קרל גוסטב יונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרל גוסטב יונג, 1910

קרל גוסטב יונגגרמנית: Carl Gustav Jung)‏ (26 ביולי 18756 ביוני 1961) היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שווייצרי, מבכירי תלמידיו של זיגמונד פרויד וזה שהיה אמור לרשת את כיסאו. נמנה עם קבוצת מניחי היסודות לפסיכולוגיה המודרנית. בצד פרויד ואלפרד אדלר, היה יונג ממנסחי התורות הפסיכולוגיות הגדולות, אשר הטביעו את חותמן לא רק על תחום הפסיכותרפיה, אלא לא פחות מכך על הפילוסופיה, על האמנות, על פרשנות ההיסטוריה ועל מדעי ההתנהגות לתחומיהם.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכו היה חסיד גישתו של זיגמונד פרויד במשך שנים רבות ונשיאו הראשון של "איגוד הפסיכואנליטיקנים הבינלאומי". נחשב כיורשו של פרויד, אך בשנת 1912 פרסם יונג את "הפסיכולוגיה של הלא מודע", שבו הוא פירש בצורה שונה מזו של פרויד את הפסיכואנליזה. פרסום זה גרם לקרע עם פרויד, ולפיתוח גישה עצמאית שמכונה "פסיכולוגיה אנליטית".

בראשית דרכו נטה יונג למדעים המדויקים, אך במאמציו להבין את הנפש ובמיוחד את נפשו שלו, הוא הסיק כי בחקר נבכי נפש האדם לא תצלח המתודה של המדע הקלסי. בתוך כך נוצר קרע עמוק בינו לבין פרויד. ליונג נראתה מצומצמת למדי דבקותו של פרויד בתאוריה המינית, במודל הסדור והמובנה של הנפש ותהליכיה.

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות חלום על בית רב קומות שבו יש מרתף, ובמרתף יש פתח למערה שמתחתיו פיתח יונג את מושג הלא מודע הקולקטיבי, הכולל בתוכו את מאגר החוויות המשתמרות מדור לדור. יונג מצא קשר נרחב בין תוכני החלום לבין המיתוסים של תרבויות הקדם, וחידש את מושגי הארכיטיפ ותת המודע הקולקטיבי. הופעתם החוזרת של אותם דימויים בתרבויות שונות היוותה לדעתו הוכחה לכך שהלא מודע הקולקטיבי אכן קיים. את אותם דימויים הוא כינה בשם ארכיטיפים. הארכיטיפ הוא תמונה כלל אנושית קמאית שמגיעה מתת המודע הקולקטיבי שמכיל זכרונות ותכנים כלל אנושיים. יונג הסיק שהיחיד בחלומו מתחבר אל אוצר זיכרון קולקטיבי, ושללא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא-מודע של האנושות, לא ניתן להבין את עולמו הפנימי של היחיד על רבדיו השונים. דימויים ארכיטיפיים אלו מהווים כוח דוחף לאישיות ומימושם, יישומם במציאות, קרוי בפי יונג קומפלקס.

גילוייו של יונג אינם נושאים אופי של תאוריה. הגותו נראית יותר כתורה או כחוכמת חיים מאשר כמודל מדעי. מטעם זה במשך זמן רב נדחתה תורתו על ידי הממסד הפסיכולוגי - במיוחד האקדמי. אך בשנים האחרונות, עם הירידה בכוחו של הרציונליזם, הולכת וגוברת ההתעניינות במשנתו של יונג.

בצד התכנים האפלים וההרסניים של הלא-מודע האישי, גילה יונג את כוחה המרפא של הנפש ואת מגמות ההתפתחות והאינטגרציה הטבועות בה ממאגר הלא מודע הקולקטיבי, שמהווה שכבה עמוקה יותר.

בעקבות יונג הוקמו קבוצות שדגלו בשיטתו ברחבי העולם. חברות אלו שמטרתן היא הפצת הפסיכותרפיה בשיטת יונג, מקבלות אליהן חברים בעלי הכשרה אקדמית מתאימה, לאחר הסמכתם לפי תקנון החברה לאנליטיקאים יונגיאניים.

לחצו כדי להקטין חזרה
קרל גוסטב יונג קרל גוסטב יונג סטנלי הול סטנלי הול זיגמונד פרויד זיגמונד פרויד אברהם בריל ארסנט ג'ונס שנדור פרנציHall Freud Jung in front of Clark 1909.jpg

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

בחזית התמונה, מימין לשמאל: קרל גוסטב יונג, סטנלי הול, זיגמונד פרויד. לחצו על האישים השונים כדי להגיע לערכים המורחבים עליהם.

ארכיטיפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארכיטיפ

ארכיטיפ הוא אבטיפוס. אדם, אובייקט או מצב שבו האנושות, על תרבויותיה השונות, חוותה תדיר והוא נשמר כמשקע בזיכרון האנושי. הפרט החווה את חייו הפרטיים חשוף תמיד הן להתרחשויות ההווה שהוא שותף להן, והן לאותם דימויים קדומים מעברה של משפחת האדם.

יונג מונה חמישה ארכיטיפיים יסודיים :

  • אגו - ארכיטיפ ההסתגלות למציאות והשגת הזהות.
  • הצל - צד באישיות שאנו מעדיפים להדחיק ולא רוצים להודות בקיומו, יונג מכנה אותו "החצי האפל" של אישיותנו, ארכיטיפ הצל כולל שדים, מפלצות ורשע.
  • פרסונה - התדמית שעוטה אדם על עצמו בחברה ויש בה מרכיב של זיוף. באדם המנסה להשתלב בסביבה שאינה מקבלת אותו בנקל עלולה הפרסונה להשתלט על האישיות כליל. ארכיטיפ זה הוא תוצר של פשרה בין אישיות היחיד לדרישות החברה.
  • אנימה (נשיות) ואנימוס (גבריות) - אימוץ תפקידי מגדר ומוכנות לפגוש את בן המין השני. לפי יונג, בכל אדם מצויה מידה של גבריות ונשיות, אם כי במינון שונה.
  • העצמי - ארכיטיפ של שאיפה לשלמות. אינו דומיננטי אלא לאחר שהאדם מגיע לגיל מבוגר יחסית.

הלא מודע של יונג מכיל את הלא מודע האישי של פרויד, שיונג אינו כופר בקיומו, אך גם את הארכיטיפים, הלא מודע הקולקטיבי. לצד הארכיטיפים מודחקים גם קומפלקסים כושלים, ניסיונות עבר לא מוצלחים לממש ארכיטיפים. קומפלקסים נוירוטיים אלו יחפשו ביטוי. למשל, גבר שניסה לממש את האנימה שלו, הרצון לפגוש בת זוג, באישה בעלת אופי קר מזג, עלול לשוב ולהתאהב בכל פעם בנשים בעלות אופי כזה.

תאוריית אישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליבא דיונג קיים תהליך אינדבידואציה, המורכב משני חלקים. ראשית, אצל האדם בצעירותו באה ההבחנה בין הדברים שהם הוא לבין הדברים שאינם הוא – הצל שלו. בשלב מאוחר יותר מגיע הרצון לאינטגרציה, איחוד הניגודים הפנימיים באישיות, המושפע מארכיטיפ "העצמי".

יונג הבחין בשני ממדים של הבדלים בין אישיים: העמדה החברתית והאופן שבו מכירים את העולם. העמדה החברתית יכולה להיות כזו של מופנמות או מוחצנות, זהו מימד אישיות שנעשה בו שימוש רב לאחר מכן בתאוריית התכונות.
הכרת העולם יכולה לבוא על ידי חשיבה, רגש, תחושה ואינטואיציה.

עליית הנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונג התפעם מן הניסיון לחדש את האמונה במיתוסים הגרמניים הקדומים כפי שבאה לידי ביטוי בתנועה הנאצית בראשית דרכה. גם בטרם עליית הנאצים האשים אותו זיגמונד פרויד בנטיות אנטישמיות (אמנם בחצאי רמיזות).‏[1] ב-1933 שימש יונג כנשיא האגודה הבינלאומית לפסיכותרפיה בברלין. ביקורת נמתחה על יונג כי לא מחה בפומבי כנגד היחס ליהודים, אף שרבים ממקורביו היו יהודים, כמו המטופלת הראשונה שלו סבינה שפילריין, תלמידו הבכיר אריך נוימן ומזכירתו האישית אניאלה יפה. בשנת 1938 התפכח מן האשליה שהנאציזם נושא בחובו רוח חדשה ורעננה, וכתב בגנותם של עריצים כמו היטלר, סטלין ומוסוליני.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דיוויד פישר, Cultural Theory and Psychoanalytic Tradition, Transaction Publishers, 2009