המומינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המומינים
Moomin kuva.JPG
כריכת ספר הקומיקס של "המומינים" מאת טובה ינסון. משמאל לימין: סניף, סנופקין, מומינאבא, מומינאמא, מומינטרול, מאי, גרוק, סנורקה והשמנטפים.
מחבר טובה ינסון
שפת המקור שבדית
שנת הוצאה 1945 – 1970

המומיניםשבדית: Mumin, בפינית: Muumi) הם הדמויות הראשיות בסדרת ספרים, וסדרת רצועות קומיקס מאת המאיירת והסופרת השבדית-פינית טובה ינסון, אשר פורסמו במקור בשפה השבדית בפינלנד על ידי המוציא לאור "Schildts Förlags Ab". לאורך השנים הספרים זכו להצלחה רבה ברחבי העולם ותורגמו ל-43 שפות.‏[1]

המומינים הם משפחת טרולים לבנים עגלגלים, עם אפים גדולים אשר דומים במראם להיפופוטמים. המשפחה חסרת הדאגות וההרפתקנית גרה בביתם אשר בעמק המומינים. העלילה מתמקדת בהרפתקאותיהם של משפחת מומין ותושבי עמק המומינים, בעמק ומחוצה לו, על אורחים מוזרים שבאים לבקר בעמק, ועל מקרים מוזרים שקורים למומין וחבריו. המסרים המרכזיים בסדרת הספרים הם אהבת הזולת, ענווה, אופטימיות ואהבת הטבע.

בסך הכל, התפרסמו לאורך השנים תשעה ספרים בסדרה, בהם חמישה ספרי תמונות. כמו כן, בין השנים 1954 עד 1975 התפרסמו גם רצועות קומיקס של המומינים - ינסון כתבה ואיירה בעצמה את כל רצועות הקומיקס עד שנת 1959 ולאחר מכן המשיך אחיה, לארס ינסון, במלאכה, תוך שימור הסגנון והאווירה.

לאורך השנים זכו ספרי המומינים לפופולאריות רבה והיו בסיס לשורה ארוכה של סדרות טלוויזיה, סרטים ואפילו פארק נושא בעיר נאאנטאלי שבדרום מערבה של פינלנד ומוזיאון בעיר טמפרה שבדרום מערב פינלנד.

עולם המומינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המומינים - דמויות, עמק המומינים, בית המומינים
טובה ינסון ודמויות המומינים, 1956

המשפחה העקרית בסדרה היא משפחת מומין המורכבת ממומינאבא, מומינאמא ובנם הסקרן מומינטרול. משפחת מומין חיה בעמק המומינים בבית גבוה, כחול ומעוגל אותו בנה במקור מומינאבא בעצמו. המשפחה בחרה לחיות בעמק בדיוני זה בסוף הספר הראשון בסדרה "משפחת המומינים והשיטפון הגדול". המשפחה חיה חיים שקטים ומאושרים, אף על פי כן, לעתים רבות מומינטרול ואביו כמהים ולהרפתקאות ובעקבות כך הם יוצאים למסעות שונים ברחבי העולם. כשמגיע הסתיו, המומינים מתכוננים לשנת החורף. כשמגיע הרגע בו העמק מכוסה כולו בשמיכת שלג, המומינים נמצאים כבר בשינה עמוקה.

תושבי עמק המומינים כוללים, בין היתר, את סניף הביישן, מאי הקטנה והשובבה, סנופקין הנווד, מר המיולין האספן וחובב הטבע וגברת פיליונק הנוקשה אשר נוהגים להתארח אצל המשפחה מעת לעת, אך רובם חיים בבתים אחרים בעמק המומינים.

עמק המומינים מתוחם ממערב בים וממזרח ברכס הרים הנקרא "ההרים הבודדים", אשר לעתים רבות מוצגים כאזור מסוכן ומפחיד במקצת. מפלצת המכונה הגרוק, השוכנת בהרים הבודדים, מהווה איום מתמיד על תושבי העמק. יצורים מוזרים נוספים בסדרת הספרים הנם השמנטפים, יצורים קטני ממדים המפיקים חשמל ואשר מחשמלים כל מי שנוגע בהם, אף על פי שהם בדרך כלל אינם נחשבים מזיקים בעיני תושבי עמק המומינים.

לסיפורי המומינים ישנים מסרים אנושי מאוד – על אף שכל הדמויות בסדרה אינן בני אנוש, חלק הגדול מהדמויות בעלות תכונות אנושיות בולטות ולעתים רבות, שואפות למצוא משמעות לחייהם ו/או מהרהרות על דרכי העולם.

מסרים דידקטיים בסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסרים אנטי מלחמתיים והומאניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינסון גדלה על רקע מלחמות ותמורות בעולם והושפעה רבות מהן. כשעבדה במגזין הסאטירי הפיני-שבדי "גארם" בשנות השלושים, נושא התוקפנות הגרמנית והשינויים במפה האירופאית העסיק אותה ושימש כחומר ליצירת עשרות או מאות קריקטורות פוליטיות.

טובה ינסון כתבה ואיירה בשנת 1945 את ספר המומינים הראשון, "המומינים והשיטפון הגדול", כתגובה לתחושות שמלחמת העולם השנייה עוררה בה. טובה ינסון ציינה בהמשך בראיונות שהמלחמה העיקה עליה, ושביקשה לכתוב דבר תמים ונאיבי. יש הטוענים שהחלה לכתוב את הספר כבר בשנת 1939, כדי להימלט, ולו לרגע, מהדכדוך של מלחמת ההמשך. את יצירתה, אם כן, מתבקש לראות בהקשר פוסט מלחמתי, המחפש תיקון חברתי.

טובה ינסון שייכת לזרם שאפיין את ספרות הילדים שאחרי מלחמת העולם השנייה, כמו סופרי ילדים אחרים ברחבי העולם כדוגמת ד"ר סוס או לאה גולדברג. דור זה של סופרי ילדים הושפע מאוד מהמלחמה, ובעיקר מהשימוש התעמולתי שנעשה בספרי ילדים בגרמניה הנאצית. כתיבתם מתאפיינת במעין "תגובת נגד" - הצנעת ערכים לאומיים, ושימת דגש על ערכים הומניסטיים ואינדיבידואליסטיים. רחלה זנדבק, עורכת ספרות הילדים והנוער בהוצאת "כתר", שפרסמה לאחרונה את הספר "משפחת המומינים - הסיפור על מגבעת המכשף" מספרת כי "ינסון רצתה לכתוב סיפור שיהיה מנוגד לחוויות הקשות של אירופה במלחמת העולם השנייה, סיפור אינטימי ואנושי, שמדבר על יחסי אנוש, קבלת האחר, חופש ואינדיבידואליזם. לכן, אלו ספרים מכוננים."

טובה ינסון בחרה ליצור קומיקס שכוכביו אינם נסיכות, אבירים ופיות, כמו בספרי ילדים קלאסיים, משום שחשבה שעולמם של ילדים אחרי מלחמת העולם השנייה מצריך נחמה מסוג אחר. כך נוצר עמק שאין בו דריסת רגל לרוע של בני אדם, ובו מתקיימים יצורים משונים זה לצד זה בשלווה.

בספרים מבוטאים גם תהיות והרהורים לגבי דרכו של העולם, והתייחסויות לגבי החיים המודרניים. סנופקין מעיר לגבי חופש: "אדם לעולם לא יהא חופשי לגמרי, אם יעריץ אדם אחר". מאי הקטנה מבטאת את אחזקת הרכוש: "רכוש משמעו דאגות ומעמסה שעל אדם לסחוב עמו."

בסדרת הספרים מרחב שליו נטול הפרעות חיצוניות בדרך כלל, בו מתקיים איזון פנימי עדין. הפרטים השונים - המומינים, הסנורקים, ההמיולינים, סנופקין וכו' – מרכיבים חברה אוטופית שמאכלסת את העמק: חברה רב-גונית וסובלנית, רוחשת יצרים ורגשות ואינה סטרילית כלל. הפרטים השונים משקפים את המנעד האנושי הרחב, אך אינם כוללים סממנים קיצוניים ומלאכותיים של הרואיזם או רשעות צרופה כמו שניתן למצוא בספרי ילדים רבים.

הדמויות והעמק הם נצחיים – אינם קשורים לזמן ולמקום. הדמויות אינן משויכות אתנית, ולכן נחסמת האפשרות להכללה על בסיס קבוצה מסוימת. זהו המסר האנטי-מלחמתי - יצורים שונים על כל חיצוניותם ופנימיותם יכולים לחיות יחד בעמק שוחר שלום. טובה ינסון ביצירתה מבטלת את הבדלי התרבות, השפה והגיל, ויוצרת שוויון וסבלנות כלפי השונה, תוך שימת דגש על אינדיבידואליזם וייחודו של הפרט. ערכים אלו באים בניגוד מוחלט לערכי הנאציזם המבקשים להבליט את ההבדלים בין בני האדם, למחוק את האינדיבידואליות שלהם ולראות אותם כמשויכים ללאום או קבוצה הקובעים את אישיותם וערכם.

בנוסף על אלה, ניחנים המומינים בתחושת חירות עזה ובהיעדר גבולות ומגבלות, בניגוד לתחושות שמביאה איתה מלחמה. המסרים הם מאוד ליברליים, אך אינם מטיפים או מחנכים.

הכמיהה לעמק שליו ושוחר שלום חוצה גבולות של גיל או תרבות והוא סימן הכר לאנושיות, ובשל כך המומינים זכו לפופולאריות רבה ברחבי העולם בקרב ילדים ומבוגרים כאחד.

למרות שדמויות רבות בסדרה הן סטריאוטיפיות - כגון דמות האישה האם המסורתית ודמות האב הגבר, ואין כאן מסר ליברלי של שחרור האשה והגבר – כולם מצליחים לחיות בהרמוניה, וזאת משום שכולם במידה זו או אחרת הם אנומליה.

ערכי המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים קשר חזק בין משפחתה של טובה ינסון לבין המומינים. משפחת ינסון הייתה משפחה בוהמית, קרובה לטבע וסובלנית כלפי השונה, בה עברה ינסון ילדות בטוחה ורצופת הרפתקאות. מורשת המשפחה אפיינה את כתיבתה של ינסון, בה גילתה הבנה לסגנון חיים בוהמיאני ולאינדיבידואליזם אנרכיסטי מתון.

מומינאבא ומומינאמא מזוהים לעתים קרובות עם הוריה של ינסון – ויקטור ינסון וסיגנה האמרסטן ינסון. מומינטרול ומאי הקטנה הם דיוקנאות פסיכולוגיים של הסופרת.

משפחת המומינים מורכבת ממומינאמא, מומינאבא ובנם מומינטרול, אך היא אינה בעלת גבולות ברורים. האורחים והחברים הרבים בבית המומינים נחשבים כמעט כחלק מהמשפחה - סניף, מאי הקטנה, סנורקה, סנורק, סנופקין, המיולין, מפקח המשטרה, בוב וטינגומי ושלל דמויות נוספות. גם סרח הפושע מתקבל בזרועות פתוחות, לפחות על ידי מומינאמא שמשמרת את האווירה החמה והלא שיפוטית בבית. המשפחה מרכזית בחשיבותה בחיי המומינים וחבריהם, ועמק המומינים הוא מרכזה של המשפחה בכל הספרים. הרפתקאות, אסונות ופרידות הם מוטיבים חוזרים, אך בסופו של דבר המשפחה תמיד שבה ומתאחדת והאידיליה מנצחת.

לא מופיעה בספרים צורה אחת "נכונה" למשפחה או לחלוקת תפקידים בין המינים, אך אין ספק כי המשפחה מהווה ערך עליון. משפחת המומינים מדגימה את החום והאהבה שמשפחה יכולה להעניק, ואת החופש והאינדיבידואליות שלהם זוכים כל אחד מהפרטים בה תוך קיום יחסי גומלין ביניהם.

סדרת ספרי המומינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרים המקוריים בסדרת המומינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Småtrollen och den stora översvämningen (תרגום חופשי: משפחת המומינים והשיטפון הגדול) – 1945
  2. Kometjakten / Kometen kommer, (תרגום חופשי: כוכב שביט מגיע) – 1946
  3. Trollkarlens hatt (תרגום חופשי: הכובע של הקוסם) – 1948
  4. Muminpappans bravader / Muminpappans memoarer (תרגום חופשי: הרפתקאותיו של מומינאבא) – 1950
  5. Farlig midsommar (תרגום חופשי: קיץ מסוכן) – 1954
  6. Trollvinter (תרגום חופשי: חורף בארץ המומינים) – 1957
  7. Det osynliga barnet (תרגום חופשי: הילדה הבלתי־נראית) – 1962 (סיפורים קצרים)
  8. Pappan och havet (תרגום חופשי: מומינאבא והים) – 1965
  9. Sent i november (תרגום חופשי: מאוחר בנובמבר) – 1970

לאורך השנים הספרים תורגמו משפת המקור (שבדית) לשפות רבות ופורסמו ברחבי העולם.

ספרים שתורגמו לעברית

ספרי התמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כן, לאורך השנים ינסון הפיקה גם חמישה ספרי תמונות של המומינים:

  1. Hur gick det sen? Boken om Mymlan, Mumintrollet och Lilla My (תרגום חופשי: מה קרה אחר-כך? הספר על מומין, בימבל ומאי הקטנה) – 1952
  2. Vem ska trösta knyttet (תרגום חופשי: מי ינחם את קניטת?) – 1960
  3. Den farliga resan (תרגום חופשי: המסע המסוכן) – 1977
  4. Skurken i Muminhuset (תרגום חופשי: אורח לא רצוי) – 1980
  5. Visor från Mumindalen (תרגום חופשי: שירים מעמק המומינים) – 1993

לאורך השנים הספרים תורגמו משפת המקור (שבדית) לשפות רבות ופורסמו ברחבי העולם.

ספרים שתורגמו לעברית

מדיות נוספות בזיכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצועת הקומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מומינטרול (קומיקס)

המומינים הופיעו גם כרצועות קומיקס, בעיתון הבריטי הפופולרי "The Evening News" בשנת 1954. טובה ינסון איירה וכתבה את כל רצועות הקומיקס עד שנת 1959 ולאחר מכן המשיך אחיה, לארס ינסון, במלאכה, תוך שימור הסגנון והאווירה. רצועת הקומיקס האחרונה בסדרה יצאה לאור בשנת 1975. הרצועות נוצרו במקור בשפה האנגלית אך תורגמו גם לשפות אחרות לאורך השנים.

החל מאוקטובר 2006, המוציא לאור הקנדי "Drawn and Quarterly" מוציא לשווקים סדרת ספרים אשר מאגדת את רצועות הקומיקס שהופיעו ב–"The Evening News".

לאור הצלחת סדרת האנימה, בשנת 1990 יצא לשווקים בסקנדינביה ספר קומיקס אשר יצא בסגנון של סדרת האנימה כפי שהיא הוצגה בטלוויזיה. טובה ינסון ולארס ינסון לא היו מעורבים ביצירת ספרי הקומיקס הללו, אולם בעקבות ההצלחה הגדולה של הסדרה, יצאו לשווקים שני ספרי קומיקס חדשים אשר התוכן והאיורים בהם הופקו תחת השגחתם של לארס ובתו, סופיה ינסון-זאמברה. כיום סופיה משגיחה על היצירה של הקומיקס באופן בלעדי.

סרטים וסדרות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת ספרי המומינים עובדה פעמים רבות לסרטים וסדרות טלוויזיה על ידי חברות הפקה שונות.

  • "Die Muminfamilie" (בתרגום חופשי לעברית: "משפחת המומינים"), סדרת אנימציה שהופקה במערב גרמניה בשנים 1959-1960.
  • "Mumintrollet" (בתרגום חופשי לעברית: "מומינטרול"), מיני-סדרה שהופקה בשבדיה בשנים 1969-1970.
  • "Jul i Mumindalen" (בתרגום חופשי לעברית: "חג המולד בעמק המומינים"), מיני-סדרה בת 24 פרקים שהופקה בשבדיה בשנת 1973. הסדרה הופקה לרגל חג המולד בשבדיה. בישראל הסדרה שודרה בישראל בערוץ הראשון.
  • "Mūmin" (יפנית: ムーミン, בתרגום חופשי לעברית: "מומין"), סדרת אנימציה, יפן, 1969-1972.
  • "Mumi-troll" (רוסית: Муми-тролль), שלושה סרטוני טלוויזיה שהופקו בברית המועצות בשנת 1978.
  • "Opowiadania Muminków" (בתרגום חופשי לעברית: "מומינטרול"), סדרת אנימציה שהופקה בפולין בשיתוף פעולה פולני-אוסטרי-גרמני בשנים 1979-1980. התוכנית שודרה במקור בסוף שנות ה-70 באנימציית סטופ מושן ועברה בשנים האחרונות מיתוג והמרה מחדש לפורמט HD. הסדרה תשודר החל מ-16 בפברואר 2014 בישראל גם בטלוויזיה החינוכית ותיקרא גם "המומינים".
  • "Vem ska trösta knyttet?" (בתרגום חופשי לעברית: "מי ינחם את קניטת"), סרט טלוויזיה שבדי באורך חצי שעה שהושק בשנת 1980. עלילת הסרט מתבססת על הסיפור "מי יעודד את רשוש?".
  • "Sjljapa Volsjebnika" (בתרגום חופשי לעברית: "מגבעת המכשף"), שלושה סרטוני טלוויזיה שהופקו בברית המועצות בשנים 1980-1983. הסדרה התבססה על עלילת הספר "משפחת המומינים - הסיפור על מגבעת המכשף".
  • "המומינים" (יפנית: 楽しいムーミン一家) סדרת אנימה בת 104 פרקים שהופקה בשיתוף פעולה יפני-הולנדי בשנים 1990-1991. בישראל הסדרה שודרה בערוץ הראשון באמצע שנות התשעים ובשידורים חוזרים רבים לאורך השנים. סדרה זו זכתה לפופולריות רבה במשך כל השנים בקרב ילדי ישראל.

שיווק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987 הוקם בפינלנד מוזיאון עמק המומינים אשר מציג את יצירות האמנות המקוריות והמודלים של המומינים אותם יצרה טובה ינסון.

הפופולריות הרבה לה זכתה הסדרה לאורך השנים ברחבי העולם, ובמיוחד ביפן, הובילה לצמיחתה של תעשייה משגשגת המוכרת מוצרים נלווים של סדרת ספרי המומינים. הדמויות הראשיות ודמויות המשנה של הסדרה מופיעים על גבי מוצרים רבים, החל מחולצות ועד כרזות.

ההצלחה הרבה לה זכתה הסדרה בפינלנד הובילה לכך דמויות הסדרה קישטו לאורך השנים מוצרים רבים הנמכרים בפינלנד, בהם סדרות בולים שונות המתפרסמות מדי מספר שנים. ההצלחה הבינלאומית של הסדרה שימשה גם כבסיס לקמפיין פרסומי של חברת התעופה הפינית פינאייר כאשר נמל התעופה הפיני הלסינקי-ונטה וכמו גם המטוסים של חברת פינאייר הטסים במסלול פינלנד-יפן עוטרו בעבר בציורים של דמויות הסדרה.

ההצלחה הרבה לה זכתה הסדרה הובילה לכך שבשנת 1993 נפתח בפינלנד פארק השעשועים פארק עולם המומינים (בפינית Muumimaailma) אשר הפך עם השנים לאחד מיעדי התיירות הפופולריים ביותר במערב פינלנד - במהלך שנת 2006 בלבד בהגיעו לפארק 281,402 מבקרים. הפארק פתוח מדי יום החל מאמצע יוני ועד לאמצע אוגוסט.

לאחר מותה של ינסון עברו הזכויות על הזיכיון למשפחתה של ינסון אשר אחראית כיום לשיווק מוצרי הסדרה. בשל רצונם להמשיך ולהחזיק בזכויות על הזיכיון משפחת ינסון סירבה באופן חוזר ונשנה למכור את הזכויות לזיכיון לחברת וולט דיסני.

בשנים האחרונות חברת איטאלה iittala וארבייה פינלנד Arabia Finland בבעלות משותפת מייצרות צלחות, קערות, כוסות וסכו"ם בעיטורם של דמויות המומינים.

המומינים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט עם דמותו של סנופקין בו נעשה שימוש בהפגנת מחאת האוהלים ב-4 בספטמבר 2011

הספר הראשון בסדרת המומינים אשר תורגם לעברית היה הספר "משפחת החיות המוזרות” אשר תורגם על ידי אוריאל אופק והושק בישראל במהלך שנת 1965. לאורך השנים, מתרגמים שונים תחת מו"לים שונים הפיקו מהדורות עבריות לספרים נוספים בסדרת המומינים.

ראוי לציין, כי בזכות ההצלחה הרבה לה זכתה הגרסה העברית של סדרת האנימה "המומינים" בקרב ילדי ישראל במהלך שנות ה -90, סדרת ספרי המומינים זכתה להתעניינות מחודשת בקרב הציבור הישראלי וצברה מעריצים רבים בישראל. סדרת האנימה שודרה במקור בישראל בטלוויזיה החינוכית בנובמבר 1992. מאז ועד היום הסדרה משודרת בשידורים חוזרים בישראל בערוץ זה, והחל מתחילת העשור השני של המאה ה-21 משודרת בשידורים חוזרים גם בערוץ ג'וניור.

ב-2014 שודרה בחינוכית סידרה נוספת של המומינים.[דרוש מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: המומינים
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]