אנגולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת אנגולה
República de Angola
Flag of Angola.svg Coat of arms of Angola.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: "האיחוד נותן כוח"
המנון לאומי: אנגולה קדימה
מיקום אנגולה
יבשת אפריקה
שפה רשמית פורטוגזית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
לואנדה
8°50′S 13°20′E / 8.833°S 13.333°E / -8.833; 13.333
משטר דמוקרטיה נשיאותית
ראש המדינה
- נשיא

- סגן הנשיא
נשיא
ז'וזה אדוארדו דוש סנטוש
מנואל ויסנטה
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מפורטוגל
11 בנובמבר 1975
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
1,246,700 קמ"ר 
23 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
19,088,106 נפש 
58 בעולם
15.31 נפש לקמ"ר
205 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
131,800 מיליון $ 
66 בעולם
6,905 $
142 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.508 
148 בעולם
מטבע קוואנזה ‏ (AOA)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .ao
קידומת בינלאומית 244+

רפובליקת אנגולהפורטוגזית: República de Angola) היא מדינה בדרום-מערב אפריקה, הגובלת בנמיביה בדרום, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו בצפון, ברפובליקה של קונגו ממובלעת קבינדה בצפון, ובזמביה במזרח. בירת המדינה היא לואנדה. אנגולה הייתה עד 1975 מושבה של פורטוגל, ולאחר שחרורה פרצה בה מלחמת אזרחים שנמשכה כמעט 30 שנים וגרמה נזק עצום למדינה. אנגולה עשירה באוצרות טבע, בהם נפט ויהלומים.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם אנגולה הוא הטיה פורטוגזית של המילה "נ'גולה" משפת הבנטו. "נ'גולה" היה תוארם של השליטים הילידים בממלכת קווימבונדוס במאה ה־16, עת החלו הפורטוגזים להתיישב באזור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של אנגולה

תושבי האזור המקוריים היו שבטי ציידים-לקטים. הם הוחלפו על ידי שבטי בנטו. הבנטו ישבו בשטח אנגולה עד אשר באו הפורטוגזים לראשונה לאזור.

עידן הקולוניאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפורטוגזים התיישבו לראשונה ב-1483 בשטחה העכשווי של אנגולה, בנהר הקונגו, אז שטחה של מדינת הקונגו נדונגו ולואנדה. מדינת הקונגו השתרעה מגבון העכשווית בצפון לנהר קוונזה בדרום. פורטוגל הקימה ב-1575 מושבה בלואנדה, שהתבססה על סחר בעבדים. הפורטוגזים השתלטו בהדרגה על כל החוף במהלך המאה ה-16 על ידי סדרה של הסכמים ומלחמות וכך הקימו את מושבת אנגולה. ההולנדים כבשו את לואנדה החל ב-1641 וכלה ב-1648 ותמכו במדינות אנטי-פורטוגזיות.

ב-1648 כבשה פורטוגל מחדש את לואנדה והחלה בתהליך כיבוש צבאי באזור הקונגו ונדונגו, אשר הסתיים בניצחונם ב-1671. שליטה אמיתית על האזור לא הושגה עד תחילת המאה ה-20.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 גיבש הדיקטטור הפורטוגזי אנטוניו סלזר אידאולוגיה קולוניאלית בשם "לוזוטרופיקליזם", הכוללת חזון של קהילה רב-גזעית גלובלית, הקשורה בזיקה רוחנית לפורטוגל. ב-1951 המושבה עוצבה מחדש כמחוז חיצוני, אשר נקרא גם "מערב אפריקה הפורטוגזית", תוך טענה שהשלטון מנסה ליצור מיזוג תרבותי אמיתי עם התושבים, אף שזה הסווה ניצול ודיכוי של התושבים המקומיים. לאחר מלחמת העולם השנייה דחתה פורטוגל בתוקף את הדרישות לדה-קולוניזציה, ועודדה הגירת פורטוגלים לאנגולה. המהגרים, שמספרם הגיע ל-350,000, היו ברובם דלי השכלה והעדיפו להתיישב בערים. בכך דחקו לשוליים את האליטות המקומיות ואת מעמד הביניים. בשנות ה-50 החלה מחאה עממית שהתפשטה בשנות ה-60 להתקוממות אלימה. בתגובה שלחה פורטוגל כוחות צבא גדולים שפעלו לדכא את המרד ביד קשה. מתוך המאבק צמחו שלוש תנועות עיקריות יריבות שחתרו לעצמאות:

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת האזרחים באנגולה

לאחר מלחמת גרילה בין השנים 1961 ל-1974 נגד הכוחות הפורטוגזיים הקולוניאליים, כתוצאה ממהפכת הציפורנים בפורטוגל (1974), זכתה אנגולה בעצמאות ב-11 בנובמבר 1975. מיד לאחר מכן פרצה מלחמת אזרחים בין שלוש המפלגות MPLA, UNITA ו־FNLA, שנמשכה עד 2002 עם הפוגה קצרה. FNLA פרשה מהסכסוך בשל חולשתה היחסית בשדה הקרב. פרישתה השאירה את MPLA ואת UNITA להילחם זו בזו על השליטה במדינה. לבסוף, ב־1991, הסכימו הצדדים להפוך את אנגולה למדינה רב-מפלגתית, אך לאחר שהנשיא הנוכחי, ז'וסה אדוארדו דוש סנטוש מ־MPLA, נבחר בבחירות שהיו תחת השגחה, UNITA טענה כי הייתה זאת תרמית - והקרבות פרצו מחדש. מלחמת האזרחים פגעה קשות בכלכלת אנגולה והחריבה את התשתיות במדינה. על פי הערכות, עד לסיומה בשנת 2002, גבתה המלחמה את חייהם של כ-500,000 בני אדם.‏[5]

בפברואר 2002, בעזרת מזל"טים שסופקו לצבא MPLA על ידי ממשלה זרה הצליח הצבא לכתר את כוחותיו ולהרוג את ראש צבא UNITA, ג'ונאס מאיירו סאווימבי. צבא MPLA הציג את גופתו המנוקבת של סאווימבי בתקשורת המקומית והעולמית, ומשחיילי UNITA ראו זאת, נכנעו מיד לכוחות ה-MPLA ומלחמת האזרחים הסתיימה כשמפלגת ה-MPLA, בראשות דוס סנטוס, תפסה את השלטון ללא עוררין.

בתום המלחמה צבא ה-UNITA התפרק מנשקו, חלק מן הלוחמים פרשו לחיים אזרחים וחלק אחר חבר לצבא ה-MPLA שהפך לצבא היחיד של אנגולה. כיום UNITA היא מפלגה פוליטית בלבד ששותפה לשלטון באנגולה, שחלק מראשיה משמשים כשרים וחברי ממשל במדינה.

על אף שנראה שהמדינה עברה נורמליזציה, הנשיא דוש סאנטוש עדיין לא התיר הליך דמוקרטי לבחירות. בין בעיותיה המרכזיות של אנגולה נותרו משברים הומניטריים ושדות מוקשים רבים, כתוצאה מהמלחמה הארוכה. לאחר מלחמת האזרחים עסוקה אנגולה בשיקום תשתיות וכלכלת המדינה. היא נעזרת בסיוע ממדינות וחברות עסקיות מכל העולם, ביניהן ברזיל (אנרגיה), פורטוגל (בנייה), סין (תשתיות) וישראל (חקלאות וביטחון).

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזרוע המבצעת של השלטון מורכבת מהנשיא, ראש הממשלה ומועצת השרים. כרגע, הכוח הפוליטי מתרכז בנשיאות. מועצת השרים, אשר מורכבת מכל שרי הממשלה וסגניהם, נפגשת על בסיס קבוע כדי לדון בסוגיות פוליטיות. המושלים של 18 המחוזות ממונים על ידי הנשיא ומשך כהונתם נתון לשיקולו. החוקה מכתיבה את מבנה הממשלה בקווים כלליים ואת זכויות וחובות האזרחים. המערכת המשפטית מבוססת על זו הפורטוגזית וחוק מסורתי מקומי, אבל מערכת זו חלשה ביותר ובתי משפט פועלים רק ב-12 מתוך 140 רשויות הערים. בית משפט חוקתי איננו קיים על אף שאישורו בחוק נקבע זה מכבר.

מלחמת האזרחים הקשה הרסה את המוסדות הפוליטיים והציבוריים במדינה. האו"ם מעריך ש-1.8 מיליון פליטים קיימים, כאשר המספר המקובל של קורבנות המלחמה הוא 4 מיליון בני אדם. התנאים היומיומיים בכל הארץ ובעיקר בלואנדה (בעלת אוכלוסייה בת 4 מיליון) משקפים את התמוטטות התשתית השלטונית ומוסדות הרווחה. המצב הכלכלי הגרוע אשר נמשך זמן רב, מונע תמיכת הממשלה בשירותי הרווחה. בתי חולים חסרים תרופות וציוד בסיסי, בתי ספר חסרים ספרים ועובדי ציבור חסרים לרוב את הציוד הדרוש להם לעבודתם היומיומית.

בשנת 1992 נערכו בחירות לנשיאות ולאסיפת המחוקקים. להלכה אמורות להיערך בחירות מדי חמש שנים, אך הבחירות שנועדו להיערך ב-1997 נדחו מאז שוב ושוב. הבחירות האחרונות לאסיפה המחוקקים נערכו ב-2008. ב-2010 היו צפויות להיערך בחירות לנשיאות, אך בתחילת אותה שנה אישרה האסיפה הלאומית חוקה חדשה, שלפיה הנשיא אינו נבחר עוד בבחירות כלליות אלא על ידי הפרלמנט. הנשיא יכול לכהן לכל היותר שתי תקופות כהונה, כל אחת בת חמש שנים. עם זאת, שלושים השנה שבהן מכהן דוש סנטוש אינן נכללות בתקופה זו, ולכן יוכל לכהן למשך עשר שנים נוספות שתיספרנה החל מהבחירות הקרובות לאסיפה הלאומית, האמורות להתבצע ב-2012.

יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי אנגולה-ישראל

נשיאה של אנגולה, ז'וזה אדוארדו דוס סנטוס, נחשב כנשיא ידידותי לישראל ואף ביקר בישראל בשנת 2005‏. היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לאנגולה חודשו, לאחר נתק במשך תקופה מסוימת, בשנת 1993. שנתיים מאוחר יותר פתחה ישראל שגרירות באנגולה ושגרירתה הראשונה במדינה הייתה ד"ר תמר גולן‏, אשר אחר כך גם שימשה כיועצת לנשיא דוס סנטוס. בשנת 2000 פתחה אנגולה את שגרירותה בישראל. קשריה של ישראל ואנגולה הם בעיקר קשרים עסקיים, אך מעבר לכך היחסים הדיפלומטיים בין המדינות עוסקים גם בתחומי הסיוע בחקלאות, בחינוך, בבריאות וכמו כן גם בפעילות הומניטארית. פן אחר של יחסיו של דוס סנטוס עם ישראל הוא בכל הקשור לסחר בנשק וביהלומים. כאשר חודשו יחסיה של ישראל עם אנגולה, בשנות ה-90 החלו עסקאות נשק בין המדינות. אחת העסקאות הידועות בשם "אנגולה גייט" (L'Angolagate) אשר התרחשה בין השנים 1993-2000, בסדר גודל של כ-790 מיליון דולרים, כללה את איש העסקים הישראלי ארקדי גאידמק. 42 האנשים שהיו מעורבים בפרשה זו הועמדו לדין בצרפת בגין מכירה לא חוקית של נשק לנשיא דוס סנטוס במהלך מלחמת האזרחים. לאחר תום מלחמת האזרחים, בשנת 2006 הייתה אמורה להתבצע עסקת נשק בשווי של כמיליארד דולר בין ישראל לאנגולה בתיווך איש סוחר נשק ישראלי וגנרל צבאו של דוס סנטוס, אך בסופו של דבר, היא לא יצאה אל הפועל. איש עסקים ישראלי נוסף הידוע בקשריו עם הנשיא דוס סנטוס הוא היהלומן לב לבייב, אשר הוגדר בשנת 2004 על ידי נשיא החברה הלאומית האנגולית 'אינדיאמה' (Indiama) המנהלת את כריית היהלומים באנגולה בתור המשקיע הבולט מבין כל החברות הזרות בתחום היהלומים באנגולה. בשנת 2005 הקים לבייב, בשיתוף החברה הלאומית, את המפעל הראשון באנגולה לליטוש יהלומים בה יעובדו כ-40% מתפוקת הגלם של יהלומיה.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגולה מחולקת ל-18 מחוזות:

  • 1 בנגו
  • 2 בנגלה
  • 3 ביאי
  • 4 קבינדה
  • 5 קואנדו קובאנגו
  • 6 קואנזה נורטה
  • 7 קואנזה סול
  • 8 קואנה
  • 9 וואמבו
  • 10 ווילה
  • 11 לואנדה
  • 12 לונדה נורטה
  • 13 לונדה סול
  • 14 מאלאנג'
  • 15 מושיקו
  • 16 נמיב
  • 17 וויג'
  • 18 זאיר
מחוזות אנגולה

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת אנגולה איננה מסודרת עקב מלחמות כמעט בלתי-פוסקות במשך העשורים האחרונים. למרות המשאבים הטבעיים השכיחים בה, התוצרת לנפש היא בין הנמוכות בעולם. ייצור נפט ופעילויות קשורות חיוניים לכלכלה ותורמים כ-45% לתל"ג ומהווים 90% מהיצוא.

על אף חתימת הסכמי השלום, מיליוני מוקשים נותרו פזורים באדמה, אלימות באזורים הכפריים עדיין קיימת וחקלאים רבים אינם רוצים לחזור עוד לשדותיהם. כתוצאה, חלק ניכר מהמזון עבור המדינה עדיין מיובא. למרות התפתחות השלום במדינה לקראת סוף 1998, הכלכלה צמחה בשיעור של 4% בלבד ב-1999.

הממשלה הכניסה למחזור הכספי שטרות חדשים ב-1999, כולל שטרות עבור 1 קוונזה ו-5 קוונזה. יחד עם הסכמי השלום ב-2002 נחתמה שותפות אסטרטגית עם סין, וכך חברות סיניות מימנו השקעות ענק באזור, במיוחד בתחום התשתיות והמתכות. בינואר 2007 התקבלה אנגולה כחברה בארגון אופ"ק.

מאז 2005 אנגולה היא מדינה בה הצמיחה הכלכלית היא מהגבוהות והמהירות באפריקה, בעיקר בזכות הנפט והיהלומים שבשטחה. התעשייה תורמת כ-60% מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-15% מכוח העבודה. הענף המרכזי הוא ענף המכרות. באנגולה אוצרות טבע שונים, ובהם שדות נפט המצויים בשליטת הממשלה (יצוא של 246 מיליון חביות נפט בשווי של כ- 8 מיליארד דולר), יהלומים (מכירה של 764 מיליון קרט בשווי של כ- 764 מיליון דולר), עפרת ברזל, פוספטים, אורניום וזהב. מוצרי תעשייה חשובים כוללים מוצרי מזון, משקאות, סוכר, טקסטיל ומוצרי טבק.

החקלאות תורמת כ-7% מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-85% מכוח העבודה. הגידולים העיקריים הם בננות, קנה סוכר, קפה, תירס, כותנה, קסאווה, טבק וירקות. היערות של אנגולה המכסים כ-43% משטחה, מהווים את הבסיס לתעשיית העץ שלה. ענף חשוב נוסף הוא ענף הדיג.

מאז חתימת הסכם השלום עושה ממשלת אנגולה מאמצים לשיקום המדינה וזאת באמצעות:

  • הגדרת סדרי עדיפויות
  • הנעה מחדש של מגזרים יצרניים
  • השבת הפליטים למקומם המקורי
  • יצירת תנאים חוקתיים המציעים יתרונות וערבויות למשקיעים זרים בתחומי הכלכלה השונים

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2002 היו באנגולה 243 שדות תעופה, מהם 32 סלולים ו־211 לא סלולים. באנגולה יש 2,761 קילומטרים של מסילת רכבת, ושלושה נמלי ים מרכזים, לואנדה, לוביטו ונמיבֶה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגולה בעלת חוף מערבי לאוקיינוס האטלנטי. רצועת החוף היא צחיחה ונמתחת מנמיביה ללואנדה. בפנים הארץ ישנה רמה לחה. סוואנה יבשה נמצאת בדרום ובדרום-מזרח. יער גשם טרופי נמצא בצפון ובקאבינדה. מקורו של נהר הזמבזי ושאר פלגים של נהר הקונגו באנגולה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגולה שלוש קבוצות אתניות מרכזיות, כל אחת מהן דוברת שפה מקבוצת שפות הבנטו: אווימבונדו (37%), קימבונדו (25%) ו-באקונגו (13%). קבוצות אתניות אחרות כוללות צ'וקווה, גנגואלה, נהאניסה-הומבה, אמבו, הררו וזינדוגה. ישנם מיעוטים בני אחוז עד שניים של בני תערובת אנגולים-אירופים ולבנים, בעיקר פורטוגזים. הפורטוגזים הם המיעוט הלא-אנגולי הגדול ביותר ומונים כ-30,000 נפשות (אם כי רבים מילידי אנגולה יכולים לטעון לאזרחות פורטוגזית לפי החוק הפורטוגזי). פורטוגזית היא השפה הרשמית והמדוברת ביותר במדינה.

רוב התושבים הם ממוצא בנטו ומעטים הם ממוצא מעורב, בנטו-קונגולזים. בדרום מזרח ישנם מספר שבטי בושמנים. השבט הידוע ביותר מבין הבנטו הוא בא-קונגו, שאנשיו שוכנים בעיקר בצפון. האבונדה שוכנים בעיקר במרכז. בשבט זה ישנם בני תערובת רבים ממוצא מעורב פורטוגזי ובנטו.

שבטי המושי-קונגו והבא-קונגו משמרים מספר מסורות נוצריות אשר למדו במהלך המאות ה-16 וה-17. צלבים משמשים כקמיעות וסמלים בעלי כוח ומועברים מראש-שבט לראש-שבט. לכל בן שבט יש שם נוצרי ובעל קידומת "דום" או "דונה". בתי הילידים הם בדרך כלל בקתות קטנות ופשוטות ביותר, המשמשות בעיקר לשינה. במהלך היום הם יושבים מחוץ לבקתה, מוגנים מהשמש בעזרת חופת עלי דקל או עלים אחרים. הדת הקתולית היא השליטה באזור. ב-13 בנובמבר 2013 הרשויות באנגולה הוציאו את דת האסלאם מחוץ לחוק וכיום היא המדינה היחידה בעולם שמוציאה את האסלאם אל מחוץ לחוק‏[6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמר גולן, תמר רון, גורילות ודיפלומטיה - מפגשי אדם וטבע באנגולה, הוצאת עם עובד, 2006

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ http://www.corpwatch.org/article.php?id=2576 ", "Report Alleges US Role in Angola", 17.5.2002
  6. ^ Angola bans Islam, will demolish all mosques 25.11.2013


מדינות אפריקה

אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים 1 · מרוקו · הרפובליקה המרכז אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאון · סנגל · צ'אד · קומורו · הרפובליקה של קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה


חבלי ארץ "לא מוכרים": אזוואד · פונטלנד · סומלילנד · סהרה המערבית


שטחים תלויים: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי · סנט הלנה · האיים הקנריים · סאוטה · מלייה · מדיירה · מיוט · ראוניון · סוקוטרה


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה.
אפריקה
מדינות האיחוד האפריקאי
אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בוטסואנה · בורונדי · בורקינה פאסו · בנין · גאנה · גבון · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · הרפובליקה המרכז אפריקאית · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · הרפובליקה של קונגו · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · ניגריה · ניז'ר · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סהרה המערבית · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה אפריקה
אופ"ק - ארגון המדינות המייצאות נפט

אלג'יריהאיחוד האמירויות הערביותאנגולהאיראןונצואלהכוויתלובניגריהעיראקערב הסעודיתקטאר