בוגדן חמלניצקי

המונח "חמלניצקי" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר בשם זה, ראו חמלניצקי (עיר).

בוגדן זינוביי מיכאילוביץ' חמלניצקי (אוקראינית: Богдан Зиновій Михайлович Хмельницький; נהגה: בּוֹהְדַּן זִינוֹבִיי מִיכַאִילוֹבִיץ' חְמֶלְנִיצְקִי, ברוסית נהגה בּוֹגְּדַּן) (27 בדצמבר 1595, סובוטוב - 6 באוגוסט 1657, צ'יגירין), הגיבור הלאומי האוקראיני, מנהיג ההאטמאנות הקוזאקית של זפורוז'יה והאטמאן אוקראינה. בהיסטוריה היהודית נחשב צורר ישראל, אחראי לפרעות ת"ח ות"ט שבמהלכן נהרגו למעלה מ־100,000 יהודים.

השנים הראשונות

חמלניצקי נולד בכפר האוקראיני סובוטיב שליד העיר צ'יגירין (Чигирин), לאציל פולני בשם מיכאיל, שאבותיו היו אצילים מולדוביים, ולאם ממוצא קוזאקי. אביו שירת בחיל העיר צ'יגירין. את לימודיו התחיל חמלניצקי בבית הספר "של האחים" בקייב,^{[דרוש מקור]} ולאחר סיומו, כנראה בהשפעת האב, למד בסמינריון ישועי בירוסלב ולאחר מכן בלבוב. אצל הישועים למד בוגדן את אמנות הרטוריקה והחיבור, וכן פולנית ולטינית. עם זאת לא המיר את דתו ונשאר נוצרי אורתודוקסי. לאחר סיום לימודיו יצא למסע בכמה ארצות באירופה.

בשירות המלך

עם שובו למולדתו התגייס חמלניצקי לצבא הפולני במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית (1620–1621). במהלך המלחמה נהרג אביו בקרב צצורה, וחמלניצקי עצמו נשבה. בשבי הועסק בעבודות קשות, אבל קנה לו ידיעה בשפות טורקית וטטרית. לאחר שנתיים הצליח להימלט, שב לסובוטוב והתגייס ל"קוזאקים הרשומים" (ברוסית: реестровые казаки). בשנת 1625 מילא תפקיד פעיל ופיקודי במסעות הקוזקים כנגד הטורקים; ב-1629 הקוזקים אף הצליחו להגיע לפאתי קונסטנטינופול. לאחר תקופה ארוכה שעשה בזפורוז'יה שב לצ'יגירין, נשא לאשה את אנה סומוקבנה ומונה להיות שר מאה בחיל המקומי. שמו אינו נזכר במרידות הקוזקים בשנים 1630 ו-1638, ומופיע רק בהסכם הכניעה בשנת 1638, שבו שימש סופר ראשי של הקוזקים המורדים. לאחר מפלת הקוזקים הורד חמלניצקי לדרגת שר מאה. כשהוכתר ולדיסלב ה-4 למלך פולין פרצה מלחמת פולין-רוסיה, וחמלניצקי נלחם בשורות צבא פולין נגד הרוסים. המלך העניק לו חרב זהב על אומץ לבו. במלחמת צרפת נגד ספרד ב-1644- 1646 השתתתף חמלניצקי, תמורת תשלום גדול מאת ממשלת צרפת, במצור על דינקרק. שגריר צרפת דה ברז'י שיבח מאוד את חמלניצקי לפני קרדינל מזריני-העוצר של צרפת, וציין שלקוזקים יש מצביא אמיץ עד מאוד.

חמלניצקי זכה להערכה בחצרו של המלך ולדיסלב ה-4 ובשנת 1638 מונה לסופר של חיל זפורוז'יה, ואחר כך לשר המאה של פלוגת צ'יגירין. המלך ולדיסלב נועץ עם חמלניצקי גם כשהחליט לצאת למלחמה נגד טורקיה בלי הסכמת הסיים ב-1645. באותן שנים השתתף חמלניצקי במשלחות מטעם הקוזקים אל המלך ואל הסיים, שקבלו על מעשי אלימות נגד הקוזקים. ב-1646 ניהל המלך משא ומתן סודי עם ראשי הקוזקים אילייש, ברבש וחמלניצקי על הצטרפותם למלחמה נגד טורקיה. בתמורה הבטיח המלך להחזיר לקוזקים את זכויותיהם. הקוזקים קיבלו את ההצעה, אבל בגלל התנגדות הסיים נאלץ המלך לוותר על תכניותיו לפתוח במלחמה. כתב הזכויות נשאר בידי הקוזקים וחמלמניצקי הצליח להשיג אותו במרמה מברבש ואילייש. חמלניצקי החליט לנצל את ההבטחות שלא קוימו ודרש מן המלך להשיב לקוזקים את זכויותיהם. באותו הזמן, בגלל פרשה אישית בחייו, השתנה יחסו של חמלניצקי כלפי ממשלת פולין שינוי קיצוני, והוא עמד בראש המרד של החיל הצ'רסי. רוב האוכלוסייה האורתודוקסית בחבל צ'רסי סייעה לו במרד.

הטרגדיה האישית

לאחר מות אשתו אנה סומקובנה חי חמלניצקי עם אישה אחרת בסובוטוב, באחוזה שירש מאבותיו. אציל פולני אחד ששנא את חמלניצקי, צ'פלינסקי שמו, התקיף את אחוזתו כלא היה בביתו, הלקה את בניו כמעט עד מוות וחטף את אהובתו ואירס אותה לעצמו לפי המנהג הקתולי. יש טוענים שהוא אף רצח אחד מבניו של חמנלניצקי, אבל אין ראיה לכך. כשחזר חמלניצקי לביתו ניסה לתבוע את האיש שפגע בו בבית המשפט הפולני, אבל בית המשפט סירב לדון בתיק. חמלניצקי פנה אל המלך, אבל המלך הביע פליאה שהקוזקים, אנשי חרב ומלחמה שכמותם, אינם מגנים על עצמם. לאחר שחזר מן המלך בידיים ריקות החליט חמלניצקי להיעזר בקוזקים שלו ולנקום את נקמתו. הקוזקים שגייס הציעו לו לשמש הטאמן ולנהל משא ומתן עם הטטרים של קרים ולכרות אתם ברית נגד פולין. לפי שעה דחה חמלניצקי את ההצעה להיות הטאמן הקוזקים, אבל הסכים לנהל משא ומתן עם חאנת קרים. בין משתתפי הוועידה הסודית שכינס חמלניצקי היה רומן פשטה, שגילה מיד את דבר המרד לגראף פוטוצקי - הטאמן הכתר. פוטוצקי הורה מיד לאסור את חמלניצקי, אבל הוא הצליח להימלט. ב-11 בדצמבר 1647 הגיע חמלניצקי עם בנו, טימוש, לחיל זפורוז'יה. מזפרוז'יה המשיך לקרים לפגישה עם החאן אסלאם ה-3 מבית גיריי. החאן קיבל את חמלמיצקי בסבר פנים יפות, אבל התלבט אם לכרות ברית עם הקוזקים נגד פולין. המורזה טוגאי-ביי קיבל פקודה מהחאן להצטרף לחמלניצקי, אבל לא להכריז מלחמה רשמית על פולין. ב-18 באפריל הגיע חמלניצקי לחיל זפורוז'יה ודיווח על תוצאות המשא ומתן. הקוזקים שמחו מאוד על הצלחותיו ובחרו בו להטאמן של חיל זפורוז'יה.

המלחמה הגדולה בפולנים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

טבח היהודים והפולנים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חמלניצקי כהטמן של אוקראינה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מסעותיו האחרונים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

היחס לחמלניצקי בהיסטוריוגרפיה

באומות העולם נודע חמלניצקי בעיקר בתור מנהיג המרד האוקראיני נגד פולין (1648–1654), שהביא בסופו של דבר לסיפוח אוקראינה לאימפריה הרוסית. בקרב היהודים נודע שמו כצורר רשע, בשל "פרעות חמלניצקי" שנודעו גם כ"גזרות ת"ח ת"ט", שבהן נרצחו רבבות יהודים באוקראינה ופולין בידי הקוזאקים שלו.

תקופת חמלניצקי הונצחה מנקודת מבט פולנית בטרילוגיה היסטורית נודעת מאת הנריק סנקביץ', הכוללת את הספרים: "באש ובחרב", "המבול" ו"פאן וולודיובסקי".

קישורים חיצוניים

• מרדכי אליאב, ‏קידוש השם בגזירות ת"ח-ת"ט, באתר דעת.
• פסל בוגדן חמלניצקי בקייב
• על בוגדן חמלניצקי מנקודת מבט יהודית, ב"אנציקלופדיה היהודית" באתר דעת.
• בוהדן חמלניצקי, באנציקלופדיה ynet
• בוגדן חמלניצקי, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)