ניל יאנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניל יאנג
Neilyoung2.jpg

ניל יאנג ב-1976
מידע כללי
תאריך לידה 12 בנובמבר 1945 (בן 69)
מקום לידה טורונטו, קנדה
שנות פעילות 1963-היום
סוגה רוק, קאנטרי, פולק
כלי נגינה גיטרה, גיטרה בס, קלידים, פסנתר, מפוחית
חברת תקליטים וורנר ברד'רס

ניל פרסיבל יאנגאנגלית: Neil Percival Young; נולד ב-12 בנובמבר 1945) הוא מוזיקאי קנדי.

הקריירה המוזיקלית שלו מתאפיינת בשינויים סגנוניים קיצוניים, אולם להיטיו הזכורים ביותר בדרך כלל מיוחסים לשני סגנונות: מוזיקת פולק רוק ("Heart of Gold", "Old Man", "Harvest Moon") והארד רוק בליווי להקת קרייזי הורס ("Cinnamon Girl", Like A Hurricane", "Keep On Rockin' in the Free World").

יאנג, הידוע בקולו הגבוה והייחודי, כותב ומלחין בעצמו את כל שיריו ומנגן, בין היתר, בגיטרה, פסנתר ומפוחית. היכל התהילה של הרוק אנד רול ציין כי "ניל יאנג הוא מהיוצרים המשפיעים ביותר של עולם המוזיקה הפופולרית." כמו כן, במהלך שנות ה-90 הוא זכה לכינוי "סנדק הגראנג'" עקב השפעתו הגדולה על להקות כגון פרל ג'ם ונירוונה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאנג נולד בטורונטו. בגיל 6 חלה בשיתוק ילדים, אשר גרמה להחלשות של צד שמאל בגופו, וכיום הוא עדיין הולך עם צליעה קלה. הוא עבר לפלורידה לשנה כדי להחלים, ומאוחר יותר אמו עברה לשם לצמיתות. כשהיה יאנג בן 12 התגרשו הוריו. חשיפתו המוזיקלית הראשונה הייתה דווקא למוזיקה שחורה ולא לרוק אנד רול, כשהתחיל לבקר רבות במועדוני בלוז, דו-וופ וג'אז. הוא הקים בתיכון את להקתו הראשונה שנקראה "The Jades", שהושפעה רבות מלהקת הביץ' בויז.

ב-1965, יאנג ביצע סיבוב הופעות כאומן סולו ברחבי קנדה, כשהוא מצויד בגיטרה אקוסטית ובמפוחית בלבד, עם שירים שנכתבו בהשראת התקליטים הראשונים של בוב דילן.

בשנת 1967 יאנג עקר לסן פרנסיסקו, קליפורניה, נענה לבקשת חברו סטיבן סטילס והצטרף ללהקת באפלו ספרינגפילד. הלהיט הגדול ביותר של הלהקה, "For What It's Worth", תיאר את ההפגנות האלימות של התקופה נגד מלחמת וייטנאם. למרות הנושא הטעון השיר הצליח מאוד ברחבי העולם. יאנג התבלט בתור יוצר מיוחד ותרם ללהקה שירים כגון "Mr Soul" ו-"Expecting to Fly". את "Broken Aroow", יצירה פסיכידלית מורכבת, כתב ברוח השיר "A Day in the Life" של הביטלס. יאנג השתתף בשני האלבומים הראשונים אך עזב לפני הקלטת האלבום השלישי והאחרון (באופן אירוני, דווקא אלבום זה מוקדש ברובו לשירים שיאנג כתב והלחין).

ההצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 יצא יאנג לקריירת סולו עם הוצאת אלבום בארוק פופ בהפקתו של המוזיקאי ג'ק ניטשה (אשר עבד באותה תקופה, בין היתר, עם בוב דילן והרולינג סטונס). למרות ההפקה המושקעת האלבום זכה להצלחה בינונית.

לאחר חודשיים בלבד אימץ יאנג הרכב גראז' רוק מקומי בתור להקת הליווי שלו: "Crazy Horse". כעבור זמן קצר הם הוציאו אלבום בהפקה עצמאית בשם "Everybody Knows This is Nowhere" שהכיל את הלהיטים "Cinnamon Girl" ו-"Down By the River". באלבום זה התבלט סגנון הנגינה המשונה והמחוספס מאוד של יאנג: בניגוד אליו, נגני הרוק של תקופה זו - בהשראת ג'ימי הנדריקס - עשו שימוש אינטנסיבי באפקטים ובטכניקות הקלטה מורכבות. הלהקה קרייזי הורס מלווה את יאנג עד היום והקליטה איתו עשרות אלבומים.

כעבור שנה אחת יאנג הצטרף לסופרגרופ קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג (CSNY). הלהקה הופיעה בפסטיבל וודסטוק. במסגרת זו שרד יאנג שנתיים בלבד, במהלכן הקליטו הארבעה אלבום אולפן אחד ("דה ז'ה וו") ב-1970, ואלבום הופעה כפול ("Four Way Street") ב-1971. השיר הנודע ביותר של יאנג במסגרת זו הוא "Ohio", שיר מחאה נוקשה. השיר כולל אזכור ספציפי של שמו של הנשיא ריצ'רד ניקסון וביקורת על פעולותיו, דבר שעדיין היה אז חדשני ושנוי במחלוקת.

את הפריצה הגדולה שלו רשם יאנג באלבומו השלישי "After The Gold Rush" בשנת 1970. האלבום כלל שילוב של מוזיקת פולק, בלוגראס, קאנטרי ורוק. שיר הנושא והשיר "Only Love Can Break Your Heart" יצאו בתור סינגלים. האלבום נחשב ליצירת מופת, וב-2003 דורג האלבום במקום ה-70 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין רולינג סטון, וב-2006 נבחר על ידי מגזין Time כאחד ממאה האלבומים הטובים בכל הזמנים.

ב-8 בספטמבר 1972, נולד בנו הראשון מהשחקנית קארי סנודגראס, זיק, שמאוחר יותר אובחן כלוקה בשיתוק מוחין. האלבום "Harvest" יצא מיד אחר-כך, ובו הוא שילב כלים קלאסיים במספר שירים. הסינגלים מתוכו היו "Old Man" ו-"Heart of Gold", האחרון אשר הפך לשיר הראשון של יאנג שהגיע לראש מצעד הפזמונים בארצות הברית. האלבום היה אקוסטי ברובו וזכה להצלחה אדירה: בצפון אמריקה היה זה האלבום המצליח ביותר מסחרית של שנת 1972.

לאחר ההצלחה של "Harvest" החלו יאנג ולהקתו להתכונן למסע הופעות ברחבי ארצות הברית, אך החזרות נקטעו בשל מותו של גיטריסט קרייזי הורס, דני וויטן, ממנת יתר של סמים ב-18 בנובמבר 1972. בנוסף לכך, ברוס בארי, אחד מצוות עובדי הבמה של הלהקה וחבר קרוב של יאנג, נהרג בתאונת דרכים. הטרגדיות השפיעו על יאנג עמוקות, ובשנים אלה הוציא את טרילוגיית האלבומים "The Ditch Trilogy". בטרילוגיה זו, שמאופיינת בשירים אפלים ובהפקה משוחררת ובסיסית, מופיעים האלבומים:

  • "Time Fades Away" - אלבום הופעה בליווי להקת הקאנטרי "The Stray Gators". האלבום קיבל ביקורות נוראיות ויאנג בעצמו טען בראיונות כי הוא מחשיב את האלבום לחלש ביותר שלו. לעומת זאת, לאורך השנים האלבום קיבל מעמד קאלט וביקורות טובות יותר.
  • "On The Beach" - האלבום המצליח בטרילוגיה, הכולל נגנים אורחים רבים (בין היתר הבנד) ונחשב לאחד מאלבומי המופת שהוציא יאנג.
  • "Tonight's The Night" - אלבום נסיוני ונחשב מאוד על ידי מבקרי המוסיקה שהיה אמור לצאת בשנת 1973 - תחילה סירבה חברת ההקלטות Reprise לשחרר אותו, ולבסוף הוא יצא לאחר מאבק של שנתיים.

טרילוגיה זו יצאה בדיוק בשיא ההצלחה של יאנג ותסכלה רבים ממעריציו.

ב-1974 התאחדו קרוסבי סטילס נאש ויאנג למסע הופעות, שכלל מופע ידוע באצטדיון ומבלי, איתם הופיעה הזמרת הקנדית ג'וני מיטשל. ב1976 הופיע יאנג בסרט של מרטין סקורסזה "הואלס האחרון", אשר תיעד את ההופעה האחרונה של הבנד וכלל אורחים רבים, כגון אריק קלפטון, ואן מוריסון, רינגו סטאר ובוב דילן.

בשנת 1977 זכה יאנג להצלחה בינלאומית מחודשת עם הבלדה "Like a Hurricane", אשר מבוצעת על ידי קרייזי הורס וכוללת תפקיד סינתיסייזר. כמו כן הוציא יאנג את אלבום הפולק המצליח "Comes a Time", שהיווה חזרה למוזיקה לה האזין בנעוריו. האלבום כלל ביצוע לשירו של איאן טייסון, "Four Strong Winds", שהפך מאז לאחד מהשירים המזוהים ביותר עם יאנג.

בשנת 1979 יצא האלבום "Rust Never Sleeps", אלבום הופעה שעבר עריכה בה נגנז רעש הקהל. האלבום זכה להצלחה גדולה מאוד, ומגזין הרולינג סטון הכתיר את ניל יאנג ב-1980 בתור היוצר הטוב ביותר של עשור שנות ה-70.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1981 חתם יאנג על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים גפן רקורדס, בה היו חתומים אמנים כגון שר ו-אלטון ג'ון, הנמנים מהמצליחים בכל הזמנים. יאנג נקלע לאינספור סכסוכים עם ראשי החברה. הוא טען כי המפיקים של גפן אינם מאפשרים לו לדבוק ביושרו האומנותי ומנסים לשחזר הצלחות מהעבר. בתחילת העשור הקליט יאנג אלבומים בעלי צליל בלתי מסחרי בעליל, כגון "Trans" הכולל ניסיונות חדשניים במוזיקה אלקטרונית ו-"Everybody's Rockin'", אלבום בעל צליל רוק אנד רול מיושן. יאנג, אשר עד אמצע שנות ה-80 היה מוכר כיוצר שעובד באינטסיביות ומשחרר לפחות אלבום אחד מדי שנה, החל להאט את קצבו באופן משמעותי. בשנת 1985 הופיע במופע הצדקה לייב אייד.

בשנת 1988 עזב יאנג את חברת "גפן" וחזר אל וורנר מיוזיק גרופ. כעבור שנה יצא האלבום "Freedom" הכולל את הלהיט הבינלאומי הראשון שלו מזה כמעט עשור, "Keep on Rocking in the Free World" בעל התכנים הפוליטיים.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 שב יאנג לתחום בתנופה מחודשת והחל להקליט אלבומים נוספים. ב-1990 הקליט יאנג יחד עם קרייזי הורס את "Ragged Glory" שלווה במסע הופעות מצליח, וכעבור שנה הוציא את Harvest Moon. שיר הנושא, שיר קאנטרי, זכה להצלחה.

"Sleeps with Angels" מ-1994 היה אלבום שהקדיש לקורט קוביין המנוח שציטט שיר של יאנג במכתב ההתאבדות שלו. באותה שנה תרם יאנג שיר לפסקול הסרט "פילדלפיה" שזיכה אותו במועמדות בטקס פרסי האוסקר.

ב-1995, נכנס יאנג להיכל התהילה של הרוק אנד רול. באותה שנה הגיע ניל יאנג לשתי הופעות בישראלתיאטרון קיסריה ובריכת הסולטאן) בלווי להקת פרל ג'ם לאחר הוצאת אלבומו המצליח MIRROR BALL בו שיתף פעולה עם הלהקה. בהופעה זו ביצע ניל יאנג מגוון רחב של שירים מאלבומיו השונים.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 התאחד יאנג עם קרייזי הורס והוציא את "Greendale", אלבום קונספט מלווה במסרים אקולוגים.

במהלך הקלטת אלבומו הבא, "Prarie Wind", הכולל בעיקר שירים אקוסטים, חטף יאנג שבץ מוחי חמור, אשר השבית אותו מוזיקלית למרבית 2004-2005. כשחזר לעבוד על אותו אלבום השירים קיבלו צבע שונה לחלוטין בעקבות החוויה הקשה.

ב-2 ביולי 2005, הופיע בלייב 8 באונטריו, קנדה.

ב-2006, תוך פחות מחודש הקליט והוציא את "Living with War", אלבום מחאה אגרסיבי נגד משטרו של ג'ורג' ווקר בוש. באותה שנה שיווק יאנג מכונית ירוקה פרי עיטו בשם LINCVOLT, שדוגלת בהנעה היברידית.

אלבומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סולו
  • 1968 — Neil Young
  • 1970 — After the Gold Rush
  • 1972Harvest
  • 1974 — On the Beach
  • 1975 — Tonight’s Night
  • 1977 — American Stars ’n Bars
  • 1978 — Comes a Time
  • 1980 — Hawks and Doves
  • 1982 — Trans
  • 1983 — Everybody’s Rockin’
  • 1985 — Old Ways
  • 1986 — Landing on Water
  • 1988 — This Note’s for You
  • 1989 — Freedom
  • 1992 — Harvest Moon
  • 1995 — Mirror Ball
  • 2000 — Silver & Gold
  • 2002 — Are You Passionate?
  • 2005 — Prairie Wind
  • 2006 — Living with War
  • 2006 — Living with War: „In the Beginning”
  • 2007 — Chrome Dreams II
  • 2009 — Fork in the Road
  • 2010 — Le Noise
  • 2012 - Americana
  • 2012 - Psychedelic Pill
  • 2014 - A Letter Home
עם The Stills-Young Band
  • 1976 — Long May You Run
עם Crazy Horse
  • 1969 — Everybody Knows This Is Nowhere
  • 1975 — Zuma
  • 1981 — Re-ac-tor
  • 1987 — Life
  • 1990 — Ragged Glory
  • 1994 — Sleeps with Angels
  • 1996 — Broken Arrow
  • 2003 — Greendale
  • 2012 — Americana
  • 2012 — Psychedelic Pill
עם Buffalo Springfield
  • 1966 — Buffalo Springfield
  • 1967 — Buffalo Springfield Again
  • 1968 — Last Time Around
עם Crosby, Stills & Nash
  • 1970 — Déjà Vu
  • 1988 — American Dream
  • 1999 — Looking Forward
אלבומי אולפן שלא שוחררו
  • 1975 — Homegrown
  • 1977 — Chrome Dreams
  • 1982 — Island in the Sun
  • 1988 — Blue Note Cafe
  • 1989 — Times Square
  • 2000 — Toast

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]