מסרשמיט Me-262

מסרשמיט Me 262A-1a
טיסת בכורה	‏18 ביולי 1942
יצרן	מסרשמיט
טיפוס
תפקיד	מטוס קרב/מפציץ
צוות	חד־מושבי
מנועים
מנועים	שניים, יונקרס יומו 004B-1 סילוניים
דחף	1837 ק"ג	4,050 ליברות
ממדים
אורך	10.58 מ'	34 רגל 9 אינץ'
מוטת כנפיים	12.5 מ'	41 רגל 0 אינץ'
גובה	3.83 מ'	12 רגל 7 אינץ'
שטח כנף	21.7 מ"ר	234 ר"ר
משקל
ריק	3,800 ק"ג	8,400 ליברות
טעון
6,400 ק"ג	14,100 ליברות
ביצועים
מהירות מרבית	870 קמ"ש	540 מי"ש
שיעור נסיקה	1,200 מ'/דקה	3,900 רגל/דקה
סיג רום	11,450 מ'	37,600 רגל
טווח	1,050 ק"מ	650 מיל
חימוש
תותחים	‏4 תותחי MK 108 ‏30 מ"מ
טילים	‏24 רקטות אוויר-אוויר R4M

מסרשמיט Schwalbe" Me 262" (סנונית) היה מטוס הקרב הסילוני הראשון בעולם.

המטוס, מתוצרת חברת מסרשמיט הגרמנית, טס לראשונה בשנת 1941, ונכנס לשירות חיל האוויר הגרמני (הלופטוואפה) בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. משימתו העיקרית של המטוס הייתה הגנה על שמי גרמניה, ממטוסי ההפצצה של בעלות הברית. מהירותו המרבית הייתה גבוהה, כ-850 קמ"ש. לשם השוואה, מהירותו המרבית של מטוס ה-P-51 מוסטנג האמריקני הייתה כ-650 קמ"ש.

בהתאם לדרישותיו של הפיהרר הנאצי אדולף היטלר, הותאם המטוס למשימות תקיפה והפצצה, למרות שבכירי החברה, כמו גם בכירי הצבא, המליצו להיטלר על פיתוח מטוסי סילון קלים וזריזים, בעלי יתרון מהירות במשימת יירוט של מטוסי אויב. אך היטלר סירב לאשר פיתוח של מטוס יירוט, משום שראה בפיתוח של כלים הגנתיים כ"תבוסתנות". היטלר היה להוט להמשיך ולהפציץ את ערי בריטניה. כך שלמרות היתרון הגדול שהיה למטוס מול מטוסי בעלות הברית שטרם שילבו מנועי סילון במטוסיהם, התאמתו לתקיפה קרקעית צימצמה את יתרונו באופן משמעותי ביותר. בנוסף לכך, בעלות הברית הקפידו להשמיד חלק ניכר מהמטוסים הללו בעודם על הקרקע (מתוך כ-1,500 מטוסים שנבנו, רק כ-300 השתתפו בקרבות האוויר), ולכן לא הצליח המטוס פורץ הדרך להביא להצלתה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה.

בסה"כ הפילו מטוסי ה-Me 262 כ-150 מטוסים של בעלות הברית, במחיר אובדן של 100 מהם. רבים מהמטוסים קורקעו גם בשל מחסור חמור בדלק.