השושלת ההאשמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

השושלת ההאשמיתערבית: الهاشميون) היא שושלת מלוכה שמקורה בחיג'אז שבחצי האי ערב, ובניה מולכים בממלכת ירדן למן הקמת הממלכה ועד היום. במהלך מלחמת העולם הראשונה ומיד לאחריה יועדה השושלת ההאשמית למלוך במרבית שטחי האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון שנכבשו בידי בריטניה בתמורה לסיועם לבריטים במלחמה, ובני השושלת אכן מלכו לתקופות מוגבלות גם בחיג'אז, בסוריה ובעיראק. מאז 1958 נותר בידי המשפחה רק כס המלוכה הירדני, ונציגה הנוכחי במלוכה הוא עבדאללה השני, בנו של חוסיין מלך ירדן.

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההאשמים או "בני האשם" הם ענף של שבט קורייש, שבטו של הנביא מוחמד שהתיישב במכה שבחיג'אז למן המאה השנייה ושלט בה למן המאה החמישית. ההאשמים מייחסים את מקורם להאשם אבן עבד אל-מנאף, נכדו של קוסאי שליט מכה וסבא-רבא של הנביא מוחמד. המשמעות העכשווית של "האשמים" מתייחסת ספציפית לצאצאיהם של בת-נינו של האשם, הלוא היא פאטמה בת מוחמד ובעלה עלי בן אבי טאלב, וליתר דיוק צאצאי בנם הבכור, חסן, שנקראו "שריפים" (אצילים). בכך, רואים עצמם ההאשמים צאצאים ישירים של הנביא מוחמד.

ההיסטוריה המוקדמת של ההאשמים הייתה רצופה מאבקים עם בני בית אומיה על הח'ליפה – מילוי תפקיד ה"יורש" או "ממשיך דרכו" של מוחמד, מאבק שסופו היה פיצול בין האסלאם הסוני לבין השיעה.

לאורך שנים ארוכות שלטו ההאשמים בשטחי חיג'אז, ומשנת 1201 ועד 1925 ברציפות משלו על העיר הקדושה מכה (אף שב-1517 הכירו בריבונותו של הסולטאן העות'מאני באזור). עד היום רואה עצמו בית המלוכה הירדני כבעל זכויות היסטוריות בחיג'אז ובמכה, אף שכיום אין לו כל סמכויות שלטוניות במקום.

חוסיין בן עלי וממלכת חיג'אז[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוסיין בן עלי

למן המאה ה-10 התפתחה מסורת בהסכמה של מינוי בני האשם לתפקיד השריף והאמיר של מכה. טרם מלחמת העולם הראשונה משל בחיג'אז חוסיין בן עלי, ראש אחד מענפי שבט ההאשמים, שב-1908 מונה בידי חצר השלטון העות'מאני ("השער הנשגב") לתפקיד אמיר מכה, אך לאחר מהפכת הטורקים הצעירים הסתכסך חוסיין עם השלטון החדש באיסטנבול ופנה עורף נגדם. בשיתוף פעולה בריטי (ובתיווכו של לורנס איש ערב) הנהיג במהלך מלחמת העולם הראשונה את המרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית, מרד שסייע משמעותית לבריטים בכיבוש עבר הירדן, ארץ ישראל וסוריה.

לאחר המלחמה הכריז חוסיין בן עלי על עצמו כמלך חיג'אז, בגיבוי רופף של בני בריתו הבריטים, שלא מיהרו להיחלץ לעזרתו כשאוים בידי יריבו ממזרח אבן סעוד, שליט נג'ד. הוא אחז בתואר זה בין 1917 ל-1924. בנו עלי ירש אותו בעודו בחייו, למשך שנת קיומה האחרונה של הממלכה הרעועה. ב-1925 סופחה חיג'אז בידי אבן סעוד ליצירת מה שהפך, לימים, לממלכת ערב הסעודית בראשותו. חוסיין בן עלי גלה לעבר הירדן, ובנו עלי גלה לעיראק – שתי טריטוריות שנשלטו בידי בניו האחרים.

ממלכת עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו השלישי של חוסיין, פייסל, עמד בראש המשלחת הערבית לוועידת השלום בפריז, כשהוא טוען בזכות הקמת ממלכה ערבית בשטחי המזרח התיכון שנכבשו מן האימפריה העות'מאנית. הוא מונה בידי הבריטים ב-1920 כמלך סוריה, אולם ישיבתו בכס מלכות זה הייתה קצרת ימים שכן בוועידת סן רמו באותה שנה הוחלט על מסירת סוריה למנדט צרפתי. הבריטים העניקו לו כפיצוי ב-1921 את כס המלכות בעיראק, אותה הוביל פייסל לעצמאות בשנת 1932.

לאחר פטירתו של פייסל ב-1933 ירש אותו בנו גאזי. הוא מלך בעיראק עד מותו בתאונת דרכים מסתורית ב-1939, וירש אותו בנו היחיד פייסל השני. היות שהיה בן 4 בעת המלכתו, מונה דודו עבד אל-אילה כעוצר שמילא את תפקיד המלך עד הגיעו של פייסל לגיל בגרות ב-1953. פייסל השני מלך בעיראק עד להפלתו בהפיכה צבאית ב-1958, אז הוצא להורג עם יתר בני המשפחה המלכותית וראשי השלטון, ועיראק הפכה לרפובליקה. את תואר מלך עיראק ירש הנסיך זייד, אחי סבו של פייסל השני (אחיו הצעיר של פייסל הראשון), שמעולם לא זכה לממש את מלכותו. הטוען כיום לכתר העיראקי הוא שריף עלי בן אל-חוסיין, בן דודו מצד אימו של פייסל השני, החי בגלות בלונדון. גם לאחר נפילת משטרו של סדאם חוסיין ב-2003, לא הצליח שריף עלי לחדור למוקדי הכוח של הפוליטיקה בעיראק החדשה.

ממלכת עבר הירדן, לימים ממלכת ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של ממלכת ירדן

בנו השני של חוסיין בן עלי, האמיר עבדאללה, מונה בידי הבריטים ב-1921 לעמוד בראש הנסיכות ההאשמית בעבר הירדן. כאמיר עבר הירדן נקט בעמדה מתונה כלפי הציונות והצהרת בלפור. הוא הוביל את הנסיכות לעצמאות בשנת 1946, אז הוכתר כמלך עבר הירדן והחל מ-1949 (לאחר צירוף הגדה המערבית לממלכה) כמלך "הממלכה ההאשמית של ירדן". הוא נרצח בידי מתנקש פלסטיני בירושלים ב-1951, ואת מקומו ירש בנו טלאל, שכעבור שנה בשלטון אובחן כסובל מסכיזופרניה, ולפיכך הודח בידי הפרלמנט הירדני ואושפז.

תחתיו הומלך ב-1953 בנו חוסיין, שהנהיג את הממלכה למשך 46 השנים הבאות. חוסיין הצליח לשמור על יציבות השלטון בממלכה, שנתערער בעקבות גלי פליטים פלסטינים שנתווספו לממלכה עד כדי הפיכתם לרוב בה. לאורך שנות שלטונו תמרן חוסיין בין מחויבותו לפאן ערביות לבין נטייתו הפרו-מערבית. הוא איבד את שטחי הגדה המערבית בעקבות החלטתו להצטרף למלחמת ששת הימים נגד ישראל ותבוסתו בה, טיפח את הפלסטינים אך הצר את צעדי אש"ף, המשיך לקיים מגעים חשאיים עם ישראל, תמך בסדאם חוסיין בעת מלחמת המפרץ, ולבסוף חתם הסכם שלום עם ישראל ב-1994. לאורך מרבית שנות שלטונו טיפח את אחיו, הנסיך חסן, כיורש העצר, אך בערוב ימיו נמלך בדעתו והכריז על בנו עבדאללה כיורשו. הוא נפטר מסרטן בשנת 1999.

עבדאללה השני הומלך כמלך ירדן לאחר מות אביו, וממשיך להוביל את ירדן במדיניות פרו-מערבית. כיום הוא בן השושלת ההאשמית היחיד המכהן בתפקיד מלכותי בראש מדינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]