו לחסל את היימפסל, בעת שהאחרון שהה בעיירה תירמידה.

בעקבות רצח היימפסל נפתחה מלחמה גלויה בין יוגורתה לבין אדהרבעל. יוגורתה פלש עם צבאו לשטח שהיה בשליטת האחרון וכבש מספר ערים. אדהרבעל ניסה לגייס את תמיכתה של רומא, אך התגובה הרומאית בוששה לבוא. בינתיים הביס יוגורתה את צבאו של אדהרבעל, והאחרון נאלץ לברוח לפרובינקיה "אפריקה" (הפרובינקיה הרומית בצפון אפריקה, שהוקמה לאחר חורבן קרתגו ב-146 לפנה"ס) ומשם הגיע לרומא. בכך התגשמה תוכניתו של יוגורתה והוא הפך לשליט יחיד של נומידיה.

יוגורתה, שחשש מתגובתה של רומא לפעולותיו בנומידיה, החל לחלק שוחד למקורביו ברומא, ולאישים בעלי השפעה בסנאט, כדי למנוע התייצבות של הרפובליקה הרומית לצידו של אדהרבעל. למרות שהאחרון הורשה לנאום בפני הסנאט, וביקש את עזרת רומא בהשבתו לכס השלטון בנומידיה, שליחיו של יוגורתה הצליחו למנוע קבלת החלטה נגדו בסנאט, שהסתפק לבסוף במשלוח ועדה, שכללה 10 סנאטורים, בראשות לוקיוס אופמיוס, כדי לחלק את ממלכת נומידיה בין יוגורתה ואדהרבעל.

כאשר הגיעה המשלחת של הסנאט לנומידיה בשנת 116 לפנה"ס, קיבל אותה יוגורתה בכבוד רב וניסה לשחד את חבריה במתנות. למרות זאת, המשלחת החליטה להעניק לאדהרבעל את השליטה על חלקה המערבי של נומידיה, החלק המאוכלס והעשיר יותר של הממלכה (כולל הבירה, קירטה), ואילו יוגורתה קיבל את החלק המזרחי, הגובל במאוריטניה

מיד לאחר צאת המשלחת הרומאית מנומידיה, החל יוגורתה לערוך פשיטות על הטריטוריה שהוענקה לאדהרבעל, בניסיון לגרור את האחרון להשיב מלחמה, ובכך לתת ליוגורתה עילה לחדש את המלחמה נגדו. אולם אדהרבעל סירב להיגרר לפעולה צבאית, והעדיף להסתמך על תמיכתה של רומא. בסופו של דבר יוגורתה עייף מלהמתין, ובשנת 113 לפנה"ס חידש את המלחמה הגלויה נגד אדהרבעל, ופלש לשטחו עם צבאו. לאדהרבעל לא נותרה ברירה אלא לגייס את כוחותיו לצאת לקרב נגד יוגורתה. צבאו של אדהרבעל חנה סמוך לקירטה, ויוגורתה הצליח להפתיע ולהשמיד אותו בהתקפת לילה. אולם אדהרבעל הצליח להימלט ומצא מחסה בקירטה. הוא העריך שיוגורתה לא יעיז לתקוף את בירת נומידיה, בגלל המספר הרב של סוחרים בעלי אזרחות רומאית, שחיו בעיר.

יוגורתה הטיל מצור על קירטה, ואדהרבעל שלח מסרים דחופים לרומא, ודרש שהרומאים יתערבו במלחמת האזרחים בנומידיה, ויענישו את יוגורתה על שפעל בניגוד להחלטות הסנאט. הסנאט שלח שתי משלחות לאפריקה בתקופת המצור על קירטה, כשבראש המשלחת השנייה עמד הסנאטור הבכיר מארקוס אמיליוס סקואורוס. הם דרשו שיוגורתה יסיר את המצור על קירטה, וששני הטוענים לכתר נומידיה יפתרו את המחלוקות ביניהם בדרכי שלום. יוגורתה נקט בטקטיקת משיכת הזמן הרגילה שלו. הוא הפגין הכנעה וכבוד רב כלפי שליחי הסנאט, הצהיר על נאמנותו לרומא, והאשים את אדהרבעל באחריות לחידוש המלחמה בנומידיה, אך לא הסכים לסגת מהשטח שנמסר לשליטת אדהרבעל. בסופו של דבר שליחי הסנאט שבו לרומא, מבלי שהצליחו להסיר את המצור על קירטה ולכפות הסכם שביתת נשק על הצדדים היריבים בנומידיה. יש מספר חוקרים הסוברים, שאחת הסיבות לכך שהסנאט נמנע מהתערבות במלחמת האזרחים בנומידיה הייתה העובדה, שבאותה תקופה רומא הייתה עסוקה בהתמודדות עם השבטים הגרמניים (הקימברים והטווטונים), שאיימו עליה מצפון, והנחילו מספר תבוסות לצבא הרומאי.

לאחר עזיבת המשלחת של הסנאט נואשו אדהרבעל ותושבי קירטה מהתקווה, שרומא תבוא לעזרתם. לפי סלוסטיוס, הסוחרים האיטלקיים תושבי קירטה דרשו מאדהרבעל להיכנע, ולהסגיר את קירטה ואת עצמו לידי יוגורתה, תמורת הבטחה שהאחרון שלא יפגע לרעה בו ובתושבי העיר. הם העריכו שיוגורתה לא יעיז לפגוע בהם, משום שהיו בעלי אזרחות רומאית, ולכן נהנו מחסותה של רומא. אדהרבעל לא בטח ביוגורתה, אך נאלץ לקבל את דרישת תושבי קירטה. הוא הסגיר את עצמו לידי יוגורתה, והאחרון עינה אותו והוציא אותו להורג במקום. בנוסף לכך, צבאו של יוגורתה ערך טבח המוני בתושבי קירטה לאחר כניעת העיר, ורצח גם מספר ניכר של סוחרים בעלי אזרחות רומאית.

פעולותיו של יוגורתה, ובמיוחד הרצח ההמוני של אזרחים רומיים, הגדישו את הסאה, ועוררו זעם רב בקרב העם הרומאי. הטריבונים של הפלבס ניצלו את המצב בנומידיה כדי לנגח את הסנאט, שאיפשר ליוגורתה לפעול באין מפריע בניגוד להחלטותיו. במצב זה, אפילו מקורביו של יוגורתה בסנאט לא העזו להתייצב לצידו, ולכן הוחלט לשלוח צבא לנומידיה להילחם ביוגורתה ולהענישו על הטבח בקירטה. יוגורתה ניסה לשנות את החלטת הסנאט ושלח שוב משלחת לרומא במטרה לשחד את הסנאטורים, אך הזעם כלפיו ברומא היה גדול כל כך עד שהסנאט סירב לקבל את שליחיו של יוגורתה, וההחלטה לשלוח צבא לנומידיה נותרה בעינה.‏[3]

מלחמות יוגורתה ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הכוח הראשון שהגיע לאפריקה פיקד סקאורוס הוא החל בהתקפות על נומידיה, הסתער על מספר ערים ולקח מספר רב של שבויים. יוגורתה שאינו רצה מלחמה עם רומא, אינו השיב מלחמה אלא ניסה לשחד את סקאורוס וטען כי מלחמה איננה יעילה. יוגורתה נפגש עם סקאורוס והושג הסכם כניעה בו נתן יוגורתה כסף ומתנות לסקאורוס בתמורה התקבלה כניעתו של יוגורתה. סקאורוס שב לרומא וכאשר הסנאט הבין שיוגורתה קנה את סקאורוס הוא החליט לשפוט את סקאורוס על העלבון שנגרם לרומא ועל לקיחת שוחד, הסנאט שלח צבא נוסף לנומידיה הפעם בפיקודו של לוקיוס קסיוס על מנת שיביא את יוגורתה לרומא להעיד במשפט. יוגורתה הגיע למשפט וקמה מחאה שקראה להענישו כיאה לאויב מנוצח של רומא אך זה לא קרה והוא שב לנומידיה.

בשלב זה התחדשה המלחמה בנומידיה והפעם בראש הצבא הרומאי עמד אאולוס. יוגורתה הסיג את כוחותיו מפני אאולוס כדי לקנות זמן והחל לשחד את אנשי צבאו של אאולוס שרדף אחריו לתוך תוכי נומידיה, בפשיטה לילית כיתר יוגורתה את צבאו של אאולוס ולקח אותו בשבי. יוגורתה אינו הרג את אאולוס אלא הציב לו תנאי שאומר כי אם יסכים אאולוס להודות בכניעה ולעזוב את נומידיה תוך עשרה ימים, יוגורתה ישחרר אותו ואת אנשיו ללא פגע. אאולוס קיבל את תנאי שלום אלו למרות שהיו בהם בושה וחרפה עבורו ועבור רומא כולה והוא אכן שוחרר. הידיעה הגיעה לסנאט ששלל הסכם השלום זה בכך שהוא לא התקבל על ידי הסנאט ואסיפת העם והחלו ההכנות למלחמה הבאה. לאחר חוזה השלום של אאולוס חולקו הפרובינקיות הרומיות מחדש בין הקונסולים, נומידיה ניתנה לגנרל מבריק בשם מטלוס.‏[4]

מטלוס נגד יוגורתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטלוס אסף צבא חדש ויצא לרדוף את יוגורתה. יוגורתה ששמע על מעשיו של מטלוס שקל כניעה אמיתית בפני צבאו, הוא שלח שליחים אל מטלוס וביקש שמטלוס יחוס על חייו. מטלוס החזיר את השליחים עם מסר שהוא מקבל את כניעת יוגורתה אך למעשה מטלוס המשיך להעמיק את כיבושו בנומידיה. כאשר יוגורתה הבין כי מטלוס לא מתכוון להפסיק את פלישתו, הוא הכין צבא ונערך לקרב בכוחותיו של מטלוס ליד נהר המותול. יוגורתה ניסה לארוב לצבא הרומאי כאשר הוא החנה את צבאו על ההרים הסמוכים לנהר אך מטלוס שם לב לכך. במקום התפתח קרב שבסופו הרומאים כבשו את השטח ורוב צבאו של יוגורתה ברח.

יוגורתה ממשיך במלחמת הגרילה שלו נגד מטלוס ובמהלך מזהיר, לקח את פרשיו, הפתיע כוח רומאי ליד הנהר בעזרת מתקפה לילית, חיסל חלק ניכר מהכוח ולקח בשבי את מי שנשאר. משם הוא ברח לגבעות לפני שהגיעה תגבורת רומאית. מטלוס חבר לצבאו של סגנו גאיוס מאריוס וניסה לפתות את יוגורתה למלחמה גלויה כאשר הוא הקיף את העיר זאמה אך יוגורתה לא התפתה והמשיך בלוחמת הגרילה שלו. מטלוס שיחד את חברו הטוב של יוגורתה בומילקאר על ידי כך שהבטיח לו כי אם יתפוס את יוגורתה חי או מת הסנאט ימחול לו על שיתוף הפעולה עם יוגורתה בתחילת המלחמה וישאיר לו את כל רכושו.

בומילקאר הסכים לתנאים אלו, הלך אל יוגורתה ואמר לו כי הגיע הזמן לסיים את המלחמות בנומידיה. יוגורתה השתכנע והסכים להיכנע. שליחים נשלחו עם הבשורה למטלוס. מטלוס מציב תנאים ליוגורתה ויוגורתה המפחד הגורלו אם יסגיר עצמו למטלוס מחליט שוב להקים צבא, ביצר עמדות והצטייד בנשק. הוא ניסה לשחד את עבדי הרומאים ובעקבותיהם את אנשי חיל המשמר של מטלוס אשר נשארו להגן על הערים הכבושות. בעיר וואגה הצעת השוחד שלו התקבלה ומכובדי העיר מזמינים לעיר ביום חג את הקנטוריונים והטריבונים הרומים, כאשר הם מגיעים הם נשחטים. לאחר מכן כוחותיו של יוגורתה תקפו את החילות שנותרו בעיר והחיילים הרומאים גם הם נשחטו על ידי יושבי העיר ואנשיו של יוגורתה.

בומילקאר שעדיין היה שליחו של מטלוס, ניסה להרוג את יוגורתה באמצעות קשירת קשר עם אדם בשם נאסדאלסר אך מזימה זו לא יוצאת לפועל מכיוון ששליח של בומילקאר גילה ליוגורתה את המזימה. בתגובה יוגורתה רצח את בומילקאר עם כל שותפי המזימה. מטלוס ששמע כי המזימה לחיסול יוגורתה נכשלה הכין את כל כוחותיו למלחמה והחל לרדוף שוב אחרי יוגורתה.

יוגורתה הבין כי אינו יוכל להתמודד לבדו מול צבאו של מטלוס וכורת ברית עם בוקכוס מלך שכנתה של נומידיה. מטלוס ששמע על הברית שלח שליחים לבוקכוס עם הצעה לכרות ברית עם רומא. בוקכוס ענה כי הוא רוצה בברית עם רומא אך הוא רוצה גם להבטיח את שלומו של יוגורתה ולכן יענה להצעת הרומאים רק אם תוצע ליוגורתה עסקה זהה. התחיל משא-מתן של שליחים ההולכים ושבים בין מטלוס לבוקכס דבר אשר עיקב את המלחמה. מטלוס נקרא חזרה לרומא לאחר שגאיוס מאריוס ממונה כמפקד הפרוניקיה של נומידיה.‏[5]

גאיוס מאריוס ומלחמתו נגד יוגורתה‏[6][עריכת קוד מקור | עריכה]

מאריוס בנה צבא גדול מהשכבות הנמוכות של רומא ומבנות בריתה, הגיע עם צבאו לנומידיה ונחל הצלחות רבות בשדה הקרב. לאחר נפילת קאפסה וערים נוספות שלח יוגורתה שליחים אל בוקכוס שקראו לו להגיע עם צבאותיו אל נומדיה לקראת מלחמה מול הרומאים. כאשר נודע לו כי בוקכוס מתלבט, שיחד אותו והבטיח לו שליש מנומידיה. בוקכוס נענה להצעה והגיע עם צבאו אל נומידיה ויצא יחד עם יוגורתה למתקפה על מאריוס. למאריוס הגיע בינתיים מפקד צעיר ושמו סולה שזכה מיד לאהבתו של מאריוס ושל חייליו. המתקפה בתחילה הצליחה אך מאריוס וסולה‏[7] התאוששו במהרה והביסו את יוגורתה ובוקכוס.‏[8]

סופו של יוגורתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב הכישלון במערכה כנגד גאיוס מאריוס וסולה בוקכוס עבר צד וכרת ברית עם רומא והקים מחנה לצבאו ולצבאו של סולה. יוגורתה בתגובה שלח הודעה לסולה כי מעוניין הוא לציית לרומאים. סולה אומר לבוקכוס כי אם הוא רוצה שימחלו לו על שירותו לצד יוגורתה עליו להסגיר את יוגורתה. למחרת קרא בוקכוס לשליחו של יוגורתה והעביר לו הודעה כי ניתן לסיים את המלחמה. אחרי שמונה ימים שב שליחו של יוגורתה אל בוקכוס והודיע לו כי יוגורתה אכן רוצה בשלום אך אינו סומך על גאיוס מאריוס וכי אם בוקכוס אכן רוצה שלום עליו לזמן את כל הצדדים לוועידה ולהסגיר לידיו של יוגורתה את סולה בתור קלף מיקוח, אם יהיה סולה בידיו של יוגורתה הוא ידע כי הוא יכול לסמוך על גאיוס מאריוס.

נקבע מקום למפגש והשליחים משני הצדדים הגיעו. אך סולה טמן מארב ליוגורתה וכאשר יוגורתה הגיע, אנשיו נשחטו והוא נאזק והובל לסולה אשר לקח אותו אל גאיוס מאריוס. יוגורתה הובא לרומא שם הוא הובל בתוך ההמון אשר קרע מעליו את בגדי המלכות ואת עגיליו, במהלך התהליך אחת מאוזניו נכרתה. הוא נשלח לצינוק ברומא שם הוא מת מרעב בשנת 104 לפנה"ס.‏[9]

יוגורתה בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות עתיקים

  • סאלוסטיוס קריספוס, קאטילינא-יוגורתה - קטעים מדברי הימים,ירושלים, 1968, תרגמה שרה דבורצקי.

מקורות מודרניים

  • The Jugurthine War
  • Hawthorn J.R. Rome and Jugurtha : being selections from Sallust's Bellum Iugurthinum, London, Macmillan,1969.
  • Green Christen, Barbarian and King : the character and historiographical genesis of Jugurtha in Sallust's "Bellum Jugurtha, p.22-42, Michigan, 1995.
  • LIVIUS Articles on Ancient History
  • Gaius Marius באתר Ancient / Classical History
  • Plutarch's Life of Sulla באתר Ancient / Classical History

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוגורתה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hawthorn J.R, Rome and Jugurtha, introduction p.15.
  2. ^ Green Christen, Barbarian and King : the character and historiographical genesis of Jugurtha in Sallust's "Bellum Jugurtha, p.22-42, Michigan, 1995.
  3. ^ http://www.roman-empire.net/republic/laterep-index.html#jugurthine
  4. ^ סאלוסטיוס קריספוס, קאטילינא- יוגורתה- קטעים מדברי הימים, ירושלים, 1968, תרגמה שרה דבורצקי. פרקים 31-40
  5. ^ סאלוסטיוס, יוגורתה, 41-90
  6. ^ http://ancienthistory.about.com/library/bl/bl_text_plutarch_cmarius.htm
  7. ^ http://ancienthistory.about.com/library/bl/bl_text_plutarch_sylla.htm
  8. ^ סאלוסטיוס, יוגורתה, 76-93
  9. ^ סאלוסטיוס, יוגורתה, 104