מרי פוטה
 | |
| לידה |
25 בנובמבר 1872 גילפורד, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 1968 (בגיל 95) גילפורד, ארצות הברית |
| שם לידה |
Mary Hubbard Foote |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור |
| הושפעה על ידי |
ג'ון סינגר סרג'נט, פרידריק ויליאם מקמוני |
| בן או בת זוג |
פרידריק ויליאם מקמוני ארנסט האנפשטנגל |
  | |
מרי פוטה (באנגלית: Mary Foote; 1872–1968) הייתה ציירת ועורכת אמריקאית של רשימות העיון של קרל יונג. כאמנית היא חיה ועבדה בכיכר וושינגטון בניו יורק, בפריז ובפקין. משנת 1928 עד שנות החמישים התגוררה בציריך ויצרה ופרסמה את הרשימות של קרל יונג עד מלחמת העולם השנייה. היא חזרה לארצות הברית בשנות החמישים ובילתה את שנותיה המאוחרות יותר בקונטיקט, שם נפטרה.
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי פוטה הייתה בתם של צ'ארלס ספנסר פוטה (1837–1880) וחנה האברד פוטה (1840–1885). היא נולדה בגילפורד, קונטיקט, כמו גם אחותה הצעירה, מרגרט פוטי הולי, שהפכה גם היא לאמנית. לאחר שהבנות התייתמו, גודלה מרגרט על ידי דודתה, הרייט פו הולי ובעלה, בוושינגטון הבירה. מרי נלקחה על ידי דודה שגרה בהרטפורד, קונטיקט לאחר שהפכה ליתומה בגיל 13.[1]
בת דודה הייתה לילי ג'ילט פוטה, שהייתה אומנת לילדיו של מארק טוויין. במשך תקופה מסוימת גרה מרי פוטה במשק הבית של מרק טוויין (סמואל ל. קלמנס) והייתה חברה עם סוזי קלמנס.[2]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1890 למדה אמנות בבית הספר ייל לאמנות. בשנת 1894 הוענק לפוטה פרס אליס קימבול האנגלי, שתמך בנסיעות הקיץ של אמנים. היא קיבלה פרס נוסף, של ויליאם וירט ווינצ'סטר, מימן שנתיים של לימודים באירופה, והוענק לפוטה בשנת 1897. הוא נחשב ל"פרס הגדול מסוגו" בארצות הברית באותה תקופה.
מרי פוטה נסעה לפריז, צרפת ולמדה אצל ג'ון סינגר סרג'נט.[3] היא הייתה תלמידה של פרדריק מקמוניז באקדמיה כרמן בפריז ובז'יברני. הגנים שם, הפכו לנושא של רבים מציוריה. חבריה כללו את פטרונית האומנות מייבל דודג', הרקדנית איזדורה דאנקן, הסופר הנרי ג'יימס, הסופרת גרטרוד שטיין,[4] הצייר ג'יימס אבוט מקניל ויסלר והציירות אלן אמט ראנד וססיליה בו.[2] בשנת 1901 היא חזרה לניו יורק כדי להקים סטודיו בכיכר וושינגטון, שם התפרנסה מעבודות ציורי הדיוקן שלה. רשימת הלקוחות שלה כללו את כל הידוענים של זמנה בתחום האמנות והתרבות. פוטה ציירה מגוון רחב של נושאים, כולל דיוקנאות, דמויות, פרחים ונופים.
עבודותיה הוצגו באקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה, יחד עם עבודותיהם של רוברט אנרי, ססיליה בו, אדמונד צ'ארלס טרבל ואמנים ידועים אחרים. עבודתה תוארה כך:
מרי פוטה שלחה כמה בדים משובחים, שהמדהים שבהם, אולי, הוא זה של "גברת ג'ון קרפנטר" - עם כובע כחול ומעיל אדום, ואיזון צבעים מצוין עם ציור הספר, הכוס והתחתית על השולחן. דיוקנה של ה"גברת הרמן קובבה" הראתה דוגמה לדמות עדינה, שהערך הצבעוני של השרשרת הוורודה ביחס לגווני הגוף מבטאים אושר."
בתערוכת הארמורי בשנת 1913, היא הציגה את הציור "הגברת הזקנה".
פוטה חיה ועבדה בפקין שבסין החל מדצמבר 1926 לתחילת 1927.
במהלך שנות העשרים היא שיתפה את הסטודיו שלה עם המורה שלה מצרפת, פרדריק מקמוניס וקיימה איתו מערכת יחסים אישיים ונכנסה לדיכאון עמוק לאחר שהסתיימה מערכת היחסים איתו. היא ביקשה טיפול אצל סמית אלי ג'ליף, ובשנת 1927 סגרה את הסטודיו שלה. אחד מחבריה, רוברט אדמונד ג'ונס, מעצב במה בניו יורק, היה מטופל של קרל יונג וטוני וולף. הוא יעץ לפוטה, שתוארה כנוירוטית, ללכת אליהם לטיפול בציריך, שווייץ.[5]
קרל יונג[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסגרה את הסטודיו שלה, פוטה נסעה לציריך לראות את הפסיכותרפיסט השווייצרי קרל יונג. החל משנת 1928 עבדה אצל יונג, תחילה תמללה את ימי העיון שלו וערכה את ניסוחם האנגלי של כתבי יונג, ואז הפיצה את העותקים למשתתפי ימי העיון. רשימותיה הפכו לבסיס לכתבים שהתפרסמו בשנת 1976. המזכירה והעוזרת שלה משנות השלושים של המאה העשרים ועד לסדרת הסמינרים שהסתיימה במלחמת העולם השנייה הייתה אישה אנגלית, הגברת אמילי קופל, שהייתה נשואה לגבר משווייץ. העבודה שולמה על ידי מנויים.
בשנות השלושים של המאה הקודמת, היה לפוטה קשר סודי עם איש העסקים הגרמני המשכיל מהרווארד ארנסט האנפשטנגל. היא חזרה לקונטיקט זמן קצר לפני מותה. בהספד שלה כינו אותה כ"מזכירתו של יונג ".
היא תוארה גם כאישה גבוהה ואלגנטית. מרי מלון, אשתו של פול מלון, אמרה עליה, "יש לה סגנון נהדר. ממנה תלמד על מערכות היחסים הרגשיים בין האנשים שפגשה. היא מאוד שברירית."
אחרית ימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות החמישים שבה פוטה לקונטיקט.[6] היא נפטרה ב־28 בינואר 1968 ונקברה בבית העלמין בגילפורד, קונטיקט. [2] [20]
עבודותיה נמצאות בספריית אוניברסיטת ייל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jules Heller, Nancy G. Heller, North American Women Artists of the Twentieth Century: A Biographical Dictionary, Routledge, 2013-12-19, ISBN 978-1-135-63889-4. (באנגלית)
- ^ 1 2 John Pence Gallery - Mary Foote, johnpence.com
- ^ Intimate Circles | Mary Foote, brbl-archive.library.yale.edu
- ^ William McGuire, Bollingen: An Adventure in Collecting the Past, Princeton University Press, 1989-10-21, ISBN 978-0-691-01885-0. (באנגלית)
- ^ Deirdre Bair, Jung: A Biography, Little, Brown, 2004-11-09, ISBN 978-0-316-15938-8. (באנגלית)
- ^ C. G. Jung, Dream Analysis 1: Notes of the Seminar Given in 1928-30, Routledge, 2013-10-28, ISBN 978-1-134-72198-6. (באנגלית)