בוגדן חמלניצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "חמלניצקי" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר בשם זה, ראו חמלניצקי (עיר).
בוגדן חמלניצקי
(1595 או 1596 - 6 באוגוסט 1657)
Hondius Bohdan Khmelnytsky.jpg
תחריט מ-1651, שהועתק מדיוקן אמיתי של חמלניצקי
שם בשפת המקור Богдан Зиновій Михайлович Хмельницький
מדינה זפורוז'סקיה סץ'
מקום קבורה כנסיית אליהו הנביא (אילינסקה) בסובוטיב; הגופה אבודה
בת-זוג

אנה סומקו (1623-1647)
הלנה צ'פלינסקיה (1649-1651)
גנה זולוטרנקו (1651-1657)

הטמן הסיץ' הזפורוז'י
תקופת כהונה 1648 - 1657 (כ־10 שנים)

בוגדן [נהגה: בּוֹהְדַּן] זִינוֹבִיי מִיכַאִילוֹבִיץ' חְמֶלְנִיצְקִי (אוקראינית: Богдан Зиновій Михайлович Хмельницький;‏ 1595 או 15966 באוגוסט 1657) היה הטמן של הסיץ' הזפורוז'י ומנהיגו של מרד הקוזאקים הגדול נגד האיחוד הפולני-ליטאי. בהיסטוריה של עם ישראל הוא נחשב לאחד מגדולי הצוררים ואחראי לגזירות ת"ח-ת"ט שבמהלכן נהרגו אלפי יהודים.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט מאוד ידוע בוודאות על ראשית חייו של חמלניצקי. תאריך לידתו אינו מתועד, אך לפי דיווחו של השגריר הוונציאני ניקולו סאגרדו, הוא היה בן 54 ב-1649. מאחר שהנוהג לקרוא לתינוקות על שם הקדוש שביומו נולדו רווח אז, מניחים היסטוריונים כי נולד ב-6 בינואר 1596 – 27 בדצמבר 1595 לפי הלוח היוליאני, יום חגו של תאודור הקדוש, ששמו מקביל לבוגדן באוקראינית (פירוש שניהם "מתנאל") – או ב-9 בנובמבר 1595 (30 באוקטובר, יום חגו של זנוביוס הקדוש). הוא נולד כנראה בעיר צ'יהירין, 63 קילומטר מדרום לצ'רקאסי. אביו, מיכאילו, שימש כסגן הסְטַרוֹסְטָה (מושל/ראש עיר) של צ'יהירין. הוא היה לרוב הדעות בן-אצולה זוטר. אמו, ששמה לא ידוע, הייתה בתו של קוזאק ממעמד גבוה.

את לימודיו התחיל חמלניצקי בבית הספר "של האחים" בקייב,[דרוש מקור] ולאחר שסיימם, כנראה בהשפעת האב, למד בסמינריון ישועי בירוסלב ולאחר מכן בלבוב. אצל הישועים למד בוגדן את אמנות הרטוריקה והחיבור, וכן פולנית ולטינית. עם זאת לא המיר את דתו ונשאר נוצרי אורתודוקסי. לאחר סיום לימודיו יצא למסע בכמה ארצות באירופה.

בשירות המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו למולדתו התגייס חמלניצקי לצבא הפולני במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית (16201621). במהלך המלחמה נהרג אביו בקרב צצורה, וחמלניצקי עצמו נשבה. בשבי הועסק בעבודות קשות, אבל קנה לו ידיעה בשפות טורקית וטטרית. לאחר שנתיים הצליח להימלט, שב לסובוטוב והתגייס ל"קוזאקים הרשומים" (ברוסית: реестровые казаки). בשנת 1625 מילא תפקיד פעיל ופיקודי במסעות הקוזאקים כנגד הטורקים; ב-1629 הקוזאקים אף הצליחו להגיע לפאתי קונסטנטינופול. לאחר תקופה ארוכה שעשה בזפורוז'יה שב לצ'יגירין, נשא לאשה את אנה סומוקבנה ומונה להיות שר מאה בחיל המקומי. שמו אינו נזכר במרידות הקוזאקים בשנים 1630 ו-1638, ומופיע רק בהסכם הכניעה בשנת 1638, שבו שימש סופר ראשי של הקוזאקים המורדים. לאחר מפלת הקוזאקים הורד חמלניצקי לדרגת שר מאה. כשהוכתר ולדיסלב ה-4 למלך פולין פרצה מלחמת פולין-רוסיה, וחמלניצקי נלחם בשורות צבא פולין נגד הרוסים. המלך העניק לו חרב זהב על אומץ לבו. במלחמת צרפת נגד ספרד ב-1644- 1646 השתתתף חמלניצקי, תמורת תשלום גדול מאת ממשלת צרפת, במצור על דנקרק. שגריר צרפת דה ברז'י שיבח מאוד את חמלניצקי לפני קרדינל מזריני-העוצר של צרפת, וציין שלקוזאקים יש מצביא אמיץ עד מאוד.

חמלניצקי זכה להערכה בחצרו של המלך ולדיסלב ה-4 ובשנת 1638 מונה לסופר של חיל זפורוז'יה, ואחר כך לשר המאה של פלוגת צ'יגירין. המלך ולדיסלב נועץ עם חמלניצקי גם כשהחליט לצאת למלחמה נגד טורקיה בלי הסכמת הסיים ב-1645. באותן שנים השתתף חמלניצקי במשלחות מטעם הקוזאקים אל המלך ואל הסיים, שקבלו על מעשי אלימות נגד הקוזאקים. ב-1646 ניהל המלך משא ומתן סודי עם ראשי הקוזאקים אילייש, ברבש וחמלניצקי על הצטרפותם למלחמה נגד טורקיה. בתמורה הבטיח המלך להחזיר לקוזאקים את זכויותיהם. הקוזאקים קיבלו את ההצעה, אבל בגלל התנגדות הסיים נאלץ המלך לוותר על תוכניותיו לפתוח במלחמה. כתב הזכויות נשאר בידי הקוזאקים וחמלניצקי הצליח להשיג אותו במרמה מברבש ואילייש. חמלניצקי החליט לנצל את ההבטחות שלא קוימו ודרש מן המלך להשיב לקוזאקים את זכויותיהם. באותו הזמן, בגלל פרשה אישית בחייו, השתנה יחסו של חמלניצקי כלפי ממשלת פולין שינוי קיצוני, והוא עמד בראש המרד של החיל הצ'רסי. רוב האוכלוסייה האורתודוקסית בחבל צ'רסי סייעה לו במרד.

הטרגדיה האישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות אשתו אנה סומקובנה חי חמלניצקי עם אישה אחרת בסובוטוב, באחוזה שירש מאבותיו. אציל פולני אחד ששנא את חמלניצקי, צ'פלינסקי שמו, התקיף את אחוזתו כשלא היה בביתו, הלקה את בניו כמעט עד מוות וחטף את אהובתו ואירס אותה לעצמו לפי המנהג הקתולי. יש טוענים שהוא אף רצח אחד מבניו של חמלניצקי, אבל אין ראיה לכך. כשחזר חמלניצקי לביתו ניסה לתבוע את האיש שפגע בו בבית המשפט הפולני, אבל בית המשפט סירב לדון בתיק. חמלניצקי פנה אל המלך, אבל המלך הביע פליאה שהקוזאקים, אנשי חרב ומלחמה שכמותם, אינם מגנים על עצמם. לאחר שחזר מן המלך בידיים ריקות החליט חמלניצקי להיעזר בקוזאקים שלו ולנקום את נקמתו. הקוזאקים שגייס הציעו לו לשמש האטמאן ולנהל משא ומתן עם הטטרים של קרים ולכרות אתם ברית נגד פולין. לפי שעה דחה חמלניצקי את ההצעה להיות האטמאן הקוזאקים, אבל הסכים לנהל משא ומתן עם חאנת קרים. בין משתתפי הוועידה הסודית שכינס חמלניצקי היה רומן פשטה, שגילה מיד את דבר המרד לגראף פוטוצקי - האטאמן הכתר. פוטוצקי הורה מיד לאסור את חמלניצקי, אבל הוא הצליח להימלט. ב-11 בדצמבר 1647 הגיע חמלניצקי עם בנו, טימיש, לחיל זפורוז'יה. מזפרוז'יה המשיך לקרים לפגישה עם החאן אסלאם ה-3 מבית גיריי. החאן קיבל את חמלניצקי בסבר פנים יפות, אבל התלבט אם לכרות ברית עם הקוזאקים נגד פולין. המורזה טוגאי-ביי קיבל פקודה מהחאן להצטרף לחמלניצקי, אבל לא להכריז מלחמה רשמית על פולין. ב-18 באפריל הגיע חמלניצקי לחיל זפורוז'יה ודיווח על תוצאות המשא ומתן. הקוזקים שמחו מאוד על הצלחותיו ובחרו בו להטאמן של חיל זפורוז'יה.

המלחמה הגדולה בפולנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבח היהודים והפולנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמלניצקי כהאטמאן של אוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסעותיו האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחס לחמלניצקי בהיסטוריוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באומות העולם נודע חמלניצקי בעיקר כמנהיג המרד האוקראיני נגד פולין (16481654), שהביא בסופו של דבר לסיפוח אוקראינה לאימפריה הרוסית. בקרב היהודים נודע שמו כצורר רשע, בשל "פרעות חמלניצקי" שנודעו גם כ"גזרות ת"ח ת"ט", שבהן נרצחו אלפי ואולי רבבות יהודים באוקראינה ופולין בידי הקוזאקים שלו.

תקופת חמלניצקי הונצחה מנקודת מבט פולנית בטרילוגיה היסטורית נודעת מאת הנריק סנקביץ', הכוללת את הספרים: "באש ובחרב", "המבול" ו"פאן וולודיובסקי".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]