הונדורס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת הונדורס
Flag of Honduras.svg Coat of arms of Honduras.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: דגלך מואר באופן שמיימי
מיקום הונדורס
יבשת אמריקה, אמריקה המרכזית
שפה רשמית ספרדית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
טגוסיגלפה
14°6′N 87°13′W / 14.100°N 87.217°W / 14.100; -87.217
משטר רפובליקה נשיאותית
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
פורפיריו לובו סוסה
הקמה
- עצמאות
- הוכרזה
- הוכרה

מספרד
15 בספטמבר 1821
1823
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
112,090 קמ"ר 
103 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
8,598,561 נפש 
93 בעולם
76.71 נפש לקמ"ר
125 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
39,230 מיליון $ 
107 בעולם
4,562 $
162 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.632 
120 בעולם
מטבע למפירה ‏ (HNL)
אזור זמן UTC -6
סיומת אינטרנט .hn
קידומת בינלאומית 504+

רפובליקת הונדורסספרדית: República de Honduras) היא מדינה באמריקה המרכזית. היא גובלת במערב עם גואטמלה ועם אל סלוודור, בדרום עם ניקרגואה ועם האוקיינוס השקט ובצפון עם מפרץ הונדורס ועם הים הקריבי. בליז נמצאת כ-75 ק"מ מעבר למפרץ הונדורס בנקודות הקרובות ביותר בין שתי המדינות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1502 הגיע לחופי הונדורס כריסטופר קולומבוס, במסעו הרביעי והאחרון לאמריקה. לאחר מכן הפכה הונדורס לחלק מן האימפריה הספרדית ושויכה לממלכת גואטמלה. עד אז חיו בהונדורס שבטים אינדיאנים, צאצאי שבטי המאיה.

ב-1821 הכריזה הונדורס על עצמאות ביחד עם שאר מדינות מרכז אמריקה. ב-1822 היא הפכה לחלק מהאימפריה המקסיקנית של איטורבידה, ושנה מאוחר יותר התרחשה מהפכה והשלטון המקסיקני נפל. מדינות מרכז אמריקה הפכו לפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. ב-1838 התפרק האיחוד והונדורס הפכה למדינה עצמאית.

ב-1888 נסללו פסי רכבת שעברו דרך כל הקריביים, פסי הרכבת תוכננו להיסלל עד לבירה, טגוסיגלפה, אך עקב מחסור בתקציב הגיעו פסי הרכבת רק עד סן פדרו סולה והיא הפכה למרכז המסחר של הונדורס, ולעיר השנייה בגודלה. בסוף המאה ה-19 שלטו בהונדורס שליטים טוטליטריים, בעזרת אמצעים צבאיים.ב1907 פלשה ניקרגואה למדינה וכפתה אליה ממשלת בובות אך יצאה משם במהירות בלחץ אמריקאי. רוב האזרחים במדינה היו איכרים עניים שגידלו בננות (מכאן המונח "רפובליקת בננות"). התאגיד אמריקאי "חברת הפירות המאוחדת" גילה את הפוטנציאל הכלכלי במדינות הללו והתחיל לייבא מוצרים מהונדורס. התאגיד השתלט על הפוליטיקה המקומית בעזרת נשיא הממונה בידי התאגיד, ומנע מעובדים להתארגן או לשבות. ב-1910 סירב נשיא הונדורס לתת לתאגיד הקלות במס, דבר שהביא להדחתו.

ב-1969 התרחשה מלחמת הכדורגל, בין הונדורס לאל סלוודור. באותו הזמן היה מתח מדיני בין שתי המדינות, בייחוד אחרי שנשיא הונדורס האשים את אל סלוודור בכלכלה הרעועה של הונדורס, בגלל הגירה לא חוקית של תושבי אל סלוודור להונדורס. שיא העימות בין המדינות פרץ במוקדמות מונדיאל מקסיקו 1970, נבחרת אל סלוודור ניצחה במשחק שנערך באל סלוודור, וחודש לאחר מכן פלשה אל סלוודור להונדורס, במלחמה שנמשכה 100 שעות.

בשנות ה-80 הייתה בהונדורס פעילות צבאית אמריקאית אינטנסיבית מפני שלטון הסנדיניסטה בניקרגואה. חיילי ארצות הברית אומנו על אדמות הונדורס כדי להפיל את שלטון הסנדיניסטה השמאלני, בתמיכתה ועזרתה של אל סלוודור.

את הונדורס פקדו הוריקנים רבים, ביניהם הוריקן פיפי ב-1974 והוריקן מיץ' ב-1998, שהחריב כליל את כלכלת הונדורס.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשטר בהונדורס הוא רפובליקה נשיאותית. ראש המדינה, שעומד גם בראש הרשות המבצעת, הוא הנשיא, שנבחר בבחירות ישירות לתקופת כהונה בת ארבע שנים. על-פי החוקה הנוכחית, הנשיא מוגבל לתקופת כהונה יחידה. את הרשות המחוקקת מהווה הקונגרס הלאומי של הונדורס, פרלמנט בן בית אחד שמונה 128 חברים, הנבחרים לתקופת כהונה של ארבע שנים.

שתי המפלגות הגדולות הן ה-PNH, המפלגה הלאומית, שהיא מפלגה ימנית-שמרנית, וה-PLH, המפלגה הליברלית, שהיא מפלגת מרכז ליברלית. לצדן מיוצגות בקונגרס שלוש מפלגות קטנות. בניגוד למדינות אחרות באמריקה הלטינית, אין בהונדורס מחנה סוציאליסטי חזק.

בבחירות האחרונות, שנערכו בנובמבר 2007 והיו רצופות במחלוקות חוקתיות, ניצח מועמד המפלגה הליברלית מנואל סלאיה, והמפלגה זכתה למספר המושבים הגדול ביותר בקונגרס - 62 לעומת 55 של המפלגה הלאומית. ביוני 2009 הודח סלאיה על ידי הצבא, לאחר שיזם משאל עם בשאלה האם לשנות את החוקה כדי לאפשר לנשיא לכהן במשך יותר מתקופת כהונה אחת. סלאיה יצא לגלות בקוסטה ריקה ואת מקומו תפס בפועל יו"ר הפרלמנט, רוברטו מיצ'לטי, גם הוא חבר המפלגה הליברלית.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת הונדורס היא בין הגרועות במרכז אמריקה: 28% מאזרחיה הם מובטלים. זוהי גם אחת מהמדינות בעלות החוב הגבוה ביותר. עקב כך קיבלה הונדורס ב-2005 מהבנק העולמי הקלה בתשלום החוב. שירותי החשמל והטלפון הם מונופולים המסובסדים בידי הממשל.

הנפט ומוצרים אחרים במדינה הם בעלי מחיר נקוב. הונדורס חתומה על הסכם של סחר חופשי יחד עם עוד מדינות: ניקרגואה, אל סלוודור, קוסטה ריקה, גואטמלה וארצות הברית.

המטבע של הונדורס הוא למפירה והוא מונפק על ידי הבנק המרכזי של הונדורס.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות הונדורס

הונדורס מחולקת ל-18 מחוזות ו-298 מחוזות משנה.

המחוזות מכילים את: אטלנטידה, צ'ולוטקה, קולון, קומאייגואה, קופאן, קורטס, אל פאראיסו, פרנסיסקו מורזן, גרסיאס א דיוס, ינטיבקה, איסלאס דה לה באהיה , לה פאס, למפירה, אוקוטיפקווי, אולנצ'ו, סנטה ברברה, ואלה, ויורו.

המחוז הגדול ביותר בגודל השטח הוא מחוז אולנצ'ו. והגדול ביותר בגודל האוכלוסייה הוא המחוז פרנסיסקו מורזן שבירת הונדורס טגוסיגלפה נמצאת בו. המחוז הקטן ביותר בשטח ובאוכלוסייה הוא איסלאס דה לה באהיה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונדורס גובלת בניקרגואה מדרום, באל סלוודור מדרום-מערב ובגואטמאלה ממערב. היא שוכנת לחוף הים הקריבי מצפון, ויש לה קטע חוף קצר באוקיינוס השקט מדרום-מערב.

האקלים הוא טרופי או טרופי מתון. אזורי המרכז והדרום הם חמים יותר ולחים פחות מאזורי הצפון.

81% מהשטח הוא הררי, כמו כן אזורי ג'ונגלים רבים ולא מאוכלסים.

באזור לה-מוסקיטה נמצא נהר פלאטַנו. אזור זה הוכרז כשמורת טבע ביוספרית על ידי "אונסק"ו" ב-1980.

משאבים טבעיים: עץ, זהב, נחושת, עופרת, פחם, ברזל, עַפְרָה, אנטימון, כסף.

כמו כן יש חסילונים ודגים וייצור חשמל מאנרגיית מים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית האוכלוסייה היא תערובת של אירופים וילידים אינדיאנים (מסטיסו) קתולים, אך ישנם גם אוונגליסטים רבים.

לאורך החופים הצפוניים חיים דוברי אנגלית אשר הצליחו להתקיים בנפרד משאר האוכלוסייה, חלקם מקורם בפיראטים שפלשו אל האי.

בצפון ישנן קבוצות רבות של אוכלוסייה אפרו-לטינית. בניגוד לשאר האוכלוסיות האפריקאיות או האפרו-לטיניות במרכז אמריקה, האוכלוסייה הזאת בהונדורס מקורה במהגרים אפריקאים ולא בעבדים. קיימת אוכלוסייה אסייתית שמקורה בעיקר בסין וביפן. כמו כן יש מהגרים פלסטינים ולבנונים אשר הגיעו להונדורס בעת השלטון העות'מאני, בדרכונים טורקיים (ולכן הם נקראים בפי האוכלוסייה Turcos).

כמו כן חיה בהונדורס אוכלוסייה יהודית קטנה.

רבים מהשבטים האינדיאניים עדיין מתקיימים, בהם: צ'ורטי, פֵץ', פאיה, טולוּפן, חיקַקֵה, לנקה, סומו, טוואקה ומיסקיטו.

רבים מהשבטים דוברי שפות שבטיות. ברוב המקרים אוכלוסיית האינדיאנים ענייה מאוד בשל הזנחה מצד הממשלה ובשל אזור מגוריהם המרוחק.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה ברובה היא נוצרית אדוקה, כמו בשאר מדינות מרכז אמריקה. תושבי המדינה קרויים קטרצ'וס (catrachos), מקור השם הוא פלורנסיו קטרוץ', גנרל שב-1857 הגן על שטחי המדינה מפני פלישת צבאו של ויליאם ווקר.

קטרצ'וס מפורסמים:

אחד מהסופרים הידועים ביותר המתגורר כיום בצ'כיה הוא רמון אמיה אמדור.

אוסקר אמיה רודריגז הוא חשמן אשר היה מועמד לתפקיד האפיפיור ב-2005.

סלוודור מונוקאדה הוא מדען וחוקר מפורסם של תרופות לב, והוא תרם לפיתוח הויאגרה, הוא נשוי לנסיכת בלגיה, מארי איזמרלדה.

הספורט הפופולרי ביותר במדינה הוא הכדורגל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות


מדינות אמריקה המרכזית
אל סלוודור · בליז · גואטמלה · הונדורס · ניקרגואה · פנמה · קוסטה ריקה CIA map of Central America.png