משתמש:אביתר בושלין/ארגז חול
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
| תולדות המוזיקה הקלאסית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| התקופה העתיקה | ||||||
| ימי הביניים | (476–1450) | |||||
| תקופת הרנסאנס | (1450–1600) | |||||
| התקופה האמצעית | ||||||
| תקופת הבארוק | (1600–1750) | |||||
| התקופה הקלאסית | (1740–1830) | |||||
| התקופה הרומנטית | (1815–1910) | |||||
| התקופה המאוחרת | ||||||
| התקופה המודרנית | (1900 - ההווה) | |||||
תבנית:History of European art music
 |
|---|
|
סונאטה לפסנתר מספר 1 בדו-מז'ור, קכל 279 נכתבה על ידי מוצרט בחודשי הקיץ של שנת 1774 במינכן. הסונאטה בדו מז'ור פותחת את הסידרה של 18 הסונאטות לפסנתר שכתב מוצרט. רק שתי סונאטת בלבד מתוך ה- 18 נכתבו בסולמות מינוריים (סונטאה מס' 8 בלה מינור, וסונאטה מס' 14 בדו מינור). בעיניי רבים הסונאטה הראשונה של מוצרט (בנוסף לשש הסונאטות הראשונות שפירסם) כלל איינה משקפת את אופיו וסגנונו של מוצרט. בעת שמוצרט כתב את היצירות שללו הוא היה מושפע במידה רבה מאוד מהמלחין האוסטרי יוזף היידן, וגם מן המלחין הגרמני קרל פיליפ עמנואל באך. סגנונו האישי והייחודי של מוצרט התגבש רק לאחר כמה שנים, כשבגר. כתיבה והוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות שמוצרט נודע ברחבי אירופה כנגן פסנתר מחונן וכישרוני, הוא החל לכתוב סונאטות לפסנתר רק כשהיה בן 18 (לאחר שכתב כבר כמעט כ- 300 יצירות להרכבים אחרים). ככל הנראה, העובדה שהסונאטה הראשונה לפסנתר של מוצרט קיבלה את המספר 279 ברשימת קכל נובעת מהעובדה שעד עתה היה מוצרט עסוק בסיבובי ההופעות שערך יחד עם משפחתו ברחבי אירופה, שבהם הוא נהג לאלתר לפני השומעים ולא לנגן להם יצירות בכתב. היצירות היחידות לפסנתר שמוצרט כן הוציא לאור באותה התקופה היו דואטים וקטעים לארבע ידיים, משום שמוצרט הצעיר הרבה לנגן בהופעותיו עם אחותו המוכשרת אף היא ננרל, ויצירות אלו הוצאו רק מתוך הכרח. מוצרט התחיל להוציא לאור את הסונאטות שלו לפסנתר רק בקית של שנת 1774 כשהוא בן 19, בעודו נוסע למינכן כחלק מסיבוב ההופעות של האופרה האחרונה שכתב: "La finta giardiniera" ("הגננת המתחפשת"). בתקופה זו מוצרט הוציא לאור 6 סונאטות לפסנתר בזו אחר זו. לפי בחירת הסולמות של היצירות הללו ניתן לראות שמוצרט כתב אותן כחלק מסדרה, וכי הן בלתי נפרדות אחת מהשנייה. סולמות היצירות הם: מוצרט הולך ב-4 הסונאטות הראשונות לפי מעגל הקוינטות, אז עולה טרצה גדולה, ולבסוף עולה קוינטה גדולה. מוצרט התכוון מראש להוציא את שש הסונאטות הראשונות שלו כסדרה אחידה. צורה[עריכת קוד מקור | עריכה]לסונאטה יש כמקובל בתקופה הקלאסית שלושה פרקים, לפי הסדר של פרק מהיר- איטי- מהיר. סדר הפרקים הוא:
הפרק הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק הראשון כתוב במשקל ארבע רבעים. הפרק כתוב בצורה המסורתית של צורת סונאטה, כלומר אקספוזיציה (עם נושא ראשון, גשר ונושא שני), פיתוח (פיתוח הנושאים) וריפריזה (חזרה). הנושא הראשון של הפרק מורכב משני משפטים, כאשר המשפט הראשון והשלישי חוזרים על עצמם פעמיים, והמשפט האמצעי חוזר על תבנית מוזיקלית שלוש פעמים כסקוונצה. הנושא מלא חיים ושמח והוא מכיל כמות רבה של חלקי שש עשרה, כמו כל הפרק למעשה, מה שמדגיש את וירטואזיותו של מוצרט, אפילו בגיל הצעיר שבו היה בכת שכתב את הסונאטה. בנושא יש שימוש רב בקישוטים מוזיקלים שנועדו כדי להוסיף חן וקלילות למלודיה. הגשר נפתח באקורד חזק ובולט שנשמע מעט לא קשור לאווירה הכללית של סולם דו מז'ור- אקורד הדומיננט ספטאקורד לסולם פה מז'ור. הגשר הסוער מתחלק גם הוא לשני משפטים, כאשר המשפט הראשון חוזר על עצמו פעמיים, והמשפט השני חוזר גם הוא פעמיים אך בסקוונצה, מה שמוביל את הפרק אל הנושא השני שכתוב בסולם הבנוי על דרגת הדומיננטה לסולם המוצא דו מז'ור- סולם סול מז'ור. הנושא השני הוא נושא "מוצרטי" טיפוסי, והוא קליל ומלודי מאוד. בנושא השני בולט עוד יותר השימוש הרב בקישוטים מוזיקלים. קבוצות הסיום שמגיעות לאחר הנושא השני מזכירות את הנושא הראשון. לאחר שהאקספוזיציה חוזרת על עצמה מגיע הפיתוח. הפיתוח מתחיל במעבר חד לסולם סול מינור, והנושא הראשון חוזר על עצמו בסדרת סקוונצות ארוכה. לאחר מכן מופיע נושא חדש לגמרי שכלל לא הופיע עד כה. לבסוף הריפריזה, שבה עובר הנושא הראשון פיתוח נוסף ולא צפוי. לבסוך מופיעים הנושא השני וקבוצות הסיום (עם שינויים מסוימים)- הפעם בסולם ה"נכון"- דו מז'ור. הפרק השני[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק השני כתוב במשקל שלושה רבעים. הפרק השני הוא הפרק הרגוע והאיטי של הסונאטה. צהוא כתוב בסולם הבנוי על דרגת הסוב דומיננטה לסולם המקורי דו מז'ור- סולם פה מז'ור. הפרק כתוב גם הוא בצורת סונאטה. נושאיו השונים של הפרק מאוד מלודיים ורכים. הנושא הראשון מורכב משני משפטים שונים. בנושא (ובפרק בכלל) יש שימוש רב בטריולות (שלישונים). מייד לאחר הישמע הנושא מתחיל הגשר הקצת יותר דומיננטי וחזק. לאחר הגשר מגיע המוזיקה על סולמות רחוקים יותר, עד שלבסוף מגיע הנושא השני בכמקובל, והוא כתוב בסולם דו מז'ור, סולם הבנוי על דרגת הקוינטה של הסולם של הפרק פה מזו'ר. לאחר מכן מופיעות קבוצות הסיום הנעימות והשקטות. לאחר שהאקספוזיציה חוזרת מתחיל הפיתוח של הפרק, בו מתפתח בעיקר הנושא הראשון של הפרק. הפיתוח מביא ווריאציה מינורית וכבדה יותר של הנושא הראשון. המוזיקה נעשת עצובה מאוד, עד שבמבוא לפיתוח משתנית המוזיקה בפתאומיות חזרה לסולמות מז'ורים. לסוף חוזרת האקספוזיציה. באקספוזיציה עובר הנושא הראשון שינוי קטן. לאחר הופעתו של הנושא הראשון המורחב והגשר מופיע הנושא השני, בסולמו הנכון כמובן. לאחר קבוצות הסיום (שגם הן הורחבו) מגיע הפרק אל סיומו השקט והזוהר. הפרק השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק השלישי והאחרון כתוב במשקל שני רבעים. גם הפרק האחרון, כמו כל שלושת הפרקים של הסונאטה כולם, כתוב בצורת הסונאטה הטיפוסית. הנושא הראשון מהיר מאוד והוא חוזר על עצמו פעמיים, כל פעם במנעד שונה. בפעם הראשונה במנעדו הגבוה של הפסנתר, ואילו בפעם השנייה במנעדו הנמוך של הפסנתר. לאחר מכן מופיע הגשר הווירטואוזי יחסית, שמוביל את הפרק אל הסולם אשר בנוי על דרגת הקווינטה של סולם דו מז'ור- סולם סול מז'ור. לאחר הנושא הרשון והגשר שהיו מהירים מאוד והחילו הרבה תנועה מופיע הנושא השני הרגוע בהרבה. לאחר מעבר הרמוני מפתיע מופיעות קבוצות הסיום, אשר גם הן תזזיתיות ותנועתיות, כמו הנושא הראשון והגשר. לאחר קבוצות הסיום מופיע הפיתוח הארוך יחסית. בפיתוח מפותחים שני הנושאים. הפיתוח מתחיל בפיתוחו של הנושא השני דווקא. לאחר שהמוזיקה נעשית דרמטית מינורית נעצרת המוזיקה בפרמטה, ומופיע הפיתוח של הנושא הראשון. כמעט ללא הכנה, מסתיים הפיתוח והריפריזה מנוגנת מייד לאחר סיום הפיתוח ואין כל הפרדה בין שתי החטיבות הנפרדות הללו. הריפריזה נששמעת כהמשכו הישיר של הפיתוח של הנושא הראשון. בריפריזה הנושאים משתנים ועוברים הרחבות, ובסופה הנושא השני וקבוצות הסיום מופיעים כמובן בסולם היסודי של פרק והסונאטה כולה, סולם דו מז'ור. נגינת הסונאטה אורכת בממוצע בין 18 ל- 20 דקות. |
|
|---|
|
סונאטה לפסנתר מספר 14 בדו-מינור, קכל 457 נכתבה על ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט והושלמה (לפי תיעוד אישי שעשה מוצרט ליצירות שלו) ב- 14 באוקטובר 1784 בוינה. הסונאטה בדו מז'ור פותחת את הסידרה של 18 הסונאטות לפסנתר שכתב מוצרט. רק שתי סונאטת בלבד מתוך ה- 18 נכתבו בסולמות מינוריים (סונטאה מס' 8 בלה מינור, וסונאטה מס' 14 בדו מינור). בעיניי רבים הסונאטה הראשונה של מוצרט (בנוסף לשש הסונאטות הראשונות שפירסם) כלל איינה משקפת את אופיו וסגנונו של מוצרט. בעת שמוצרט כתב את היצירות שללו הוא היה מושפע במידה רבה מאוד מהמלחין האוסטרי יוזף היידן, וגם מן המלחין הגרמני קרל פיליפ עמנואל באך. סגנונו האישי והייחודי של מוצרט התגבש רק לאחר כמה שנים, כשבגר. כתיבה והוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות שמוצרט נודע ברחבי אירופה כנגן פסנתר מחונן וכישרוני, הוא החל לכתוב סונאטות לפסנתר רק כשהיה בן 18 (לאחר שכתב כבר כמעט כ- 300 יצירות להרכבים אחרים). ככל הנראה, העובדה שהסונאטה הראשונה לפסנתר של מוצרט קיבלה את המספר 279 ברשימת קכל נובעת מהעובדה שעד עתה היה מוצרט עסוק בסיבובי ההופעות שערך יחד עם משפחתו ברחבי אירופה, שבהם הוא נהג לאלתר לפני השומעים ולא לנגן להם יצירות בכתב. היצירות היחידות לפסנתר שמוצרט כן הוציא לאור באותה התקופה היו דואטים וקטעים לארבע ידיים, משום שמוצרט הצעיר הרבה לנגן בהופעותיו עם אחותו המוכשרת אף היא ננרל, ויצירות אלו הוצאו רק מתוך הכרח. מוצרט התחיל להוציא לאור את הסונאטות שלו לפסנתר רק בקית של שנת 1774 כשהוא בן 19, בעודו נוסע למינכן כחלק מסיבוב ההופעות של האופרה האחרונה שכתב: "La finta giardiniera" ("הגננת המתחפשת"). בתקופה זו מוצרט הוציא לאור 6 סונאטות לפסנתר בזו אחר זו. לפי בחירת הסולמות של היצירות הללו ניתן לראות שמוצרט כתב אותן כחלק מסדרה, וכי הן בלתי נפרדות אחת מהשנייה. סולמות היצירות הם: מוצרט הולך ב-4 הסונאטות הראשונות לפי מעגל הקוינטות, אז עולה טרצה גדולה, ולבסוף עולה קוינטה גדולה. מוצרט התכוון מראש להוציא את שש הסונאטות הראשונות שלו כסדרה אחידה. צורה[עריכת קוד מקור | עריכה]לסונאטה יש כמקובל בתקופה הקלאסית שלושה פרקים, לפי הסדר של פרק מהיר- איטי- מהיר. סדר הפרקים הוא:
הפרק הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק הראשון כתוב במשקל ארבע רבעים. הפרק כתוב בצורה המסורתית של צורת סונאטה, כלומר אקספוזיציה (עם נושא ראשון, גשר ונושא שני), פיתוח (פיתוח הנושאים) וריפריזה (חזרה). הנושא הראשון של הפרק מורכב משני משפטים, כאשר המשפט הראשון והשלישי חוזרים על עצמם פעמיים, והמשפט האמצעי חוזר על תבנית מוזיקלית שלוש פעמים כסקוונצה. הנושא מלא חיים ושמח והוא מכיל כמות רבה של חלקי שש עשרה, כמו כל הפרק למעשה, מה שמדגיש את וירטואזיותו של מוצרט, אפילו בגיל הצעיר שבו היה בכת שכתב את הסונאטה. בנושא יש שימוש רב בקישוטים מוזיקלים שנועדו כדי להוסיף חן וקלילות למלודיה. הגשר נפתח באקורד חזק ובולט שנשמע מעט לא קשור לאווירה הכללית של סולם דו מז'ור- אקורד הדומיננט ספטאקורד לסולם פה מז'ור. הגשר הסוער מתחלק גם הוא לשני משפטים, כאשר המשפט הראשון חוזר על עצמו פעמיים, והמשפט השני חוזר גם הוא פעמיים אך בסקוונצה, מה שמוביל את הפרק אל הנושא השני שכתוב בסולם הבנוי על דרגת הדומיננטה לסולם המוצא דו מז'ור- סולם סול מז'ור. הנושא השני הוא נושא "מוצרטי" טיפוסי, והוא קליל ומלודי מאוד. בנושא השני בולט עוד יותר השימוש הרב בקישוטים מוזיקלים. קבוצות הסיום שמגיעות לאחר הנושא השני מזכירות את הנושא הראשון. לאחר שהאקספוזיציה חוזרת על עצמה מגיע הפיתוח. הפיתוח מתחיל במעבר חד לסולם סול מינור, והנושא הראשון חוזר על עצמו בסדרת סקוונצות ארוכה. לאחר מכן מופיע נושא חדש לגמרי שכלל לא הופיע עד כה. לבסוף הריפריזה, שבה עובר הנושא הראשון פיתוח נוסף ולא צפוי. לבסוך מופיעים הנושא השני וקבוצות הסיום (עם שינויים מסוימים)- הפעם בסולם ה"נכון"- דו מז'ור. הפרק השני[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק השני כתוב במשקל שלושה רבעים. הפרק השני הוא הפרק הרגוע והאיטי של הסונאטה. צהוא כתוב בסולם הבנוי על דרגת הסוב דומיננטה לסולם המקורי דו מז'ור- סולם פה מז'ור. הפרק כתוב גם הוא בצורת סונאטה. נושאיו השונים של הפרק מאוד מלודיים ורכים. הנושא הראשון מורכב משני משפטים שונים. בנושא (ובפרק בכלל) יש שימוש רב בטריולות (שלישונים). מייד לאחר הישמע הנושא מתחיל הגשר הקצת יותר דומיננטי וחזק. לאחר הגשר מגיע המוזיקה על סולמות רחוקים יותר, עד שלבסוף מגיע הנושא השני בכמקובל, והוא כתוב בסולם דו מז'ור, סולם הבנוי על דרגת הקוינטה של הסולם של הפרק פה מזו'ר. לאחר מכן מופיעות קבוצות הסיום הנעימות והשקטות. לאחר שהאקספוזיציה חוזרת מתחיל הפיתוח של הפרק, בו מתפתח בעיקר הנושא הראשון של הפרק. הפיתוח מביא ווריאציה מינורית וכבדה יותר של הנושא הראשון. המוזיקה נעשת עצובה מאוד, עד שבמבוא לפיתוח משתנית המוזיקה בפתאומיות חזרה לסולמות מז'ורים. לסוף חוזרת האקספוזיציה. באקספוזיציה עובר הנושא הראשון שינוי קטן. לאחר הופעתו של הנושא הראשון המורחב והגשר מופיע הנושא השני, בסולמו הנכון כמובן. לאחר קבוצות הסיום (שגם הן הורחבו) מגיע הפרק אל סיומו השקט והזוהר. הפרק השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק השלישי והאחרון כתוב במשקל שני רבעים. גם הפרק האחרון, כמו כל שלושת הפרקים של הסונאטה כולם, כתוב בצורת הסונאטה הטיפוסית. הנושא הראשון מהיר מאוד והוא חוזר על עצמו פעמיים, כל פעם במנעד שונה. בפעם הראשונה במנעדו הגבוה של הפסנתר, ואילו בפעם השנייה במנעדו הנמוך של הפסנתר. לאחר מכן מופיע הגשר הווירטואוזי יחסית, שמוביל את הפרק אל הסולם אשר בנוי על דרגת הקווינטה של סולם דו מז'ור- סולם סול מז'ור. לאחר הנושא הרשון והגשר שהיו מהירים מאוד והחילו הרבה תנועה מופיע הנושא השני הרגוע בהרבה. לאחר מעבר הרמוני מפתיע מופיעות קבוצות הסיום, אשר גם הן תזזיתיות ותנועתיות, כמו הנושא הראשון והגשר. לאחר קבוצות הסיום מופיע הפיתוח הארוך יחסית. בפיתוח מפותחים שני הנושאים. הפיתוח מתחיל בפיתוחו של הנושא השני דווקא. לאחר שהמוזיקה נעשית דרמטית מינורית נעצרת המוזיקה בפרמטה, ומופיע הפיתוח של הנושא הראשון. כמעט ללא הכנה, מסתיים הפיתוח והריפריזה מנוגנת מייד לאחר סיום הפיתוח ואין כל הפרדה בין שתי החטיבות הנפרדות הללו. הריפריזה נששמעת כהמשכו הישיר של הפיתוח של הנושא הראשון. בריפריזה הנושאים משתנים ועוברים הרחבות, ובסופה הנושא השני וקבוצות הסיום מופיעים כמובן בסולם היסודי של פרק והסונאטה כולה, סולם דו מז'ור. נגינת הסונאטה אורכת בממוצע בין 18 ל- 20 דקות. |