נתן נטע הנובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב נתן נטע הנובר (נולד: ?, נפטר: 1683) היה תלמיד חכם, מקובל בלשן והיסטוריון, מחכמי פולין במאה ה-17. מחבר הספר "יון מצולה" העוסק בתיאור גזרות ת"ח ת"ט (1648 - 1649).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנובר נולד בעיר אוסטרוה שבאוקראינה במועד לא ידוע (כנראה בסוף שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30 של המאה ה-17). אביו היה הרב משה הנובר, שעליו לא ידוע דבר מלבד העובדה שהוא מכונה על ידי בנו: "מורנו הרב”, ולפי זה נראה שנשא במשרה רבנית. יזראלסון, שחקר את הביוגרפיה של הנובר בראשית המאה ה-20, טוען, שייתכן והנובר היה תלמידו של המהרש"א, שנפטר באוסטרוה בשנת 1632, אולם טענה זו איננה מאומתת.

בשנת 1646 נסע הנובר לקרקוב, שם נתן דרשה, שכמה שנים מאוחר יותר הפכה לספר "טעמי סוכה" (אמשטרדם 1651). באותה שנה (1646) התחתן הנובר ועבר לזאסלב (איזיאסלב), לבית חמיו, כפי המקובל אז.

בעקבות פרעות ת"ח ת"ט ברחו הנובר ומשפחתו מאוקראינה. תיאור מדויק של בריחתם של יהודי זאסלב קיים בספרו "יוון מצולה". על-פי עדותו של הנובר עצמו במבוא לספר "טעמי סוכה", בשנים אלה הוא התפרנס מדרשות בבתי הכנסת השונים באירופה, ואף כתב ספר דרשות בשם "נטע שעשועים" שלא ראה אור מעולם.

אחרי הגיעו לאיטליה למד הנובר קבלה, ומאוחר יותר גם כתב ספר תפילות ובקשות על-פי הקבלה בשם "שערי ציון" (פראג 1662), שהיה במאות הי"ז – ראשית י"ט הספר הידוע ביותר של הנובר, שכן יצא בחייו של המחבר שלשה פעמים, ופעמים רבות בשנים לאחר מכן. בשנים אלה הנובר גם חיבר מילון של ארבע שפות – גרמנית, לטינית, איטלקית ועברית – בשם "שפה ברורה” (פראג 1660).

על פי כמה ידיעות היה במשרה רבנית כלשהי בליבורנו שבאיטליה בין השנים 16531656. מאמצע שנות ה-50 של המאה ה-17 ועד שנת 1670 כיהן כרב ואב בית דין של קהילת קדש יאשי. בשנת 1657 הקים ביאשי את בית הכנסת הראשון הבנוי אבן.

בין 1670 ועד מותו כיהן כרב בפוקשאן ובהונגרישי-ברוד. הנובר נהרג בעיר הונגרישי ברודי ב-14 ביולי 1683 על ידי הקורוצים ההונגרים שניצלו את מצב המלחמה, למרוד בשלטון ההבסבורגי. חלק מהפרעות אותם ניהלו, היה עריכת טבח ביהודי המקום בעמדם בתפילה בבית הכנסת.

יוון מצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של הנובר "יוון מצולה" הודפס לראשונה בוונציה 1653, והחל להתפרסם אף יותר מאשר בעת צאתו החל ממאה ה-19, כאשר גברה ההתעניינות בהיסטוריה היהודית. ספר זה תורגם לרוב השפות האירופיות, ונחשב על ידי אחדים מההיסטוריונים לעדות היהודית הנאמנה ביותר על אירועי ת"ח ת"ט.

בספר זה תיאר הנובר את פרעות ת"ח ת"ט בהנהגתו של בוגדן חמלניצקי אשר היה האטמאן הקוזקים. עדותו האישית של הנובר תופסת רק חלק קטן מהספר. מלבד זאת מתוארת בו השתלשלות האירועים הכללית שהובילה למרד ופרעות ביהודים, מהלך המלחמה בין הפולנים לקוזאקים וכן פרעות ביהודי אוקראינה.

בספר מובאים תיאורים של מרד האוקראינים (בלשונו: "היוונים", משום שהשתייכו לכנסייה האורתודוקסית - יוונית) והטטרים (בלשונו: "הקדרים") נגד האריסטוקרטיה הפולנית -"הדוכסים והשרים" - ששלטו באוקראינים והתעללו בהם.

בין הדברים הוא מתאר את בגידתם של חלק מהפולנים ביהודים, אף שהיהודים לחמו אתם ובעדם. לעתים קרובות חברו הפולנים לאוקראינים שצרו על העיירות, ומסרו והפקירו את היהודים להריגה תוך כדי שהם השלימו עמם תמורת קרבן זה.

בניגוד לכרוניסטים (היסטוריונים) יהודים אחרים בני זמנו, הנובר הבין את הסיבות החברתיות למרד האוקראיני, וכן כתב את ספרו בסגנון היסטוריוגרפי המקובל בפולין ואירופה באותם הימים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יון מצולה
  • טעמי סוכה
  • שערי ציון
  • שפה ברורה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו