בוגדן חמלניצקי

המונח "חמלניצקי" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר בשם זה, ראו: "חמלניצקי (עיר)".

בוגדן זינוביי מיכאילוביץ' חמלניצקי (אוקראינית: Богдан Зиновій Михайлович Хмельницький; נהגה: בּוֹהְדַּן זִינוֹבִיי מִיכַאִילוֹבִיץ' חְמֶלְנִיצְקִי, ברוסית נהגה בּוֹגְדַּן) (27 בדצמבר 1595, סובוטוב - 6 באוגוסט 1657, צ'יגירין), הגיבור הלאומי האוקראיני, מנהיג ההאטמאנות הקוזאקית של זפורוז'יה והאטמאן אוקראינה. בהיסטוריה היהודית נחשב כצורר ישראל, האחראי לפרעות ת"ח ות"ט במהלכן נהרגו למעלה מ־100,000 יהודים.

השנים הראשונות

חמלניצקי נולד בכפר האוקראיני סובוטיב שליד העיר צ'יגירין (Чигирин), לאציל פולני בשם מיכאיל, שאבותיו היו אצילים מולדוביים, ולאם ממוצא קוזאקי. אביו שירת בחיל העיר צ'יגירין. את לימודיו התחיל חמלניצקי בבית הספר "של האחים" בקייב,^{[דרוש מקור]} ולאחר סיומו, כנראה בהשפעת האב התחיל את לימודיו בסמינריון ישועי בירוסלב ולאחר מכן בלבוב. אצל הישועים רכש בוגדן את אמנות הרטוריקה והחיבור, לצד ידע ברמה גבוהה של השפה הפולנית ולטינית. עם זאת, לא המיר את דתו, ונותר נוצרי אורתודוקסי. לאחר סיום לימודיו ערך מסע לחלק מארצות אירופה.

בשירות המלך

כאשר שב חמלניצקי למולדתו, הצטרף לצבא הפולני במלחמה עם האימפריה העות'מאנית (1620–1621). במהלך המלחמה נהרג אביו בקרב צצורה, וחמלניצקי עצמו נשבה. בשבי הועסק בעבודות קשות, ובמקביל רכש ידע בשפות טורקית וטטרית. לאחר שנתיים הצליח להימלט, שב לסובוטוב והתגייס ל"קוזאקים הרשומים" (ברוסית: реестровые казаки). בשנת 1625 החל חלק פעיל ופיקוד חלקי במסעות הקוזקים כנגד הטורקים; ב-1629 אף הצליחו הקוזקים להגיע לפאתי קונסטנטינופוליס. לאחר תקופה ארוכה שעשה בזפורוז'יה שב לצ'יגירין, נשא לאשה את אנה סומוקבנה וקיבל את תפקיד שר המאה בחיל המקומי. שמו אינו נזכר במרידות הקוזקים בשנים 1630 ו-1638, ומופיע רק בהסכם הכניעה בשנת 1638, שבו שימש כסופר ראשי אצל הקוזקים המורדים. לאחר ההפסד הורד חמלניצקי לדרגת שר מאה. כשעלה לכס הפולני המלך ולדיסלב ה-4 התחילה מלחמת פולין ברוסיה וחמלניצקי נלחם בצבא פולין כנגד הרוסים ותמורת זאת קיבל מהמלך סייף זהב על אומץ ליבו. במלחמת צרפת נגד ספרד ב-1644- 1646 תמורת תשלום גדול של ממשלת צרפת לקח חלק פעיל במצור של דינקרק. בתקופה זאת שגריר צרפת דה ברז'י שיבח מאוד את חמלניצקי לקרדינל מזריני-העוצר של צרפת, וציין שלקוזקים יש מצביא מאוד אמיץ.

בוגדן זכה להערכה בחצרו של המלך ולדיסלב ה-4 ובשנת 1638 הוא מונה לסופר של חיל זפורוז'יה ולאחר מכן שר המאה של פלוגת צ'יגירין. המלך ולדיסלב נועץ עם חמלניצקי גם כשהחליט לצאת למלחמה בטורקיה ללא הסכמת הסיים ב-1645. באותן שנים שימש חמלניצקי כחבר במשלחות הקוזקים אל המלך ואל הסיים על מעשי אלימות ממנו סבלו הקוזקים. ב-1646 המלך ניהל משא ומתן סודי עם ראשי הקוזקים-אילייש, ברבש וחמלניצקי על הצטרפותם למלחמה נגד טורקיה. בתמורה הבטיח המלך להחזיר לקוזקים את זכויותיהם. הקוזקים התלהבו מהרעיון, אך בגלל התנגדות הסיים המלך נאלץ לוותר על תכניותיו לפתוח במלחמה. כתב הזכויות נשאר אצל הקוזקים וחמלמניצקי הצליח להשיג אותו במרמה מברבש ואילייש. חמלניצקי החליט לנצל את ההבטחות שלא קוימו למען דרישה חדשה מהמלך להשיב לקוזקים מחדש את זכויותיהם. באותו זמן מקרה אישי בחייו של חמלניצקי שינה את יחסו כלפי ממשלת פולין בצורה קיצונית והכריח אותו להתחיל במרד של החיל הצ'רסי ולעמוד בראשו. כמו כן לחמלניצקי הצטרפה רוב האוכלוסייה האורתודוקסית בחבל צ'רסי.

הטרגדיה האישית

לאחר מות אשתו אנה סומקובנה חי חמלניצקי עם אשה אחרת בסובוטוב, שבה הייתה אחוזתו, שירש מאבותיו. אציל פולני בשם צ'פלינסקי, ששנא את חמלניצקי התקיף את אחוזתו כשחמלינצקי לא היה בביתו, הלקה את בניו כמעט עד מוות, וחטף את אהובתו אותה ארס לעצמו לפי המנהג הקתולי. יש הטוענים שהוא אף רצח אחד מבניו של חמנלניצקי, אך דעה זו אינה מבוססת. לאחר שחזר לביתו חמלניצקי ניסה לתבוע את מזיקו לבית המשפט הפולני, אך בית המשפט סירב לדון בתיק. לאחר מכן חמלניצקי פנה למלך לעזרה. כתגובה המלך הביע פליאה שהקוזקים עם חרבם וכוחם הרב שיש להם לא מגינים על עצמם. לאחר חזרתו מהמלך בידיים ריקות החליט חמלניצקי להשתמש בקוזקים שלו לנקמתו. הקוזקים שהוא גייס הציעו לו לשמש כהטמן ולנהל משא ומתן עם הטטרים של קרים ולכרות איתם ברית נגד פולין. לעת עתה חמלניצקי ויתר על ההצעה לשמש הטמן הקוזקים, אך הסכים לנהל משא ומתן עם חאנת קרים. בין משתתפי הועידה הסודית שאסף חמלניצקי היה רומן פשטה, שמסר מיד את דבר המרד לגרף פוטוצקי - הטמן הכתר. פוטוצקי נתן מיד הוראה לאסור את חמלניצקי, אך חמלניצקי הצליח לברוח מראש. ב-11 בדצמבר 1647 הגיע חמלניצקי עם בנו, טימוש, לחיל זפורוז'יה. מזפרוז'יה המשיך חמלניצקי לקרים לפגישה עם החאן אסלאם ה-3 מבית גיריי. החאן קיבל את חמלמיצקי בסבר פנים יפות, אך הביע חוסר החלטיות לגבי הברית עם הקוזקים כנגד פולין. המורזה טוגאי-ביי קיבל פקודה מהחאן להצטרף לחמלניצקי, אך לא להכריז מלחמה עם פולין בצורה רשמית. ב-18 באפריל הגיע חמלניצקי לחיל זפורוז'יה ודיווח על תוצאות המשא ומתן. הקוזקים שמחו מאוד על הצלחותיו ובחרו בו להטמן של חיל זפורוז'יה.

המלחמה הגדולה בפולנים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

טבח היהודים והפולנים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חמלניצקי כהטמן של אוקראינה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מסעותיו האחרונים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

היחס לחמלניצקי בהיסטוריוגרפיה

באומות העולם הוא נודע בעיקר כמנהיג המרד האוקראיני כנגד פולין (1648–1654), שהביא בסופו של דבר לסיפוח אוקראינה לאימפריה הרוסית. בקרב היהודים נזכר שמו כצורר רשע, בשל "פרעות חמלניצקי" שנודעו גם כ"גזרות ת"ח ת"ט", שבהן נרצחו רבבות יהודים באוקראינה ופולין בידי הקוזאקים שלו.

תקופת חמלניצקי הונצחה מנקודת מבט פולנית בטרילוגיה היסטורית נודעת של הנריק סנקביץ', הכוללת את הספרים: "באש ובחרב", "המבול" ו"פאן וולודיובסקי".

קישורים חיצוניים

• מרדכי אליאב, ‏קידוש השם בגזירות ת"ח-ת"ט, באתר דעת.
• פסל בוגדן חמלניצקי בקייב
• על בוגדן חמלניצקי מנקודת מבט יהודית, ב"אנציקלופדיה היהודית" באתר דעת.
• בוהדן חמלניצקי, באנציקלופדיה ynet
• בוגדן חמלניצקי, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)