ניאראגונגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניאראגונגו
Nyiragongo2004.jpg
הר ניאראגונגו, 2004
גובה 3,470 מטרים
מיקום

הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו

רכס הרים רכס וירונגה
סוג הר הר געש שכבתי
מספר הר געש =0203-03‏‏[1]
התפרצות אחרונה 2011 - 2014
מסלול ההעפלה הקל מתחיל מכפר קיבאטי.‏[2]
קואורדינטות 1°31′01″S 29°15′00″E / 1.516822°S 29.250058°E / -1.516822; 29.250058
(למפת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו רגילה)
מיקום ניאראגונגו במפת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
 
מבוג'י מאיי
מבוג'י מאיי
קיסנגאני
קיסנגאני
בוקאוו
בוקאוו
טשיקאפה
טשיקאפה
קיקוויט
קיקוויט
בוניה
בוניה
מבנדאקה
מבנדאקה
ניאראגונגו
ניאראגונגו
ניאמוראגורה (משמאל) וניאראגונגו (מימין). איור המתבסס על צילומי מכם מהחלל.

ניאראגונגו הוא הר געש שכבתי פעיל השוכן בתחומי הפארק הלאומי וירונגה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, כ-20 קילומטרים צפונית לעיר גומה ואגם קיוו ומעט מערבית לגבול עם רואנדה. זהו הר הגעש הפעיל ביותר ביבשת אפריקה.‏[2]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטר הלוע העיקרי הוא כ-1,200 מטרים והוא מכיל אגם לבה. על קירות הלוע יש שני מדפי לבה - האחד באורך 3,175 מטרים, והשני, הנמוך יותר, באורך 2,975 מטרים. היו זמנים שבהם היה נפח אגם הלבה שבניאראגונגו הגדול ביותר הידוע בהיסטוריה. עומק אגם הלבה משתנה במידה ניכרת. הגובה המקסימלי אליו הגיע אגם הלבה היה 3,250 מטרים מעל פני הים, לפני ההתפרצות של ינואר 1977 - גובה המייצג עומק של כ-600 מטרים. בשנים האחרונות היה גובה פני האגם 2,700 מטרים מעל פני הים בלבד. ב-1958 הצליחה משלחת להר הגעש למדוד לראשונה את הטמפרטורה של פני אגם הלבה שנעו בין 1,000°C ל-1,200°C.‏[3] ניאראגונגו והר הגעש הסמוך ניאמוראגירה אחראים יחד ל-40% מההתפרצויות הגעשיות ההיסטוריות של יבשת אפריקה.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגם הלבה בניאראגונגו - צולם במאי 2011

לא ידוע ממתי החל הר געש להתפרץ, אבל מאז 1882 הוא התפרץ לפחות 34 פעמים, כולל תקופות רבות שבהן הפעילות הייתה רציפה במשך שנים כל פעם, לעתים קרובות בדמות אגם לבה תוסס בלוע. הר הגעש חופף חלקית לשני הרי געש קודמים: בארטו (Baratu) ושאהרו (Shaheru), והוא גם מוקף במאות חרוטי אפר געשיים קטנים שנוצרו בהתפרצויות צדיות.

הגעשיות בניאראגונגו נגרמת מבקע בקרום כדור הארץ שבו שני חלקים של הלוח האפריקאי נפרדים. קרוב לוודאי שנקודה חמה אחראית חלקית לפעילות הגעשית המרובה בניאראגונגו ובניאמוראגירה.

הלבה הנפלטת בהתפרצויות בניאראגונגו היא בדרך כלל דלילה. הלבה של ניאראגונגו מורכבת מנפליניט מליליטי, סוג של סלע געשי אלקלי, וככל הנראה מהווה הרכבה הכימי יוצא הדופן גורם בנזילות הבולטת של הלבה של ניאראגונגו. בעוד שבמרבית המקרים קילוחי לבה נעים לאט ולעתים רחוקות מהווים סכנה לבני אדם, קילוחי הלבה מניאראגונגו יכולים לנוע במורד ההר במהירות של עד 100 קמ"ש. הגורם לכך היא תכולה נמוכה מאוד של סיליקה (הלבה היא מאפית). גם ההתפרצויות של הרי הגעש בהוואי מתאפיינות בלבה דלת סיליקה, אבל הרי געש בהוואי הם מטיפוס חרוט מגן, רחבים, בעלי מדרונות מתונים בניגוד למדרונות התלולים של החרוט של ניאראגונגו, ותכולה הסיליקה, אף שהיא נמוכה יחסית, עדיין מספיק גבוהה על מנת להאט את קצב הזרימה של קילוחי הלבה בהוואי לקצב של הליכה.

הפעילות באגם הלבה נמשכה עד שנת 2010.‏[1] כיום האגם מוגבל לחרוט האפר התלול והרחב שעל קרקעית לוע הר הגעש, בערך בגובה של 20 מטר וברוחב של 200 מטרים.

היסטוריה של התפרצויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפרצות של 1977[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1894 ל-1977 הכיל הלוע אגם לבה פעיל. ב-10 בינואר 1977 נסדקו קירות הלוע, ואגם הלבה התרוקן בפחות משעה. הלבה זרמה במורד המדרונות העליונים התלולים של ההר במהירות שהגיעה עד 100 קילומטרים לשעה והרסה כפרים שעמדו בדרכה. מספר ההרוגים היה לפחות 70, אם כי היו דיווחים שדיברו על מספרים גדולים בהרבה של אלפי בני אדם.

הסכנות שמעמידות התפרצויות כאלו ייחודיות לניאראגונגו. אין מקום אחר בעולם שבו הר געש שכבתי שמדרונותיו תלולים המכיל אגם של לבה נוזלית. קרבתו של ניאראגונגו לאזורים מאוכלסים בצפיפות מגדילה את הפוטנציאל שלו לגרום אסון טבע. לסכנה של התפרצויות מתווספת פליטת גז געשי (בעיקר גופרית דו-חמצנית) שפוגע ביבולים ומזהם מי שתייה.‏[4] לנוכח ההיסטוריה הגעשית של ההר והקרבה לאוכלוסייה בת מאות אלפי תושבים המתגוררים ביישובים הסמוכים להר (בגומה לבדה מתגוררים קרוב ל-400,000 איש), הוא הוכרז על ידי האגודה הבינלאומית לוולקנולוגיה ולכימיה של פנים כדור הארץ (International Association of Volcanology and Chemistry of the Earth's Interior ) ב-1991 כאחד מ-16 הרי הגעש של העשור ("Decade Volcanoes"), ולכן כראוי למחקר מיוחד כחלק מ"העשור הבינלאומי להפחתת אסונות הטבע" של האו"ם.‏[5]

קודם להתפרצות של 1977 נוצר על מדרון ההר חרוט טפיל קטן חדש שכונה מורארה, במרחק קטן ממדרונות הר הגעש ניאמוראגירה.

ההתפרצות של 2002[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום ההתפרצות של 2002 מהחלל

אגמי לבה נוצרו מחדש בלוע בהתפרצויות בשנים 1983-1982 ו-1994. התפרצות גדולה נוספת של הר הגעש התרחשה ב-17 בינואר 2002, לאחר מספר חודשים של פעילות סייסמולוגית ופומרולית. מערכת סדקים באורך של 13 קילומטרים נפתחה במדרון הדרומי של הר הגעש והתפשטה תוך שעות מגובה של 2,800 מטרים לגובה של 1,600 מטרים, והגיעה על לפאתי העיר גומה, בירת המחוז, שעל גדות אגם קיוו. לבה זרמה משלושה חרוטים בקצה הדרומי של מערכת הסדקים וזרמה בזרם שרוחבו בין 200 ל-1,000 מטרים ועומקו עד שני מטרים דרך גומה. התרעות ניתנו מראש ובין 200,000 ל-300,000 איש התפנו מהעיר אל מעבר לגבול רואנדה לעיר הסמוכה גיסנאיי במהלך ההתפרצות. לבה כיסתה את חלקו הצפוני של מסלול ההמראה בשדה התעופה הבינלאומי של גומה, וגרמה להתפוצצות של מכל דלק למטוסים והטיסות הבינלאומיות לעיר הושבתו. מזרם הלבה ומגז הפחמן הדו-חמצני שנפלט ממנו מתו 147 אנשים. בעיר עצמה נהרסו כ-4,500 בתים (כ-15% מהבתים בעיר) וכ-60,000 נותרו ללא קורת גג.‏[4][6] הלבה גם פגעה בתחנת הכוח של העיר והחשמל הושבת. הלבה זרמה לתוך אגם קיוו ועוררה חששות שמא יגרום תהליך זה לשכבת המים הרוויה בגז שבמעמקי האגם לעלות לפתע אל פני השטח ולשחרר לחלל כמויות גדולות של פחמן דו-חמצני ומתאן רעילים, בדומה לאסון שהתרחש באגם ניוס בקמרון ב-1986.‏[7] החששות לא התממשו, אבל הוולקנולוגים ממשיכים לנטר את האזור מקרוב.

לאחר סיום ההתפרצות התחוללו מספר רעידות אדמה סביב גומה וגיסנאיי. נחיל רעידות האדמה נמשך כשלושה חודשים וגרם להתמוטטות של בתים נוספים.‏[6]

שישה חודשים לאחר ההתפרצות של ינואר 2002 התפרץ הר הגעש ניאראגונגו שוב. הפעילות הגעשית בניאראגונגו עדיין נמשכת, אבל מוגבלת כיום ללוע ההר, אגם לבה נוסף נוצר כ-250 מטרים מתחת לרמת אגם הלבה של 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 1°31′01″S 29°15′00″E / 1.516822°S 29.250058°E / -1.516822; 29.250058