משתמש:Yiftah-s/ארגזי חול/ארגז חול - יוהאן כריסטוף פרידריך באך

יוהאן כריסטוף פרידריך באך (49) (21 ביוני 1732 - 26 בינואר 1795), מוסיקאי ומלחין, בן למשפחת באך. הוא היה בנו התשיעי של יוהאן סבסטיאן באך, וכונה לפעמים הבאך של ביקבורג.

חייו

יוהאן כריסטוף פרידריך באך נולד בלייפציג, למלחין יוהאן סבסטיאן באך ואשתו השניה אנה מגדלנה באך. כאחיו, הוא הוא המשיך בלימודיו בביה"ס של כנסיית תומאס בעיר לייפציג וקיבל שיעורי מוסיקה אצל אביו, יחד עם קרוב משפחתו יוהאן אליאס באך. על פי כמה חוקרים הוא החל המשיך בלימודי משפטים באוניברסיטה של העיר בהגיעו לגיל 17, אך נאלץ להפסיקם זמן קצר לפני פטירתו של אביו (אין לטענה זו ראיות). לאחר מות אביו בשנת 1750 מינה אותו הרוזן וילהלם פון שאומבורג-ליפה להיות צ'מבליסט בחצרו בעיר ביקבורג, הרוזן וילהלם ירש את הרוזנות הזעירה בשנת 1748, ומאחר שהתפעל מהמוסיקה בחצרו של המלך פרידריך השני בפוטסדאם ניסה לחקות אותה בחצרו.

בחצר פעלו אז שני מוסיקאים איטלקים: אנג'לו קולונה שימש בתפקיד קונצרטמייסטר, ג'ובאני בטיסטה סריני היה מלחין ומנצח. מהם למד באך להכיר את סגנון האופרות האיטלקיות והקנטטות האיטלקיות. תזמורת החצר שעשעה את באי החצר בקונצרטים פעמיים בשבוע, בדרך כלל בשעות אחר הצהריים המאוחרות. המוסיקה היתה בעיקר קולית, ולשם כך שכרה התזמורת את הזמרת לוציה אליזבט מינכהאוזן – בתו של מוסיקאי החצר אנדראס לודולף מינכהאוזן. תקופה זו בביקבורג העניקה לבאך מעט הזדמנויות לפיתוח סגנונו העצמאי. מכל מקום, לא נותרו יצירות שלו המתוארכות לתקופה זו.

בשנת 1756 עזבו סריני וקולונה את החצר, ובאך קיבל עליו את ניהול התזמורת. בנוסף על עבודת הניצוח וארגון הקונצרטים, היה עליו לדאוג לרכוש או לחבר מוסיקה חדשה. הרוזן גם עודד אותו ליצור קשר עם מוסיקאים בחצרות אחרות. לרוזן היתה שאיפה לעדכן את ספרית המוסיקה בחצרו בהתפתחויות העדכניות ביותר בטעם המוסיקלי של התקופה. בשל ארועי מלחמת שבע השנים התנהלה הפעילות בחצר באיטיות, ועל כן רק ב-1759 קודם באך רשמית לדרגת קונצרטמייסטר בחצר, ומשכורתו הוכפלה (מ-200 ל- 400 טאלרתאלרים) אשתו המשיכה לקבל משכורת של 100 פלורינים על הופעותיה כזמרת.

בשנת 1767 נפטר המלחין גאורג פיליפ טלמן, ובעקבות מותו עשה באך את הנסיון היחיד המתועד בקריירה שלו, לשפר את מעמדו, כאשר הגיש את מועמדותו להחליף את טלמן בהמבורג. הוא נכשל בנסיונו זה, ואחיו למחצה קרל פיליפ עמנואל באך(46) נבחר לתפקיד. לזכותם של האחים ניתן לומר שארוע זה לא העיב על המשך יחסיהם ההדוקים.

התקופה שלאחר מכן היתה תקופה פוריה ביותר עבור באך. בנוסף למספר רב של יצירות קמריות, הוא חיבר ב-1769 את האורטוריה הראשונה שלו ("עולי הרגל של קלווארי" למילים של יוסטוס פרידריך וילהלם זכריה). באותה תקופה – לפני שנת 1770 – חיבר גם עשר מתוך עשרים הסימפוניות שלו. (עשר נוספות הוא חיבר בין 1792–1794).

בשנת 1771 מונה המשורר והפילוסוף יוהאן גוטפריד הרדר למשרת כומר בחצר ביקבורג, וכך החלה תקופה של שיתוף פעולה פורה בינו ובין באך. בין יצירותיהם המשותפות – האורטוריות "ילדותו של ישו" ו"עלייתו של לאזארוס", (1773) וכן כמה קנטטות ויצירות דרמטיות כמו "ברוטוס" ו"פילוקטטס" (שתיהן ב-1774). תקופה זו הסתיימה עבור באך עם עזיבתו של הרדר לויימאר ב- 1776.

בשנת 1776 נפטרה הרוזנת מריה ברברה, ושנה לאחריה הרוזן וילהלם . באך חיפש כיוונים חדשים לפעילות. לפיכך, הוא יצא באפריל 1778 עם בנו הבכור וילהלם לבקר את אחיו. הוא נסע להמבורג לבקר את קרל פיליפ עמנואל ומשם נסע ללונדון, לבקר את אחיו הצעיר יוהאן כריסטיאן באך. בקונצרטים שארגן יוהאן כריסטיאן (50) למד באך להכיר את יצירותיהם של גלוק ומוצרט, יצירות שהשפיעו מאוד על המשך יצירתו.

לאחר שובו מאנגליה המשיך באך לנהל את תזמורת ביקבורג והביא אותה למעמד בכיר בעולם המוסיקה של התקופה, עד כי בשנת 1782 מנה אותה המוסיקולוג פורקל במקום הרביעי בין התזמורות בגרמניה. בתקופה זו עבר המוקד של עיסוקו המוסיקלי לפסנתר, והוא הרבה לנגן על הפסנתר האנגלי שהביא עימו מלונדון.

בשנת 1787 נפטר הרוזן פיליפ ארנסט, והרוזנת יוליאנה קיבלה את תפקיד העוצרת. היא היתה חובבת מוסיקה, והעניקה לבאך תמיכה נוספת. היא קיבלה אצלו שיעורי פסנתר יומיים, ושרה באורטוריות. שנתיים אלו 1787–1788 היו שוב שנים פוריות עבור באך. הוא פרסם מוסיקה קלה בארבעה כרכים שנקראו "מוסיקה לשעות הפנאי". בהשראת עמיתו, (שירש אחר כך את תפקידו) פרנץ כריסטוף נויבאואר הוא חיבר תוך פחות משלוש שנים עשר סימפוניות ושני קונצ'רטי לפסנתר – יצירות הזוכות גם בימינו לביצועים חוזרים ונשנים.

יוהאן כריסטוף פרידריך באך נפטר ב-26 בינואר 1795. אלמנתו נפטרה ונקברה לצידו בשנת 1803.

משפחתו

ב-8 בינואר 1755 נשא באך לאישה את זמרת החצר לוציה אליזבט מינכהאוזן. לזוג נולדו 8 ילדים. הרוזן עצמו שימש כסנדק לבנו הבכור וילהלם פרידריך ארנסט באך (84). בן זה למד מוסיקה אצל קרל פיליפ עמנואל באך (46) והיה מוסיקאי בעצמו – הצאצא האחרון של יוהאן סבסטיאן באך שהיה מוסיקאי.

ילדיו:

1. אנה פיליפינה פרידריקה באך (הוטבלה ב-ביקבורג ב-7 באוקטובר 1755, נפטרה בביקבורג ב-23 באוגוסט 1804)
2. וילהלם פרידריך ארנסט באך (84) (הוטבל בביקבורג ב-27 במאי 1759, נפטר בברלין ב-25 בדצמבר 1845)
3. לודולף אנטון באך (הוטבל בביקבורג ב-23 באוגוסט 1761, נקבר בביקבורג ב16 באוגוסט 1763)
4. כריסטיאנה לואיזה באך (הוטבלה בביקבורג ב-26 בספטמבר 1762, נפטרה בביקבורג ב7 באוקטובר 1852)
5. קרולינה וילהלמינה באך (הוטבלה בביקבורג ב-3 בפברואר 1756, נפטרה לפני 1852).
6. אלאונורה שרלוטה ארנסטינה באך (הוטבלה בביקבורג ב-6 במאי 1767, נקברה בביקבורג ב5 בינואר 1779)
7. פרידריך אוגוסט באך (הוטבל בביקבורג ב-27 בינואר 1769, נקבר בביקבורג ב-23 במאי 1772)
8. לודולף עמנואל באך (הוטבל בביקבורג ב-3 בפברואר 1771, נקבר בביקבורג ב-2 בינואר 1773)
9. דורותיאה שרלוטה מגדלנה באך (נולדה בביקבורג ב-12 בספטמבר 1772, נפטרה בביקבורג ב-21 בנובמבר 1793)

המוסיקה שלו

יוהאן כריסטוף פרידריך באך חיבר סונטות לכלי מקלדת, סימפוניות, אורטוריות, יצירות ליתורגיות, מוטטים, אופרות ושירים. בשל חיבתו של הרוזן וילהלם למוסיקה איטלקית, הוא התאים את סגנונו, תוך שהוא שומר על קווי הסגנון של אביו ואחיו הבכור קרל פיליפ עמנואל באך.

כך תוארה המוסיקה שלו:

הוא היה מלחין חרוץ... עבודותיו עומדות ברמה הראויה לבן המשפחה..

— האנציקלופדיה בריטניקה, מהדורת 1911

הוא היה וירטואוז יוצא מן הכלל על מקלדת, והותיר אחריו מגוון רחב של יצירות, כולל עשרים סימפוניות, שהמאוחרות בהן מושפעות כבר מיצירותיהם של היידן ומוצרט. סגנונו הציב אותו כדור ביניים, בדומה לאחיו קרל פיליפ עמנואל באך, כאשר חלק מיצירותיו כתובות בסגנון הברוק המאוחר, ואחרות המכילות מרכיבים של הסגנון הקלאסי, שהחל אז להופיע.

חלק ניכר מעבודותיו אבד במהלך מלחמת העולם השניה, כאשר חרב בנין מכון המחקר הממלכתי למוסיקה בברלין. במכון זה הופקדו כתבי היד של יצירותיו מאז 1917.