נמל התעופה לונדון הית'רו
| נמל התעופה לונדון הית'רו | |||
|---|---|---|---|
| London Heathrow Airport | |||
 מבט על הצד הדרומי של טרמינל 5 אשר נפתח במרץ 2008. |
|||
| נתוני השדה | |||
| קוד IATA | LHR | ||
| קוד ICAO | EGLL | ||
| סוג השדה | ציבורי | ||
| מפעיל | BAA plc | ||
| עיר סמוכה | לונדון | ||
| גובה מעל פני הים | 80 רגל 24 מטר |
||
| מיקום | |||
| מסלולי טיסה | |||
| כיוון מגנטי | אורך | סוג מסלול | |
| רגל | מטר | ||
| 09L/27R | 12,801 | 3,902 | אספלט |
| 09R/27L | 12,001 | 3,658 | אספלט |
| נמל התעופה לונדון הית'רו | |||
|
(הצגת נמל התעופה לונדון הית'רו במפת לונדון רגילה)
 נמל התעופה לונדון הית'רו
|
|||
נמל התעופה לונדון הית'רו (London Heathrow Airport), הנקרא לרוב בקיצור "הית'רו", הוא נמל התעופה בריטי, העמוס ביותר באירופה. נכון ל-2011 הוא הראשון בעולם במספר הנוסעים בטיסות בינלאומיות והשלישי בכמות כלל הנוסעים הטסים בו בשנה. ב-2010 היו בו 454,823 המראות ונחיתות ועברו בו 65,881,660 נוסעים.
נמל התעופה ממוקם במחוז הילינגדון של לונדון הבירה, כ-24 ק"מ ממערב למרכז העיר.
אל על ובריטיש איירוייז מפעילות כ-2 טיסות יומיות בין תל אביב ללונדון.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
הית'רו החל לפעול בשנות ה-30 של המאה ה-20 תחת השם Great Western Aerodrome, שהיה בבעלות פרטית בידי חברת התעופה Fairy Aviation, שעשתה בו שימוש בעיקר לטיסות ניסוי. לצורך הקמת השדה, הקרקע נרכשה מהכומר של הרמונדסוורת' (Harmondsworth). השדה נקרא על-שם יישוב קטן בשם "Heath Row" ששכן במקום, ולאחר מכן נהרס כדי לפנות מקום לשדה התעופה. הכפר שכן בסמוך למקום שבו ניצב כיום טרמינל 3 של השדה. באותה העת לא הייתה בשדה כל תנועה של תעופה מסחרית, ונמל התעופה של קרוידון הוא זה ששימש את הבירה הבריטית.
בשנת 1944 הית'רו עבר לפעול תחת אחריות משרד האוויריה. הרולד בלפור (לימים לורד בלפור), שכיהן בשעתו כתת-שר האוויריה בין השנים 1938-1944, כתב באוטוביוגרפיה שלו בשנת 1973 כי הוא הוליך שולל את הוועדה הממשלתית באופן מכוון, באומרו כי רכישת השדה נחוצה כדי לעשות שימוש בשדה כבסיס למטוסי הפצצה. למעשה, כתב בלפור, כוונתו הייתה תמיד לעשות שימוש באתר עבור התעופה האזרחית והוא רק ניצל את מצב החירום כדי למנוע דיון ציבורי ארוך ויקר. חיל האוויר המלכותי (RAF) מעולם לא עשה שימוש בשדה, והשליטה בו עברה למשרד התעופה האזרחית בינואר 1946. הטיסה האזרחית הראשונה באותו היום המריאה לבואנוס איירס, עם עצירה בליסבון לצורך תדלוק.
שדה התעופה נפתח באופן כולל לתעופה אזרחית ב-31 במאי 1946. בשנת 1947 היו בהית'רו 3 מסלולי טיסה, ושלושה נוספים היו בתהליכי בנייה. המסלולים הישנים ביותר, שנבנו עבור מטוסי בוכנה, היו קצרים ומצטלבים, כדי לאפשר המראות בכל תנאי הרוח. משטח הבטון הראשון של המסלול המודרני הראשון בשדה הונח על ידי המלכה אליזבת השנייה, בשנת 1953. שנתיים לאחר מכן, ב-1955 חנכה המלכה את בית הנתיבות הראשון (Europa Building), לימים טרמינל 2.
זמן קצר אחר-כך החל לפעול בית הנתיבות השני (Oceanic Terminal), לימים טרמינל 3. טרמינל 1 נפתח בשנת 1968, והשלים את אשכול המבנים במרכז השדה. מיקום הטרמינלים במרכז הפך מאז למגבלה בפני תוכניות ההתרחבות. ההחלטה למקם את המבנים במרכז המסלולים נסמכה על ההנחה כי הנוסעים לא יזדקקו למקומות חנייה רבים, שכן באותם ימים הטיסה הייתה בעיקר נחלת של העשירים, שבמרבית המקרים הוסעו לשדה בידי נהגים פרטיים.
בשנת 1987 הפריטה הממשלה את רשות שדות התעופה הבריטית British Airports Authority (הנקראת כיום "BAA plc"), שכללה שבעה מתוך שדות התעופה של בריטניה, ביניהם הית'רו.
[עריכה] טרמינלים
[עריכה] טרמינל 1
נפתח רשמית על ידי המלכה אליזבת השנייה במאי 1969 למרות שמעשית נפתח עוד קודם לכן בשנת 1968. בשנת 2005 הושלמו שיפוצים נרחבים אותם עבר הטרמינל, נוסף האגף המזרחי החדש שהכפיל את גודל שטח ההמתנה להמראות. טרמינל 1, מטפל ברוב הטיסות הפנים ארציות כולל אירלנד וכן מספר טיסות בינלאומיות ביניהן הטיסות של אל על.
[עריכה] טרמינל 2
הטרמינל הוותיק ביותר בשדה, נחנך על ידי המלכה בשנת 1955 תחת השם Europa Building. הטרמינל מטפל בעיקר בטיסות אירופאיות. בשנת 2008 נסגר הטרמינל כדי לאפשר בניה של טרמינל מזרחי חדש.
[עריכה] טרמינל 3
טרמינל 3 נפתח ב-13 בנובמבר 1961 תחת השם Oceanic Terminal. בשנת 1968 עם הקמת טרמינל 1 הפך שמו לטרמינל 3. בשנת 1970 עבר הטרמינל שיפוצים נרחבים והוסף בניין נחיתות, כמו כן נוספו שטחים נוספים בתוכם משטח ההליכה הנע הראשון בבריטניה. בשנת 2006, נתווסף שרוול 6 בהשקעה של 105 מיליון ליש"ט שמאפשר חיבור למטוס האיירבוס A380 החדש. סינגפור איירליינס משתמשת בשרוול זה לצורך חיבור איירבוס A380 בטיסה לסינגפור.
[עריכה] טרמינל 4
טרמינל 4 נבנה במנותק מהטרמינלים הישנים, מדרום למסלול הדרומי. הטרמינל נפתח בשנת 1986 והפך לביתה של חברת התעופה בריטיש איירווייז שהופרטה באותם ימים.
[עריכה] טרמינל 5
הצורך בהקמת טרמינל נוסף עלה עוד בשנת 1982 אך הטרמינל נפתח רק בשנת 2008 ועלותו נאמדת ב-4.3 מיליארד ליש"ט. הטרמינל נבנה בצד המערבי של שדה התעופה הוא כולל 60 שערי עלייה למטוסים, למעלה מ-100 חנויות ומסעדות ויכול לתמוך ב-30 מיליון נוסעים בשנה. פתיחת הטרמינל לוותה בתקלות רבות. מאות המראות ונחיתות בוטלו ועשרות אלפי מזוודות לא הגיעו ליעדן.
[עריכה] ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
 |
פורטל לונדון | ||
[עריכה] לקריאה נוספת
- A Week at the Airport: A Heathrow Diary, Alain de Botton
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- נמל התעופה הית'רו - האתר הרשמי
- רשות שדות התעופה הבריטית - מפעילת השדה
- HACAN ClearSKies - ארגון תושבי הסביבה הפועלים להפחתת הרעש בהית'רו
