סדום במלחמת העצמאות

היישוב בסדום, 1948

סדום, ובה חלקם הדרומי של מפעלי ים המלח, הייתה מבודדת במשך כל מלחמת העצמאות, והייתה מנותקת למעשה מיתר חלקי היישוב במשך חלק גדול מאותה מלחמה: מאפריל עד נובמבר 1948. לקראת סוף המלחמה, בנובמבר 1948, נוצר קשר יבשתי, עת כוחותיה הקדמיים של חטיבת הנגב של הפלמ"ח יצרו מגע עם המנותקים בסדום.

חודשי המלחמה הראשונים

מפעלי ים המלח פעלו הן בצפון ים המלח והן בדרומו. בחודשי המלחמה הראשונים סיפקו הבריטים ליווי לשיירות שעשו דרכן לצפון ים המלח ובחזרה. הגישה לסדום וממנה הייתה בדרך הים מצפון, או אל צפון, ים המלח. היחסים עם שלטונות עבר הירדן היו בדרך כלל תקינים עד סוף תקופת המנדט, למרות מספר תקריות מקומיות. אספקת המים לסדום, אשר מקורה היה מעבר לגבול, סבלה לעיתים מחבלות של ערביי הסביבה. פרט לחבלה באספקת המים היה מספר רב של תקריות ירי, גנבות וכיוצא באלה.

הניתוק

החל מן ה-10 באפריל 1948 פסק הצבא הבריטי לאבטח שיירות שיצאו מהמפעל בקליה שבצפון ים המלח, ומכאן ואילך הקשר היחיד עם אזור ים המלח היה בדרך האוויר. עובדי מפעלי ים המלח קבלו מכתבי פיטורים לאמצע מאי. ב-13 במאי הושג בשיחה של נציגי המפעלים, שהיו רשומים כבריטיים, עם נציגים עבר-ירדניים, הסדר מקומי ולפיו יובטח שלומם של המפעלים ועובדיהם תחת חסות הלגיון הירדני. במקביל, החליט אמנון זעיר ('רודי'), נציג ההגנה, כי אין סיכוי להגן על צפון ים המלח, והוחלט להרוס ולפנות את בית הערבה והמפעל הסמוך. לעומת זאת, הוחלט להגן על סדום. לפיכך, חברי קיבוץ בית הערבה, עובדי המפעל הצפוני וכן מחלקת פלמ"ח מהגדוד השישי בחטיבת הראל, אשר הייתה ממוקמת בבית הערבה, פונו מצפון ים המלח לסדום, והפינוי הסתיים עד ה-20 לחודש. למן הכרזת המדינה קיבלו על עצמם ההגנה ומסוף מאי - צה"ל, את האחריות על המקום, שהייתה קודם לכן בידי חברת האשלג. ב-9 ביולי החליף 'רודי' את גואל לויצקי, אשר היה עד מועד זה מפקד סדום.

האוכלוסייה הבלתי-לוחמת פונתה מסדום, בדומה לאוכלוסיית הנשים והילדים מצפון ים המלח, באמצעות מטוסים קלים, ובהמשך סייע בפינוי מטוס-ים של היהודי ההולנדי ברנרד ואן ליר (Van Leer).

גואל לויצקי, מפקד חבל סדום מטעם 'ההגנה' ואחר כך צה"ל, 1950

הכוח במקום היה גדול יחסית, כגדוד, והיה מצויד היטב, כולל נשק אישי לכל לוחם. המנותקים בסדום נהנו משליטה בים המלח, באמצעות הדוברות והסירות של מפעל האשלג. כן עמדו לרשותם בתי המלאכה, הציוד והחומרים של חברת האשלג.

אף על פי שחבל סדום היה תלוי לחלוטין בקשר אווירי, הרי שעד אוגוסט חיל האוויר לא הצליח לספק את כל צרכיו. כושר הנשיאה המוגבל של המטוסים הקלים אשר הוקצו לכך הצטרף לכך שהמטוסים נאלצו לפעול בלילה, ובקיץ הלילות היו קצרים יותר ובאופן טבעי מספר הסבבים קטן. ב-18 ביולי נחת מטוס אירוואן של טייסת 1, אשר יצא מסדום, נחיתת אונס באזור פלמחים של ימינו. חמישה מן הנוסעים נרצחו על ידי כנופיה ערבית שעברה במקום. תקרית רצח נוסעי האירוואן אף היא המחישה את הבעייתיות שבקשר האווירי עם סדום. רק מאוגוסט ואילך השתפר המצב. מסלול המראה חדש, שאנשי חבל סדום סללו, היה מוכן באמצע ספטמבר, ותרם אף הוא לשיפור מצב האספקה. למעשה, עם גידול מספר האנשים המטפלים בהיבטיה השונים של האספקה האווירית, הלך ונוצר בחבל סדום בסיס אוויר קטן.

הפעילות הקרבית במהלך הניתוק

בא-צאפי שמעבר לגבול היה מעיין, עין חוחאן, שסיפק מים לסדום על-פי תנאי הזיכיון לחברת האשלג ולרודי נראה היה הכרחי לכבוש את א-צאפי ולהחזיק בה בהקדם, כדי להבטיח את המשך אספקת המים, שפסקה ב–19 במאי. ב-31 במאי יצאה פלוגה מסדום לניסיון התקפה על משטרת א-צאפי שנמצאת כמה ק"מ מזרחה לסדום, בתחום ממלכת עבר הירדן. ההתקפה בוטלה בבוקר המחרת בשל טעות ניווט. בשחר ה-2 ביוני תקפו אנשי סדום (מפוני בית הערבה, מחלקת הפלמ"ח ועובדים מהמפעל) את משטרת א-צאפי ואחר-כך נסוגו כאשר נגרמו להם שני הרוגים וששה פצועים. כוח אחר תקף וכבש באותו זמן את הכפר א-צאפי, ובדיעבד עולה כי היה זה הכיבוש היחיד של צה"ל בתחומי עבר הירדן במלחמת העצמאות. גם הכפר פונה לאחר זמן קצר, והירדנים הזעיקו תגבורות. ואחר-כך, קרוב לוודאי בתגובה על התקיפה, הופצצה סדום מן האוויר ב-4 ביוני - ככל הנראה באמצעות מטוסים מצריים, שכן לירדנים לא היה חיל אוויר - והפצצות פגעו בסמוך למפעל. ב-5 ביוני לפנות בוקר נורתה על אנשי סדום אש מנשק קל ואלה השיבו אש. למחרת הופגזה סדום על ידי מספר תותחים ירדניים, ונגרמו מספר אבדות. כן פסקה אספקת החשמל ונגרמו נזקים למפעל ולמגורים. ב-7 לחודש ניכרו ריכוזי כוחות עבר-ירדניים, אך פרט להטרדות של אש רובים, לא נערכה התקפה. ב-10 לחודש חובל קו המים מעין ערוס (באזור נאות הכיכר של ימינו), אך בסופו של דבר הצליחו אנשי סדום להבטיח לעצמם אספקת מים קבועה לאחר שתפסו את הגבעות בעין-ערוס ללא קרב, ביום המחרת, ותקנו את קו המים המתוקים-למחצה. אלה נמהלו במים מתוקים אשר הובאו בחשאי, בדרך הים, ממעיינות שבשליטה ערבית.

סוף הניתוק

ב-4 בנובמבר חודש לראשונה הקשר היבשתי עם סדום, עת נפגשה יחידה של אנשי סדום שיצאה לראס זווירה (היום ראש זוהר), עם סיור של הגדוד השביעי מחטיבת הנגב שיצא מבאר שבע. בהמשך, ב–22 לחודש יצא צה"ל למבצע לוט, שמטרתו, שאכן הושגה, הרחבת הגבולות הדרומיים של ישראל עד לקו באר שבע-כורנוב–סדום, ופתיחת דרך באר שבע–סדום.

לקריאה נוספת

• עודד אברבנאל, עלילות בשחקים, הוצאת ביטאון חיל האוויר, צה"ל, 1952.
• אמנון זעיר ('רודי'). וינה גן שמואל, קיבוץ גן שמואל, 1980, הוקלט ונערך על ידי דליה אמוץ-ויסליב, 1972.
• דוד קורן, 'חצי שנה במצור, סדום במלחמת העצמאות', בתוך: שנה ראשונה לעצמאות, 1949-1948, סדרת עידן (10), מרכז רחל ינאית בן-צבי ללימודי ירושלים, תשמ"ח, עמ' 239–252.

קישורים חיצוניים

• בני גשור, תרומת טייסי המח"ל בגף 35 להגנת סדום, עלי זית וחרב י', 2010, עמ' 250-237