ממוצע אריתמטי-גאומטרי
בערך זה |
באנליזה מתמטית, הממוצע האריתמטי-גאומטרי של שני מספרים הוא ערך-ביניים המתקבל מהחלפה חוזרת של המספרים בממוצע האריתמטי והגאומטרי שלהם. התהליך נחקר בתחילה על ידי לגראנז' וגאוס, ובתחילת המאה ה-19 השתמש בו לז'נדר כדי לחשב אינטגרלים אליפטיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרה
אם
הם מספרים (ממשיים) חיוביים, הממוצע האריתמטי-גאומטרי שלהם הוא הגבול המשותף של הסדרות
, המוגדרות ברקורסיה על-פי הנוסחאות:
(כל איבר בסדרה זו הוא ממוצע אריתמטי של שני איברים: קודמו בסדרה והמקביל בסדרה האחרת),
(כל איבר בסדרה זו הוא ממוצע גאומטרי של שני איברים: קודמו בסדרה והמקביל בסדרה האחרת),
כאשר
ו-
. מקובל לסמן את הממוצע ב-
.
[עריכה] דוגמה
כדי למצוא את הממוצע אריתמטי-גאומטרי של a0 = 24 ושל b0 = 6, נחשב תחילה את הממוצע האריתמטי והממוצע הגאומטרי שלהם:
נמשיך בתהליך האיטרציה ונחשב:
וכך הלאה.
ארבעת הצעדים הראשונים נותנים את הערכים הבאים:
-
n an bn 0 24 6 1 15 12 2 13.5 13.41640786500... 3 13.45820393250... 13.45813903099... 4 13.45817148175... 13.45817148171...
[עריכה] תכונות
קל להוכיח ש-
לכל
, ואם
, הממוצע מקיים
.
לממוצע האריתמטי-גאומטרי כמה תכונות חשובות: הפונקציה
הומוגנית מסדר 1 (כלומר,
; לכן, אם מגדירים
, אפשר לשחזר את
לפי הזהות
. בנוסף לזה, מן ההגדרה נובע כי
; במלים אחרות,
.
ב-30 במאי 1799 הבחין גאוס שהערכים
ו-
מתלכדים לפחות עד-כדי 11 ספרות עשרוניות (הערך המשותף נקרא לפעמים "הקבוע של גאוס"). גילוי זה התניע עבודה רבה באנליזה של המאה ה-19. בהמשך גילה והוכיח גאוס נוסחה כללית,
, ובכך הניח את היסוד לעבודתם של אבל ויעקובי על אינטגרלים של פונקציות אלגבריות.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] מקורות
- J.M. Borwein and P. B. Borwein, Pi and the AGM, 1987.
(כל איבר בסדרה זו הוא
(כל איבר בסדרה זו הוא 


