פרידריך השני, מלך פרוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלוכה הפרוסית
בית הוהנצולרן
Wappen Deutsches Reich - Königreich Preussen (Grosses).png
פרידריך הראשון, מלך בפרוסיה (1701-1713)
ילדיו
פרידריך וילהלם הראשון ("המלך החייל"; 1713-1740)
ילדיו
פרידריך השני ("הגדול"; 1740-1786)
אין ילדים
פרידריך וילהלם השני (1786-1797)
ילדיו
פרידריך וילהלם השלישי (1797-1840)
פרידריך וילהלם הרביעי (1840-1861)
אין ילדים
פרידריך השני "הגדול" עונד את כוכב "מסדר העיט השחור"
פרידריך השני בתמונה מתקופת מלחמת שבע השנים

פרידריך השני (24 בינואר 1712 - 17 באוגוסט 1786) היה מלך פרוסיה משושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן אשר שלט בממלכה בין השנים 1786-1740. בשל מעלותיו הרבות והחיבה לה זכה בקרב נתיניו הוא ידוע בכינוי Friedrich der Große - פרידריך הגדול.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך נולד בשנת 1712 כבנם הראשון של מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הראשון ואשתו הנסיכה סופיה דורותיאה מהאנובר. על אף נטייתו הטבעית לתחומי האמנות והרוח, הוא זכה לחינוך צבאי קפדני ונוקשה מצד אביו, ששאף להופכו לקצין פרוסי טיפוסי לכשייתבגר. ניגוד זה בין האב לבנו התגלע לא פעם לכדי חיכוכים קשים, לעתים אף אלימים, שקרו באופן תכוף. ידוע כי במספר תקריות אף היכה פרידריך וילהלם את בנו בפומבי כאשר זה סירב לסור למרותו בנושא מסוים. בהיותו בן 18, ובעקבות יחסו זה של אביו אליו, גמל פרידריך בליבו לברוח מהממלכה יחד עם חברו הקרוב הנס פון קטה, אשר כנראה היה גם מאהבו. השניים נתפסו בדרכם לדודו של פרידריך ג'ורג' השני באנגליה, נכלאו והועמדו למשפט. בהיותם קצינים בצבא הפרוסי, נשפטו השניים בעוון בגידה ונסיון לערוק משורות הצבא - פשע שהעונש עליו הוא מוות. במהלך המשפט התלבט המלך פרידריך וילהלם האם להטיל עונש מוות על בנו הסורר, אך לבסוף החליט לכלוא אותו לפרק זמן בלתי מוגבל יחד עם הכרחתו לצפות בעריפת ראשו של חברו הטוב. הוצאתו להורג של קטה סימנה את שיא הקרע בין פרידריך הצעיר לאביו. הנסיך נכלא בהוראת המלך באחד מהמבצרים המלכותיים וכל תאריו, בכלל זה תואר יורש הכתר, נשללו ממנו.

תחילת ההתקרבות בין המלך הזועם לבנו חלה כאשר הסכים האחרון לשאת לו לאשה את אליזבת כריסטינה פון בראונשוויג-וולפנביטל בתו של דוכס בראונשווייג. לאחר הנישואין, שנחגגו לבסוף בשנת 1733, החל המלך מבטל בהדרגה את ההגבלות שהטיל על בנו ובשנת 1734 התיר לו רשמית להקים לעצמו חצר משלו בטירת ריינסברג, שם איגד סביבו אמנים, שחקני תיאטרון, אנשי רוח ודעת שתמכו ברעיונות הנאורות אשר זכו לפופולריות רבה בקרב שכבות האינטלקטואלים באירופה. בתקופה זו החל לגבש את תפישתו המדינית אשר טוענת כי המלך אינו שליט כל יכול ובעל סמכות אין-סופית הנובעת מרצון האל, אלא הוא למעשה "המשרת הראשון של מדינתו". בשנת 1738 הוציא לאור בעילום שם את ספרו הראשון: "הרהורים ביחס למערך המדיני הנוכחי באירופה". שנה לאחר מכן יצא סיפרו השני, גם הוא תחת פסבדונים, "אנטי-מקיאוולי, או בחינת הנסיך של מקיאוולי". בספריו אלו שטח פרידריך את רעיונותיו המהפכניים באשר למעמד המונרך במדינתו וביחס בין דת למוסר אמיתי. ספרים אלו, כמו גם הספרים אותם כתב מאוחר יותר, נכתבו בשפה בה התחנך פרידריך - צרפתית. רעיונותיו הליברליים הביאו את פרידריך להצטרף בשנת 1738 לתנועת הבונים החופשיים וזאת בניגוד לרצונו של אביו.

העלייה לשלטון ותקופת מלחמה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של פרידריך וילהלם ב-31 במאי 1740 עלה פרידריך השני לכס המלכות בפרוסיה. מיד לאחר המלכתו החל לעסוק במרץ בענייניה של מדינתו, כאשר הוא מצליח למנוע מאופיו האידאליסטי-פילוסופי להפריע במלאכת השלטון היומיומית. מספר חודשים לאחר עלייתו לשלטון פתח המלך במלחמה מול אוסטריה , שנשלטה באותה עת בידי הארכי-דוכסית מריה תרזה. הוא כבש את שלזיה והצליח להשאיר את חבל הארץ בידיו במהלך המלחמות השלזיות ומלחמת הירושה האוסטרית. המלחמות אותן ניהל פרידריך הוכיחו את גאוניותו האסטרטגית והקנו לשמו את התואר "הגדול", תואר הולם למנהיג אשר הפך את ממלכתו למעצמה רבת חשיבות במפה הפוליטית של אירופה.

עידן שלום ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שוך המלחמות החל עידן של שלום בממלכה והמלך פרש לטירת סנסוסי (Sans souci; בצרפתית, שהייתה שפת החצר בתקופתו: "ללא דאגות") אותה תכנן לעצמו בפרברי העיר פוטסדם שבצפון המדינה. בטירה זו הרבה לעסוק בתחומים האהובים עליו דוגמת נגינה בחליל והלחנת יצירות לכלי זה. הוא ריכז סביבו אנשי רוח דוגמת וולטר והתרכז בשיפור הצבא הממלכתי וזאת הן על ידי הגדלת מספר החיילים מ-80,000 ל-195,000 והן על ידי חקר וחיבור מאמרים העוסקים בתורות לחימה וניהול כח צבאי.

בתחום האזרחי חיזק פרידריך השני את האקדמיה הפרוסית למדעים, ערך רפורמות מהותיות במערכת המשפט הפרוסית, הגביל את כוחה של הצנזורה הממלכתית, אסר על ביצוע עינויים בשעת חקירה ונהג בסובלנות דתית כלפי הנוצרים הקתולים במדינה.

תקופת מלחמה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן השלום תם לאחר 11 שנים של שקט כאשר שכנותיה של פרוסיה החלו מתאגדות כנגדה. פרידריך, אשר זיהה את העוינות הזו, מיהר לחתום על הסכם וסטמינסטר, הסכם הגנה הדדי עם בריטניה. בשנת 1756 החלה מתגבשת חזית מאוחדת הכוללת את אוסטריה, רוסיה, צרפת, שבדיה וסקסוניה, אשר שאיפתן הייתה לצמצם את שטח הממלכה הפרוסית לתחומי מדינת ברנדנבורג הזעירה. בסתיו של שנה זו יצא פרידריך למלחמת שבע השנים באומרו כי "אין זה חשוב שיקראו לי תוקפן, היות שממילא כבר התאחדה כל אירופה נגדי". המלחמה נפתחה במפלות פרוסיות רבות, הבירה ברלין נפלה בידי האוסטרים, ובמהלך המלחמה ננטש פרידריך על ידי האנגלים (במהלך אחד הקרבות אף כמעט נהרג מכדור רוסי שנבלם על ידי קופסת טבק מוזהבת בכיס בגדו העליון). אולם לאחר שבע שנות לחימה יצא פרידריך כאשר ידו על העליונה. המלחמה הממושכת שבאה לאחר שנות שלום רבות שינתה את אופיו של המנהיג הפרוסי. הוא נהיה מתבודד וקמצן, וכמעט שלא נראה בפומבי, אך הדבר לא גרע מהערצתו בידי ההמון הפרוסי.

עידן השלום השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 1763 עסק פרידריך בשיקום ממלכתו הפגועה. בשטחים אשר קיבלה פרוסיה לאחר חלוקת פולין הראשונה בשנת 1772 יושבו תושבים גרמנים, ביצות רבות יובשו ושטחיהן הוסבו לשטחי חקלאות פוריים בהם גודלו גידולי שדה שונים. קבלת השטחים לידיו איפשרה לפרידריך להסב את תוארו מ"מלך בפרוסיה" ל"מלך פרוסיה", וזאת מכיוון שכעת הייתה הממלכה כולה בבעלותו (ראו הסבר גם בערך פרוסיה). המלך עודד הקמת תעשייה זעירה המבוססת על ייצור משי, חרסינה, וסוכר וחתם על הסכמי סחר עם מדינות שונות, בהן גם ארצות הברית. הכלכלה הפרוסית נשלטה על ידי המלך, אשר הנהיג מונופול על ענפים מסוימים דוגמת קפה ועגבניות כדי להאדיר את ההכנסות מהם.

נוסף על השיפור הכלכלי הנהיג המלך רפורומת נוספות במערכת המשפט וכן הקים מערכת המאפשרת חינוך חובה במדינה.

לאחר שהשיב לממלכתו את עוצמתה הכלכלית שהתערערה בעת המלחמה, נפטר פרידריך השני ב-17 באוגוסט 1786. המלך, שזמן קצר לאחר נישואיו החל מתרחק מאשתו, היה חשוך בנים ולטענת וולטר אף היה הומוסקסואל. את מקומו כמלך פרוסיה ירש אחיינו פרידריך וילהלם השני. בהיותו איש חרב קפדן, הוא השאיר אחריו צוואה מפורטת באשר לחלוקת רכושו, הסדרת יורשיו החוקיים וטקס הקבורה אשר ביקש לעצמו. אולם, בקשתו של המלך המנוח להטמן בסמוך לכלביו בארמון סנסוסי לא מולאה על ידי יורשו, והוא נקבר לצד אביו במצודת העיר פוטסדם. בשנת 1945 נחרב המקום כתוצאה מהפצצות כוחות הברית במלחמת העולם השנייה, אז הועברו עצמותיו למערב גרמניה. בשנת 1991, ביום פטירתו של המלך, הועברו עצמותיו למקום בו ביקש להקבר, בחצר הגפנים של ארמונו האהוב.

מורשתו של פרידריך השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיגותו הצבאית של פרידריך השני הייתה דוגמה ומופת לבאים אחריו. נפוליון בונפרטה תיאר אותו כגאון הטקטיקה של כל הזמנים. פרידריך ראה בצבאו את אחד היסודות החשובים ביותר של ממלכתו, יסוד שסביבו בנה את המדיניות, הכלכלה והדיפלומטיה הפרוסית. הוא בחר את קציניו בקפידה מתוך שכבות האצולה ונטע בקציניו ערכים של מסירות למדינה והרגשת שליחות בתפקידם. הוא הנהיג בצבאו משמעת נוקשה ביותר, אשר סייעה לכוחות להלחם במצבי קרב כגוף אחד, מיומן ומקצועי. הוא הכניס חידושים דוגמת שימוש בתותחים קלים הנגררים על ידי סוסים ופעל לאינטגרציה מלאה של חיל הפרשים הקלים ביחידות הצבא השונות. כמנהיג, הפגין לעתים רבות גבורה ואומץ כשהוביל את צבאו אלי קרב.

אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון סנסוסי, ארמון קיט שפרידריך השני היה אחראי במידה רבה על עיצובו
תפוחי אדמה על קברו של פרידריך השני בארמון סנסוסי בפוטסדאם. מייחסים לפרדריך את הבאת תפוחי האדמה לגרמניה.

פרידריך העריך את האמנות ואת יוצריה כבר בהיותו נער צעיר. כשבגר, אימץ לעצמו אומנים אשר הקיפוהו ויצרו בחצרו. התחום החביב עליו ביותר היה המוזיקה, ובמיוחד הנגינה בחליל, הכלי בו התמחה ואשר לו הלחין מעל 100 יצירות מוכרות כיום. יצירות רבות נוספות נכתבו לבקשתו האישית על ידי מיטב מלחיני החצר שלו, ביניהם קרל פיליפ עמנואל באך ויוהאן יואכים קוונץ. בשנת 1747 פגש פרידריך את המלחין יוהאן סבסטיאן באך, וזה הלחין לכבודו את יצירתו "המנחה המוזיקלית" (Musikalisches Opfer), יצירה המהווה אוסף של קאנונים ופוגות המבוססים על לחן של פרידריך עצמו. שמה של היצירה מעיד על כך שהיא הולחנה והוגשה כמחווה למלך הפרוסי.

כיום ידוע שהמלך עסק גם באמנות פלסטית. דוגמה טובה לכך הינו ארמון סנסוסי אותו תכנן ועיצב בעצמו כארמון מרגוע הממוקם בעיבורו של יער מבודד מחוץ לעיר פוטסדם. פרידריך, שמאס בחיי הבירה ברלין, בילה את רוב זמנו בארמון זה, וכאמור אף ביקש להקבר בו.

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עיסוקו בכתיבה החל פרידריך כבר בהיותו בן 26, והוא המשיך לפרסם ספרים ומאמרים גם לאחר עלייתו לשלטון. ספריו עסקו בפילוסופיה של השלטון המלוכני בראייתו, בהיסטוריה של ממלכתו ובניתוח היסטורי של מהלכים מלחמתיים. בין השנים 1857-1846 יצא לאור אגד של כל כתביו בצרפתית, המתפרשים על פני 31 כרכים.

היחס ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך השני היה סובלני מאד יחסית לשליטים גרמניים אחרים בני תקופתו. הוא גילה סובלנות כלפי כל הדתות ובהן היהדות. המלך ראה ביהודי הממלכה תושבים נחותים אף מתושביה הפולנים, אותם תיעב ודיכא. במסמך אשר פרסם המלך בשנת 1752 נקבע כי היהודים הם הכת המסוכנת ביותר בתחומי הממלכה וכאלו הגורמים נזקים לעסקי המסחר (של הנוצרים), ובעקבות כך הוטלו עליהם חוקים ותקנות רבות אשר נועדו להגביל ולהקשות את חייהם למשל איסור עיסוק בסחר צמר ותוצריו. בין היתר עסקו תקנות אלו במתן היתרי נישואין ליהודים, אשרות התיישבות והגירה, ובניהול עסקים בבעלות יהודית. התקנות נכתבו בצורה מפורטת מאין כמוה וכך, לדוגמה, הוטל איסור על חזני קהילת היהודים בברלין לשאת נשים כמו גם הטלת אחריות קבוצתית-קהילתית לפשעים אשר בוצעו בידי פרטים מהקהילה. ב-1769 נחקק חוק "חרסינת היהודים". מדובר בחרסינה מאיכות ירודה אשר יוצרה במפעליו הכושלים של המלך ואשר מפאת חוסר גמור בקונים, נכפה על היהודים לקנותה במחיר מלא במטרה שהם, על ידי כישורי המסחר שלהם יצליחו למכור אותה מחוץ לפרוסיה.

כיבושיו של פרידריך השני וחלוקת פולין הביאו לשלטונו עשרות אלפי יהודים שגרו במזרח.

התקנות המבזות לא מנעו מהמלך להשתמש ביהודים לצרכיו כאשר ראה זאת לנכון. בתקופת מלחמת שבע השנים מינה יהודים כחוכרי המטבעה למען הגדלת הרווחים. לאחר מלחמת שבע השנים, בעת תנופת הצמיחה הכלכלית, נעזר המלך בשירותיהם של היהודים כסוחרים ובנקאים ואף העניק לחלקם זכויות הקרובות לאלו של הנוצרים בממלכה. עקב כך נוצרה הבדלה ברורה ורשמית בין שני "סוגי" יהודים בפרוסיה: האחד - היהודי התועלתן, אשר מניע את גלגלי הכלכלה הפרוסית, ואילו השני - היהודי הטפיל, אשר ההגבלות וההשפלות חלו בעיקר עליו בשל חוסר תרומתו למאמץ הלאומי.

מרבית מהתקנות כנגד יהודים אשר הונהגו בימיו של פרידריך השני, בוטלו רק לאחר כיבוש פרוסיה בידי נפוליון בשנת 1806 בעת מלחמתו נגד הקואליציה האנטי צרפתית הרביעית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
פרידריך וילהלם הראשון
Armoiries Brandebourg.png
מלכי פרוסיה
הבא:
פרידריך וילהלם השני