מפוחית פה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מפוחית פה (Harmonica) הוא כלי נשיפה ממתכת העשוי מפליז או ארד. ידועה בכינויה "מפוחית".

שלוש מפוחיות דיאטוניות שונות

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1821 צעיר גרמני בשם קריסטיאן לודוויג בושמן - (Christian Ludwig Buschmann) - בונה שעונים בן 16 חיבר יחד 15 צפצפות כוון ויצר כלי נגינה חדש, הוא קרא לו נבל פה (תרגום מגרמנית) והשתמש בו כצעצוע חביב. מאוחר יותר רק ב- 1857 מתיאס הונר - Matthias Hohner - בונה שעונים גם הוא, לקח את ההמצאה והפך אותה למוצר מסחרי כשהקים את מפעל הונר (Hohner) הידוע והמיצר עד היום מפוחיות מכל סוג ומין.

בתחילת המאה ה-20 החל גל של עיצובים חדשים למפוחית ומפוחיות חדשות (מפוחית כרומטית, מפוחית טרמולו, מפוחית אורכסטרית, מפוחית בס, מפוחית תווים)

מבנה המפוחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפוחית בנויה מ-3 חלקים עיקריים: ה"מסרק", משטח הלשוניות ומשטחי הכיסוי.

מסרק (באמצע) ושני משטחי לשוניות

ה"מסרק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסרקים בדרך כלל עשויים מעץ, אך כיום מקובל יותר שהמסרקים יהיו עשויים ממתכת או פלסטיק. המסרק הוא החלק העיקרי במפוחית, והוא זה ששולט במנעד הצלילים בתוכה. המסרק מכיל את החללים שבעזרת האוויר נוצרים בהם המנעדים להפקת הצליל, כאשר כל "שן" במסרק מפיקה תו שונה. השם "מסרק" נובע מהעובדה שחלק זה במפוחית מזכיר מאוד מסרק לשיער. על אף זאת, ישנם מסרקים במפוחיות מודרניות יותר, שהם הרבה יותר מורכבים.

קיים ויכוח על העובדה האם החומר ממנו עשוי המסרק משפיע על הצליל שהמפוחית מפיקה. למרות שההנחה היא שקיימת השפעה, מחקרים מעידים כי האוזן האנושית לא מזהה כל הבדל בין שלושת החומרים מהם המסרק עשוי. נראה כי ההבדל היחיד בין החומרים הוא הנוחות שבמסרק מעץ: העץ סופג את הלחות היוצאת מפיו של הנגן ומרחיבה מעט את העץ, ובכך מקלה על הנגינה בה בכך שמצריכה נשיפה פחות חזקה. ייתכן וזו הסיבה לכך שישנם נגנים שנוהגים להרטיב את מסרק העץ במפוחית על מנת שיתקרבו למשטח הלשוניות ויצרו לחץ מסוים כאשר מנגנים בהן. למרות זאת, מפוחיות מודרניות יותר בעלות מסרק עץ, אינן רגישות לרטיבות ולא מתרחבות, כיוון שלבסוף מסרקי העץ נחלשים ומתפוררים.

משטח הלשוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטחי הלשוניות בדרך כלל עשויים מפליז, אך לעתים מיוצרים מפלדה או אלומיניום ולעתים רחוקות מפלסטיק. המשטח בדרך כלל מחולק לשניים, כאשר החלק העליון הוא זה שמחוברות אליו הלשוניות, והחלק השני נועד ל"שמירה" על הצליל. הלשוניות מחוברות (בדרך כלל בעזרת ריתוך או הברגה) למשטח הנמצא בין המסרק למשטחי הכיסוי, כאשר הן נמצאות בחלק התחתון של המשטח ונוטות כלפי מטה בצורה מדורגת (משמאל-הנמוך ביותר ומימין-הגבוה) כך שהצלילים מופקים גם בצורה הזו. לעתים רחוקות לא נעשה שימוש במשטח, והלשוניות ממוסמרות למסרק. הלשוניות מגיבות לנשיפה מהצד הפתוח של המסרק, ולשאיפה מהצד השני. לעתים משטחי הלשוניות נשחקים בעקבות שימוש של שנים, ולכן ניתן להחליף אותן באופן נפרד.

משטחי הכיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטחי הכיסוי הם שמכסים את משטח הלשוניות מלמעלה ומלמטה, ומיוצרים ממתכת, ולעתים רחוקות מעץ או מפלסטיק. המשטחים נועדו בעיקר כדי להחזיק את הצליל שהמפוחית מפיקה. המשטחים תמיד בולטים ומעניקים למפוחית את צורתה, אך ישנם משטחים בולטים פחות, שיוצרים צליל חזק יותר, וישנם משטחים בולטים יותר עם כיסוי לצלחת העליונה בתחתיתם, שנועדו אך ורק לאחיזה נוחה יותר.

סוגי מפוחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, קיימים סוגים רבים של מפוחיות, והם:

מפוחיות דיאטוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפוחית דיאטונית היא המפוחית הסטנדרטית, ולה סולם קבוע (דו מינור, דו מז'ור, סי במול מז'ור וכו'), אך אפשר לנגן בה בסולמות אחרים בעזרת שימוש בטכניקות כמו כיפוף תוים (bending) המפוחית הדיאטונית בדרך כלל מסוגלת לנגן 3 או 4 אוקטבות אם כי לא את כל התווים מכל אוקטבה. המפוחית הדיאטונית מתחלקת למספר סוגים:

  • מפוחית טרמולו: בעלת 2 שורות נקבים, בדרך כלל של 12 נקבים בכל שורה. מפיקה 4 אוקטבות ובעלת מנעד צלילים רחב במיוחד.
  • "נגנית הבלוז": נקראת "Blues harp" באנגלית (נבלן הבלוז). היא המפוחית הסטנדרטית והקלה ביותר לשימוש. בעלת 8-14 נקבים, ומנגנת בדרך כלל 3 אוקטבות. בדרך כלל המפוחיות האלה מפיקות את כל התווים משתי האוקטבות הגבוהות (בהתאם לסולם המפוחית) ויחסירו תווים מהאוקטבה הנמוכה.
  • מפוחית אוקטבית: למפוחית זו יש שתי לשוניות על כל נקב, וגם היא מחולקת לשתי שורות ארוכות יותר מאשר מפוחית הטרמולו.

ניתן להפיק תווים שנמצאים מחוץ לסולם הקבוע במפוחית הדיאטונית באמצעות טכניקה שנקראת 'כיפוף תוים'. בשימוש בטכניקה זו, מעבירים את האוויר לתוך או מחוץ למפוחית בצורה כזו שבה גורמים לשן במסרק 'להתכופף' ואז להפיק תו שונה מהתו שלו יועדה השן. בדרך כלל כיפוף תו יגרום לירידה או לעליה בחצי טון, לדוגמה - התו 'רה' יהפוך ל'רה במול'. כיפוף תווים היא טכניקה מסובכת יחסית ולא ניתן לכופף את כל התווים במפוחית, לכן לנגנים רבים שמשתמשים במפוחית דיאטונית יש אוסף של מפוחיות ממספר סולמות שונים. כיפוף תווים פופולרי במיוחד במפוחיות מסוג "נגנית הבלוז" וניתן להבחין בשימוש בשיטה בשירי בלוז רבים.

מפוחית כרומטית בעלת 12 נקבים. ניתן לראות בצדה הימני את הכפתור המסוגל להעלות את המפוחית בחצאי טונים.

מפוחית כרומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפוחית הכרומטית יש שתי שורות נקבים, כאשר צלילי האחת גבוהים בחצי טון מאלה של השנייה. לוח מתכת הנמצא על פני המפוחית סותם את הנקבים בשורה אחת, ועם הזזתו (בלחיצה על כפתור הנמצא בקצהו הימני) הוא סותם שורה זו ופותח את השנייה. כך למעשה נגינה באותו מיקום במפוחית מפיקה צליל גבוה בחצי טון. בצורה כזאת ניתן בקלות רבה להפיק צלילים מכל הסולמות בניגוד למפוחית הדיאטונית שבה יש צורך להשתמש ב'כיפוף תוים' או במספר רב של מפוחיות בשביל להשיג את אותו אפקט.

המפוחית הכרומטית היא בדרך כלל גדולה יותר מהמפוחיות הדיאטוניות הפופולריות. נגנים רבים טוענים כי למפוחית הכרומטית יש צליל פחות איכותי מזה של הדיאטונית. מובן שאין שום דרך להפריך או להוכיח את הטענה.

המפוחית הכרומטית משמשת לרוב לנגינה קלאסית או נגינת ג'אז.

מפוחית אורכסטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרכב מפוחיות אופייני ישנם שלושה נגני מפוחיות. הרכב כזה נקרא בדרך כלל "שלישיית מפוחיות". ב"שלישייה" קיימים שלושה סוגי מפוחיות:

  1. מפוחית סולו - בדרך כלל מפוחית כרומטית שמשמיעה תווים רגילים.
  2. מפוחית בס - מפוחית בעלת שתי שורות של נקבים של תווים נמוכים במיוחד לליווי המנגינה.
  3. מפוחית אקורדים- מפוחית בעלת שתי שורות של נקבים. המפוחית בנויה בצורה כזו ששורות הנקבים מחולקות ל-48 קבוצות שבכל קבוצה 3 נקבים של תווים. צירוף 3 התווים גורם לאקורד המלווה את המנגינה.

נגני מפוחית מפורסמים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קמו אמני מפוחית ברמה בינלאומית שהופיעו והקליטו כבר בשנות ה-60, מהבולטים שבהם הוא שמואל גוגול, אשר הקים בשנת 1955 את שלישיית המפוחיות הראשונה בארץ, אשר כללה את שמואל גוגול בעצמו, במפוחית סולו, את ראובן מרקס אשר ניגן במפוחית אקורדים ואת דני בן דוד אשר ניגן במפוחית בס. שלישייה זו ניגנה מספר שנים ברחבי הארץ, באולמות, מחנות צבא במושבים ובקיבוצים והייתה מיוצגת על ידי האמרגן גיורא גודיק. עם פטירתו של ראובן מרקס, הפסיקה השלישייה את פעילותה.

להקת מפוחיות נוספת היתה,שלישיית נגל,שהופיעה בכל הארץ ואירופה.השלישייה כללה את משה נגל,עוזי גרטנלוב ונחום גוט,והצליחה רבות.

להקת המפוחיות המפורסמת בארץ בעשורים האחרונים היא שלישיית אדלר: דני אדלר (סולו), דרור אדלר (אקורדים) ויקי קול (בס) כאשר כיום מחליפה מיכל אדלר גרוניך את דני אדלר והלהקה מנגנת ומופיעה גם כיום ברחבי ישראל ובעולם.

יש לציין גם את שלישיית המפוחיות של ערד שנחשבת לאחת מבין הטובות והמובילות בתחום ואת צמד "הרמוניקס" הכולל את מנשה רמות ועומרי מורג המופיעים ברחבי הארץ, והפיקו עד כה ארבעה אלבומים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]