מרטין לותר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במייסד הנצרות הפרוטסטנטית. אם התכוונתם ללוחם למען זכויות האדם של השחורים, ראו מרטין לותר קינג.
מרטין לותר (10 בנובמבר 1483 - 18 בפברואר 1546), מייסד הנצרות הפרוטסטנטית.
היה כומר גרמני שחולל את הרפורמציה הפרוטסטנטית. פרסם את "95 התזות" ובעקבות זאת הטיל עליו האפיפיור חרם. לאחר ששרף לותר את הצו האפיפיורי בפומבי, הוטל עליו גם חרם קיסרי (שפירושו כי כל אדם יכול להרוג אותו בלי לעמוד לדין).
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
נולד כמרטין לודר ב-10 בנובמבר 1483 באייסלֶבֶּן (Eisleben) שבגרמניה, צאצא למשפחת איכרים - דבר שתמיד הדגיש (למרות שככל הנראה היה מדובר במשפחה אמידה למדי). אביו, האנס לודר, היה כורה נחושת במכרות מאנספלד (יש הגורסים כי היה בעליו של המכרה). לותר למד בבית ספר יסודי ובתיכון באזור. בגיל 17 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת ארפורט, ובשנת 1505 הוסמך כ"מאגיסטר ארטיום" (תואר שני). בקיץ 1505 מכר לותר את ספריו, ונרשם למנזר הבנדקטיני בארפורט. הדבר הפתיע את ידידיו והכעיס מאוד את אביו. האגדה מספרת כי נרשם למנזר לאחר "התגלות" אלוהית שהייתה לו. מאוחר יותר הסביר שמקרי מוות רבים שאירעו בקרבתו באותה עת השפיעו עליו לחשוב על משמעות החיים ולחפש תשובה במנזר. בשנת 1507 הוסמך לכמורה.
[עריכה] פרסום 95 התזות כנגד הנצרות הקתולית והרדיפה בעקבותיהן
בשנת 1508 התמנה לותר כחבר צוות באוניברסיטה החדשה של ויטנברג, שנוסדה רק שש שנים קודם לכן. בשנת 1510 ערך ביקור צלייני ברומא, שם הופתע מהאווירה ה"חילונית" שאיפיינה את העיר. הוא חזר לוויטנברג והמשיך ללמוד עד לקבלת תואר ד"ר לתאולוגיה. לבסוף קיבל משרה באוניברסיטת וויטנברג בקתדרה ללימודי התנ"ך, וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו. בשלב מסוים בלימודיו הגיע לותר למסקנה שהנוצרים אינם נגאלים בכוח מעשיהם שלהם, אלא בזכות "החסד" האלוהי המוענק להם. החסד מוענק לבני האדם בזכות האמונה בלבד (sola fide), אולם בסופו של דבר גם האמונה עצמה היא מתת משמים. יש ויכוח בין החוקרים מתי התרחשה תפנית יסודית זו באמונתו, שסללה את הדרך להתנגשותו עם האמונה הקתולית המקובלת.
ב -31 באוקטובר 1517, פרסם לותר את "95 התזות" שלו. הנושא העיקרי היה: מכירת ה"אינדולגנציות" (מחילה ש"נמכרה" על ידי כמרים תמורת כסף) לצורך מימון השלמת בניית כנסיית פטרוס הקדוש ברומא. החיבור נכתב במקור בלטינית, שהייתה שגורה בפי המלומדים ואנשי הכמורה בלבד, כדי שהמסמך יעורר שיח פנים כנסייתי מבלי לעורר פולמוס ציבורי. חלק ניכר מהחוקרים אינם מקבלים את האמונה הרווחת, לפיה הצמיד לותר את ה"תזות" במסמרים לדלתות הכנסייה שלו, והדבר אף איננו מוזכר בכתביו. התזות נפוצו במהירות רבה בזכות ההמצאה החדשה, מכונת הדפוס, ונודעו ברחבי גרמניה. בעוד ש-95 התזות יכולות אולי להיחשב כקריאת תיגר נגד מנהג פסול אחד בלבד, הרי שבשלוש המסות שפרסם לותר שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1520, ובהם הוא מציג את עיקרי התאולוגיה הלותרנית כבר היה ברור שכוונתו למהפכה דתית טוטאלית. בתגובה לחיבוריו של לותר הוציא האפיפיור לואי העשירי ביוני 1520 כתב גינוי נגדו. בדצמבר באותה השנה שרף לותר בראש חוצות את הבולה האפיפורית, ואף הגדיל לעשות כשהשליך לתוך המדורה את ספר הקאנון של הכנסייה הקתולית. בעקבות האירועים האחרונים הופצו והודפסו ספריו של לותר בגרמנית בכל רחבי גרמניה, כשעימם מופצים תחריטי עץ סאטריים נגד הכנסייה הקתולית.
במקרים קודמים של ניסיונות למהפכה דתית נלחמה הכנסייה במהפכנים, כמו בפרשת יאן הוס ובפרשת ג'ון וייקליף, ששניהם הוצאו להורג. בתחילת הפרשה של לותר נמנעה הכנסייה מלנקוט אצמעים נגד המהפכן, משום דרישתו של שליט נסיכות סקסוניה בה התגורר לותר, פרידריך "החכם". פרידריך דרש שלותר יעמוד לדין על אדמת גרמניה וכן שתהיה לו הזכות להגן על עמדתו בפני הקיסר. דרישתו המתריסה נענתה על ידי הכנסייה, כיוון שנסיך סקסוניה היה אחד מהאלקטורים הבוחרים את הקיסר המיועד לרומא, וכוחו הפוליטי בקיסרות היה רב. לותר הוזמן להופיע באפריל 1521 בפני הדיאט הגרמני והקיסר קרל החמישי שנבחר זה עתה. הדיאט באותה השנה נערך בעיר וורמס, ובמסעו לשם ליוו את לותר המונים מריעים. לותר התייצב בפני הקיסר וכל גדולי הקיסרות וסירב לחזור בו מדבריו. בסיום הכינוס טבע את האמרה המפורסמת שלו: "כאן אני עומד, איני יכול אחרת" (יש הסבורים שמדובר באגדה).
הקיסר קרל החמישי הכריע בעד הכנסייה והוציא צו קיסרי ("האדיקט מוורמס") שבו גינה את לותר ודעותיו והטיל עליו את חרם הרייך, שהתיר את דמו לכל. לותר נמלט עם אנשיו והסתתר בטירת וארטבורג שם החל בתרגום התנ"ך והברית החדשה מיוונית לגרמנית. תומכיו עוררו מהומות בוויטנברג,עד שחזר לעיר במרץ 1521 והרגיע את הקהל המתפרע בשורה של דרשות.
[עריכה] מלחמת האיכרים ואחריה
| ערכים בנצרות | |
|---|---|
| נצרות | |
 |
|
| פורטל נצרות | |
| מושגים בנצרות | |
| השילוש הקדוש: האל האב • ישו • רוח הקודש |
|
|
זרמים עיקריים
אישים מרכזיים
הבתולה • יוחנן המטביל • השליחים • פאולוס • פטרוס • אתנסיוס • אוגוסטינוס • אבות הנצרות • תומאס מאקווינס • לותר • קלווין מונותאיזם • השילוש הקדוש • הקרדו • לוגוס כתבים נוצריים
ראו גם
|
|
לותר היה מעורב ב"מלחמת האיכרים" שהתחוללה בין השנים 1526-1524, משום שהאיכרים ביקשו לצדק חלק מדרישותיהם על סמך הגותו. כאשר החלו האיכרים להפגין אלימות, תמך לותר בנסיך שהשליט סדר בכוח, למרות שחשב שחלק מתביעותיהם היו צודקות. תמיכתו בנסיך גרמה לרבים מתומכיו לנטוש אותו. בתוך המהומה נשא לותר בשנת 1525 את קתרינה פון-בורה, אחות במקצועה, לאישה, ונישואיו היו מאושרים. אשתו הפכה לתומכת העיקרית בפעילותו הנמרצת. באותן שנים פרסם גם ספרים רבים: "חירותו של האדם הנוצרי" - 1519, "קול קורא לאצולה הנוצרית של האומה הגרמנית" - 1520, "על שבייתה הבבלית של הכנסייה" - 1520, "על הסמכות הארצית" - 1523, ו"על עבדות הרצון" - 1525. כן כתב ספר קצר, שזכה לפופולריות רבה, בשם "קאטאכיזם" - Catechism - מקראה לדת הנוצרית.
לותר גיבש את עקרונות הרפורמה שלו בוועידת אוגסבורג בשנת 1530, אך לא הורשה להציג את עמדתו בכינוס הדיאט הגדול, בשל החרם שהוטל עליו. הוא השאיר את המשימה בידי חברו הטוב מלאנכטון (Melanchthon). בשנת 1530 סיים לותר את תרגום התנ"ך לגרמנית. הוא זכה לתמיכה של שליטים ורמי מעמד רבים, כיוון שהעניק להם חופש מפיקוח הכנסייה, ואף הבטיח להם שליטה על קרקעות שהיו ברשות הכנסייה בעבר.
בחורף שנת 1546 הוזמן לותר להכריע בסכסוך בין שני רוזנים באזור מאנספילד שבו נולד. הוא נסע לשם ופתר את הסכסוך.
לותר נפטר זמן קצר לאחר מכן, ב-18 בפברואר 1546, באייסלֶבֶּן.
[עריכה] יחסו ליהודים
בשנת 1537 החלה בריאותו של לותר להתדרדר. הלחץ של חצר האפיפיורות עליו נתן את אותותיו. לותר ייחס ליהודים נסיון לנצל את הקרע בכנסייה כדי להעלות מחדש שאלות לגבי משיחיותו של ישו. ב-1543 כתב מרטין לותר את ספרו היהודים ושקריהם, כתב שטנה אנטישמי חריף, בו נטען כי היהודים הם "מרעילי בארות וחוטפי ילדים". בחלק האחד-עשר של החיבור הוא עונה לשאלה 'מה עלינו, הנוצרים, לעשות ביהודים?':
- להעלות באש את בתי הכנסת ובתי הספר שלהם.
- להחריב את בתיהם.
- לשרוף את ספרי התפילה שלהם ואת התלמוד.
- לאסור על רבניהם ללמד.
- לאסור עליהם לנוע בדרכים הראשיות.
- להחרים את רכושם ולאסור עליהם לעסוק במסחר.
כן הוא כתב כתבי פולמוס כנגד האפיפיורות, וכנגד האגף הרדיקלי שבתנועה הרפורמית - האנאבפטיסטים.
[עריכה] כתבים עיקריים
הכתבים הבאים, מהידועים ורבי-ההשפעה שבכתבי לותר, הופיעו בתרגום לעברית, בספר "מרטין לותר: ארבעה כתבים תאולוגיים", בהוצאת רמות, אוניבסיטת תל אביב.
- "דיון לשם בירור תוקפם של שטרי המחילה ('95 התיזות'), 1517". (שפת המקור: לטינית)
- "אל האצולה הנוצרית של האומה הגרמנית על שיפור מצב הנצרות, 1520". (שפת המקור: גרמנית)
- "על השביה הבבלית של הכנסייה, פרלוד, 1520". (שפת המקור: לטינית)
- "על חירות האדם הנוצרי, 1520". (שפת המקור: גרמנית)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- Martin Luther - Eine Bibliographie (בגרמנית)
- 95 התזות (Disputatio pro declaratione virtutis indulgentiarum) בלטינית ובאנגלית
- ספרו 'היהודים ושקריהם' בתרגום לאנגלית
- מירי אליאב-פלדון, יסודות התאולוגיה הלותרנית, מתוך הרפורמציה הפרוטסטנטית (ישראל: משרד הביטחון, 1997)
