איירבוס A380

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איירבוס A380
SIA Airbus A380, 9V-SKA, SIN 8.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים
יצרן איירבוס
טיסת בכורה 27 באפריל 2005
תקופת שירות 25 באוקטובר 2007 – עדיין בשירות
צוות 2
נוסעים 525 עד 853
יחידות שיוצרו 111 (נכון לספטמבר 2013)
משתמש ראשי אמירטס
סינגפור איירליינס
קוואנטס
לופטהנזה
מחיר כ-414 מיליון דולר
ממדים
אורך 73 מטר
גובה 24.1 מטר
מוטת כנפיים 79.8 מטר
שטח כנפיים 845 מ"ר
משקל ריק 276,800 ק"ג
משקל המראה מרבי 560,000 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 0.85 מאך (1,040 קמ"ש)
טווח טיסה מרבי 13,999 ק"מ
הנעה
ארבעה מנועי טורבו-מניפה
תא הטייס של ה- A380 עם צגי מחשב, מקלדות וג'ויסטיקים בצדדים
מנוע טרנט 900 של רולס רויס על כנף האיירבוס A380

איירבוס A380 המכונה "סופר-ג'מבו" הוא מטוס הנוסעים הגדול בעולם. במטוס יש שתי קומות מלאות לכל אורכו, ומניעים אותו ארבעה מנועי טורבו-מניפה. המטוס מיוצר על ידי חברת איירבוס, שהיא מיזם משותף של מדינות אירופה (גרמניה, בריטניה, צרפת וספרד), שנועד להתחרות ביצרנית המטוסים האמריקנית בואינג. מפעלי החברה פרושים בכל רחבי אירופה. לדוגמה, הכנפיים מיוצרות בבריטניה והזנב מיוצר בספרד. חלקי המטוס מובלים ממפעלי הייצור דרך האוויר, הים והיבשה אל מפעל ההרכבה הראשי בטולוז, צרפת, שנבנה במיוחד עבור מטוס זה. ממדיו הגדולים של ה-A380 מאפשרים התקנת תוספות שלא היו קיימות עד היום במטוסי נוסעים מסחריים, כגון: חדר כושר, מזנונים וברים, חדרי תפילה, חנויות דיוטי פרי, חדרי ישיבות ועוד.

טיסת הניסוי הראשונה של המטוס נערכה ב-27 באפריל 2005. ב-15 באוקטובר 2007 נמסר מטוס האירבוס A380 הראשון לחברת סינגפור איירליינס וב-25 באוקטובר 2007 טס את טיסתו המסחרית הראשונה מסינגפור לסידני. על סיפון המטוס היו 455 נוסעים, אשר חלקם שילמו עשרות אלפי דולרים עבור התענוג ההיסטורי, כל הכנסות הטיסה נתרמו על ידי חברת התעופה למטרות צדקה‏[1].

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכו, המטוס ימכר בשתי גרסאות שונות: A380-800, גרסת הנוסעים ו-A380-800F, גרסת המטען. גרסת הנוסעים תוכל לשאת 525 נוסעים בתצורה רגילה (שלוש מחלקות: ראשונה, עסקים ותיירים) או 800 נוסעים בתצורת מחלקת תיירים בלבד. טווח הטיסה המרבי של גרסה זו הינו 13,990 קילומטר. גרסת המטען של המטוס תוכל לשאת משקל של עד 150 טון עם טווח טיסה מרבי של 10,400 קילומטר.

תא הטייס[עריכת קוד מקור | עריכה]

איירבוס דאגה כי עיצובו הראשוני של תא הטייס, נוהלי הפעילות בו ותגובות המטוס באוויר יהיו דומים לאלו של מטוסי אירבוס קודמים, כדי לצמצם את מחירי הסבת הצוות של חברות התעופה השונות למטוס החדש. כל המחוונים בתא הטייס דיגיטליים ומוצגים על גבי שמונה מסכי LCD בגודל 6 על 8 אינץ' הניתנים להתאמה הכוללים: שני מסכי טיסה ראשיים (PFD), שני מסכי ניווט, מסך אחד לנתוני המנועים, מסך אחד לנתוני המערכות ושני מסכים רב תכליתיים. צורה זו של עיצוב תא הטייס מכונה "קוקפיט מזכוכית" (Glass Cockpit), המערכת כוללת שתי מקלדות QWERTY מלאות נשלפות עם כדור עקיבה וממשק "הצְבַּע והקלק" קל לשימוש. השליטה על המטוס מתבצעת בטכנולגיית "טוס-על-חוט" (Fly-by-Wire) באמצעות ג'ויסטיק אלקטרוני בכל צד ללא חיבורים מכניים למשטחי השליטה, כמקובל במרבית מטוסי הנוסעים המודרניים. שני מסכי תצוגה עילית (HUD) יוצעו כאופציה.

מנועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס מוצע עם שני סוגים שונים של מנועי טורבו-מניפה, מנוע רולס רויס Trent 900 או מנוע GP7200 Engine Alliance. הפחתת רעשים הייתה דרישה חשובה בתכנון ה- A380 והשפיעה רבות על תכנון המנועים, שני סוגי המנועים עומדים בתקן הרעש בהמראה ונחיתה של שדה התעופה היתרו בלונדון. מאפיין יוצא דופן של המטוס הוא שרק בשניים מתוך ארבעת מנועיו מותקנת מערכת להיפוך דחף. המנועים יכולים לפעול על תערובת של דלק סילוני סינתטי ושל רכיבי גז טבעי.

חומרים מתקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס בנוי ברובו מאלומיניום תוך שימוש נרחב בחומרים מרוכבים, בין השאר בחלקו העליון של גוף המטוס ובקצות המאזנות. ה-A380 הוא המטוס המסחרי הראשון בעולם שבסיס הכנף שלו עשוי מפלסטיק מחוזק בסיבי פחמן.

נוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלו העצום של המטוס מאפשר לחברות התעופה המעוניינות בכך להכניס מותרות שונות שלא נראו עד כה באוויר: מקלחות, משרדים, אזורי משחק לילדים, חדר כושר, בר, חנויות דיוטי פרי, אזור עישון ואף קזינו קטן. חרף כך, סביר כי מתקנים שכאלה לא יהפכו לשכיחים ורוב חברות התעופה יעדיפו להשתמש בתוספת המקום כדי להגדיל את מספר מקומות הישיבה.

מפרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתך של הקבינה במחלקת התיירים
השוואת ממדים בין 4 המטוסים הגדולים ביותר שנבנו:

██ אנטונוב An-225

██ יוז H-4 הרקולס

██ בואינג 747-8

██ איירבוס A380

דגם: A380-800 A380-800F
צוות טיסה 2
מספר מושבים 525 (3 מחלקות)
664 (2 מחלקות)
853 (מחלקה אחת)
12 מלווים
אורך 73 מטר
מוטת כנפיים 79.8 מטר
גובה 24.1 מטר
בסיס גלגלים 30.4 מטר
רוחב גוף חיצוני 7.14 מטר
רוחב קבינה, מפלס ראשי 6.60 מטר
רוחב קבינה, מפלס עליון 5.94 מטר
שטח כנף 845 מ"ר
משקל ריק 276,800 ק"ג 252,200 ק"ג
משקל המראה מרבי 560,000 ק"ג 590,000 ק"ג
משקל העמסה מרבי 90,800 ק"ג 152,400 ק"ג
מהירות שיוט 0.8 מאך
מהירות שיוט מרבית 0.82 מאך
מהירות מרבית 0.88 מאך
טווח טיסה 15,200 ק"מ 10,400 ק"מ
רום מרבי 13,115 מטר (43,028 רגל)
קבולת דלק 310,000 ליטר 310,000 ליטר
אפשרות ל- 356,000 ליטר
מנועים (X4) GP7270 (A380-861)
Trent 970/B (A380-841)
Trent 972/B (A380-842)
GP7277 (A380-863F)
Trent 977/B (A380-843F)
  • מחיר: כ- 414 מיליון דולר

מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

A380 הראשון שנכנס לשירות פעיל, בצבעי Singapore Airlines, חברת התעופה של סינגפור.
עיצוב פנים אפשרי ל-A380
A380 לקראת נחיתה לאחר טיסת הבכורה

למרות מחירם הגבוה, מספר רב של מטוסים (כ-200) כבר הוזמן על ידי מספר חברות תעופה גדולות. ביניהן אייר פראנס הצרפתית, לופטהנזה הגרמנית, קוואנטס האוסטרלית, וירג'ין אטלנטיק, סינגפור איירליינס ואמירטס, חברת התעופה של איחוד האמירויות במפרץ הפרסי. מסירת המטוסים הראשונים תוכננה לשנת 2006, אך שרשרת של עיכובים גרמה לדחיות חוזרות ונשנות של תאריך המסירה, וכאמור, המטוס הראשון נמסר רק באוקטובר 2007 לחברת התעופה הסינגפורית. בין הבעיות, תקלות לא צפויות בחיווט מערכות המטוס, בעיקר בשל דרישות חברות התעופה להתאמות אישיות לכל חברה והחלפת חלק ניכר מהחווט בכבלי אלומיניום במקום כבלי נחושת כדי לחסוך במשקל. יש גם בעיות הנובעות מן העובדה שחלקים שונים של המטוס מורכבים במדינות שונות. עיכובים אלה גרמו הפסדי ענק ל-EADS, חברת האם של איירבוס, והביאו להתפטרותו של המנכ"ל, ניאל פורז'אר, מנהל הייצור ובכירים אחרים בחברה. בין השאר, גרמו ההפסדים להגדלת אומדן מספר המטוסים שתידרש איירבוס למכור על-מנת לכסות את עלויות הפיתוח והייצור ל-300; מספר זה הוא גדול מאוד, אם כי ההערכה כיום לקיבולת השוק למטוסים מסוג זה נעה בין 800 ל-1,200.

הזמנות נוספות למטוס מתעכבות, לאחר שהתגלה שיש להתאים תשתיות בשדות התעופה שבהם ינחת, בגלל גודלו ומשקלו הרב.

ב-4 במרץ 2007 ביטלה חברת UPS את עשרת המטוסים שהזמינה כיוון שהיא "כבר לא בטוחה" שיצרנית המטוסים תוכל לעמוד בתאריכי האספקה. ההזמנה מוערכת ב-2.8 מיליארד דולר. זו היא אחת המכות הקשות שהונחתו על חברת איירבוס ועל המטוס.

הזמנות לפי לקוח
חברת תעופה שנת אספקה סוג מנוע
A380-800 A380-800F אופציה EA RR
Flag of France.svg אייר פראנס 2009 10 4 *
Flag of the People's Republic of China.svg צ'יינה סאות'רן איירליינס 2008 5 *
Flag of the United Arab Emirates.svg אמירטס 2008 13 *
Flag of the United Arab Emirates.svg איתיחאד איירווייז 2008‏[2] 4 *
Flag of the United States.svg ILFC[3] 2013 10 4  4
Flag of Russia.svg טראנסאארו 2010 4
Flag of South Korea.svg קוריאן אייר 2008 5 3 *
Flag of Germany.svg לופטהאנזה 2009 15 10 *
Flag of Malaysia.svg מלזיה איירליינס 2008 6 *
Flag of Australia.svg קוואנטס 2008 20 4
Flag of Qatar.svg קטאר איירווייז 2009 2 2
Flag of Singapore.svg סינגפור איירליינס 2007 19 6 10
Flag of Thailand.svg תאי אירווייז אינטרנשיונל 2010 6
Flag of the United Kingdom.svg וירג'ין אטלנטיק 2013 6 6
אל-וליד בן טלאל [1][2] 1
Flag of Japan.svg סקאימארק איירליינס [3] 2014 4
סה"כ לסוג 156 0 39 72 66
סך הכל 147  (מובטח: 156) 138

תקריות משמעותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיסה 32 של קוואנטס

ב-4 בנובמבר 2010 ארעה תקלה במנוע מטוס של חברת קוואנטס בטיסה מסינגפור לסידני. המטוס אולץ לחזור לסינגפור, להיפטר מעודפי דלק ולנחות. בעת התקלה היו במטוס מעל ארבע מאות נוסעים ואיש מהם לא נפגע. ככל הנראה, אחד מארבעת המנועים, מתוצרת רולס-רויס, התחמם, התפוצץ וחלקים מן המעטפת התפרקו ופגעו בכנף ובגוף המטוס וניתקו כמה כבלי חשמל חשובים. חלקים נוספים נפלו אל עבר האי האינדונזי בטאם. קוואנטס, חברת התעופה האוסטרלית הודיעה בהודעתה הרשמית, מספר שעות לאחר התקרית, כי כל ששת מטוסי ה-A380 שברשותה יקורקעו עד לחקירת התקרית‏[4]. בחקירת המקרה התברר שהייתה במנוע דליפת שמן שנבעה מקידוח לא מדויק בשסתום השמן. הדליפה גרמה להתחממות ושריפה שהובילה לכשל מכני והרס המנוע. החלקים המתאימים הוחלפו בכל מטוסי החברה. עלות הקרקוע והתיקון עלו לחברה על פי הערכות כ-160 מיליון דולר.

ב-7 בינואר 2012 מהנדסי תעופה באוסטרליה קראו לקרקע את מטוס האירבוס A380 עקב מציאת סדקים בכנפיו בשני מטוסים של קוואנטס וסינגפור איירלינס. לדבריהם המטוס אינו בטוח ומהווה סכנת חיים לנוסעיו.

ב-2 ביולי 2014 התפוצץ צינור מים בטיסה 94 של חברת קוואנטס, שיצאה מלוס אנג'לס לכיוון מלבורן. הטיסה יצאה בשעה 23:00 והתקרית החלה בשעה 00:00 כערך. כמצוין, כשעה מתחילת הטיסה התפוצץ צינור המים הנמצא בין קומות המטוס והציף אותו ואת כל המעברים שבו. מים טפטפו מתקרת המטוס והמושבי היו ספוגים מים. כתוצאה ממצב זה היה על הנוסעים להרים את ציודם, כדי שלא ייספג במים. הנוסעים ברחו לאזורים היבשים במטוס. זמן קצר לאחר שלקברניט נודע על התקרית, הוא החליט לחזור על עקבותיו וחזר לשדה התעופה בלוס אנג'לס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי נוסעים מתוצרת איירבוס
A300‏ • A310‏ • A320‏ • A330‏ • A340‏ • A350‏ • A380
Airbus Logo.png