תוארי אצולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוארי אצולה הם סימונם המקובל והרשמי של אצילים, המציין בעיקר את סוג האצולה של בעליהם. תואר האצולה מבחין בין המעמדות החברתיים השלטוניים העליונים השונים, וכולל עדות כללית על סמכויותיו ועושרו של בעל התואר, וכן על הטקסים הראויים לו.

תוארי אצולה עשויים להינתן בירושה, במינוי, ולעתים נדירות בהכרזה עצמית. לרוב, ככל שמנגנון האצולה מבוסס וותיק יותר, כך ההכרזה העצמית הולכת ונהיית נדירה יותר. כמו כן, ככל שמנגנון האצולה מבוסס יותר, כך הכללים והמשמעויות הנוגעים לתוארי האצולה נוקשים ומוחלטים יותר.

תוארי אצולה אירופיים-פיאודליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל רחבי העולם העתיק הייתה אצולה - למשל, נובליטס ברומא או האריסטוקרטים ביוון העתיקה (מקור המילה בא משפה זו), אך עם כיבוש האימפריה הרומית המערבית על ידי הברברים והתפתחות המשטרים הפאודליים באירופה, נוספו והתקבעו תוארי האצולה השונים.

אפשר שלאדם אחד יהיה יותר מתואר אצולה אחד, למשל: הנרי רוזן סמית ברון בראון. במקרה זה השם מציין שאותו הנרי הוא בעל הנחלה "סמית", הנותנת לו את הזכות להיקרא "רוזן" וגם בעל נחלה "בראון", הנותנת לו את הזכות להיקרא "ברון". במקרה כזה של ריבוי תוארי אצולה, בדרך כלל מציינים את התואר החשוב יותר.

אדם יכול לאבד את תוארו או לקבל אותו. הוא יכול לאבד את התואר כתוצאה מאיבוד הנחלה על ידי אביו - כך אביו עדיין נושא את התואר, למרות שהנחלה איננה שלו עוד, אך הבן מאבד את הזכות לתואר האצולה. עם זאת, הבן עדיין נחשב לאציל. מקרה נוסף של שלילת התואר יכול להיות על ידי המלך.
אדם יכול לזכות בתואר אצולה. הוא יכול לרכוש את הנחלה שמקנה את הזכות לתואר מסוים וכך הוא יקבל את התואר באופן אוטומטי. מקרה נוסף הוא קבלת התואר על ידי המלך. במקרה זה המלך מעניק לו נחלה כלשהי, שמקנה את הזכות לתואר - וכך האדם מקבל את התואר. במקרה של קנייה, אפילו פשוטי העם יכלו לקנות את התואר (למשל סוחרים עשירים).

תוארי האצולה עשויים להעיד על אחד או יותר מהגורמים הבאים:

  • שליטה על קרקעות (כדוגמת "דוכס" באירופה ו"אמיר" בחצי האי ערב).
  • ממון רב (כדוגמת חלק מן הברונים באירופה).

רשימת תוארי אצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קיסר, מלך, צאר, קייזר, קְרַאִי: תואר האצולה העליון הוא "קיסר" או "מלך". מקבילים להם התואר הרוסי "צאר", התואר הגרמני "קייזר" והתואר הרומני "קראי", שבאופן מילולי מקבילים ל"קיסר" - תואר שנחשב רם יותר מאשר "מלך". בעבר למלך היה כוח שלטוני ממשי, אך כיום ברוב המונרכיות למלך תפקיד טקסי בלבד.
  • יורש העצר: מתחת למלך נמצא יורש העצר. תוארו משתנה ממדינה למדינה, אך בדרך כלל זהו "נסיך". לעתים המילה באה לתאר בן אחר למשפחת המלוכה, לאו דווקא נסיך, למשל - הנסיך דה קונדה (המחצית השנייה של המאה ה-17). עקב בלבול מסוים, התואר הרוסי "קניאז" תורגם לעברית כ"נסיך", אך במקורו תואר זה אינו משויך לבנו של המלך. במידה מסוימת תואר זה הנו המקבילה הרוסית ל"דוכס" או "ארכידוכס". לעתים קרה שהמלוכה עברה לקרובי משפחה של המונרך שלא היו דווקא נסיכים.
  • נסיך, וויווד: מדובר באחד מתוארי האצולה הבכירים ביבשת אירופה, ברוב המדינות השני אחרי המלך. ברוב מדינות אירופה, התואר בא לתאר אדם אשר נמנה עם משפחת המלוכה, אך יש יוצאים מהכלל. נסיך יכול להיות שליט עצמאי וזהו התרגום המקובל בספרות לתואר הרוסי קניאז, שלא מתאר בן משפחת המלוכה. התואר יכול לעבור בירושה, בתנאי שזה לא תוארו של יורש העצר. בתקופת האימפריה העות'מאנית ניתנו תוארי אצולה בשם "ביי" שפירושם "נסיך". קיימות נסיכויות שראש המדינה (המונרך) בהן הוא נסיך אך מעמדו כשל מלך. נסיכויות אלה הן בדרך כלל מדינות קטנות ולכן לא נקראות ממלכות, כדוגמת נסיכות מונאקו.
  • פר: מקרה מיוחד הוא התואר "פר" הכוונה היא שווה למעמד המלך ("שווה" הוא, למעשה, פירוש המילה) וזהו התואר העליון אחרי התארים של משפחת המלוכה בצרפת, במחצית השנייה של המאה ה-19.
  • לורד: מקרה מיוחד נוסף הוא הלורד באנגליה. לורד פירושו "אדון". כל האצילים מהאצולה הגבוהה (דוכס, מרקיז, רוזן, ויקאונט וברון) הינם חברים בבית הלורדים. בעיקרון ניתן להקדים לשמו של כל אחד מאלו את התואר לורד במקום תוארו המדויק (כלומר, מותר לקרוא למרקיז רדינג "לורד רדינג"). היוצא מן הכלל הוא הדוכס, שבשל רום מעלתו אין לקרוא לו לורד, אלא דוכס. כאשר הלורד הוא אשה, הביטוי לורד יוחלף ב"ליידי". כך מותר לקרוא לברונית מרגרט תאצ'ר "ליידי תאצ'ר". בעבר, לורד היה תואר של רוזנים, מרקיזים ודוכסים בלבד, ורק הם היו חברים בבית הלורדים. הלורד היהודי הראשון היה בן למשפחת רוטשילד.
  • דוכס גדול: דוכס גדול (grand duke) הוא תוארו של ראש מדינת לוקסמבורג. למרות שהוא למעשה בתפקיד של מלך, תוארו הוא דוכס גדול.
  • דוכס: תואר שבמקורו היה ניתן למפקד הצבא הרומי בתקופת הקיסרות הרומית המאוחרת, הפך בימי הביניים לתואר העובר בירושה. תואר זה נמצא מתחת לנסיך. דוכס שלט ברוב המקרים על נחלה שכללה שטח גדול, והיה כפוף בדרך כלל למלך או לבני משפחת המלוכה, אך היו יוצאים מהכלל. בבריטניה מבחינים בין דוכסים ממשפחת המלוכה (בדרך כלל בני השליט המקבלים תואר דוכס עם הינשאם), הזכאים להקדים לשמם את כינוי הכבוד "הוד מעלתו המלכותית" (HRH - His Royal Highness), לבין דוכסים 'רגילים' הנהנים מכינוי הכבוד "הוד מעלתו" (His Grace) בלבד. דוכס נחשב גם כ"לורד" בממלכה המאוחדת אך צריך לקרוא לו דוכס (מפאת דרגתו הגבוהה יותר) ולא לורד.
  • מארק גראף: תואר גרמני ייחודי שניתן לשליט של טריטוריה עצמאית. בפרוסיה היה זה תואר הנמוך מהרצוג (דוכס) וגבוה מגראף (רוזן) כך שזה בעצם כמו מרקיז (בפרוסיה).
  • מרקיז: התואר הנמוך מהדוכס - מרקיז, הוא תוארו של בן הדוכס, אם האב בחיים. אם אביו נפטר, יקבל את התואר שלו, כלומר את תואר הדוכס. פרט לזה, היה זה תואר נפרד שעבר בירושה מאב לבן, לדוגמה - המרקיז דה סאד. התואר היה בדרך כלל אצל האצילים הצרפתיים ואיננו קיים ברוב מדינות אירופה האחרות מלבד בריטניה שם זה תואר נפרד ולא מוענק לבנו של דוכס. כמו כן באנגליה מרקיז נחשב לורד וניתן לקרוא לו לורד.
  • רוזן: הוא התואר שבא אחרי המרקיז. רוזן מקביל לגראף בגרמניה וברוסיה או ארל באנגליה. באנגליה גם הרוזנים נחשבים לורדים.

כעקרון זהו אחרון בתארים החשובים. הוא חשוב עד כדי כך שאפילו בני מלוכה נשאו אותו לעתים.

  • ויקונט: בדרך כלל מדובר בבנו של הרוזן, שיקבל את התואר של אביו ברגע שאביו ימות, בדומה למרקיז. כמובן שפרט לזה, זהו תואר העובר בירושה והוא עצמאי לכל דבר. שוב מדובר בתואר צרפתי טיפוסי שלא היה קיים ברוב ארצות אירופה, פרט לאנגליה שם זה היה תואר עצמאי ולא הוענק לבנו של רוזן. כיום גם הוויקונטים נחשבים לורדים בבריטניה אך זה רק מהעשורים האחרונים.
  • ברון: תואר נמוך יחסית. ברון שלט על נחלה קטנה ויכול היה לגייס כמה עשרות לוחמים. כיום גם הברונים נחשבים לורדים בבריטניה אך זה רק מהעשורים האחרונים.
  • ברונט: הברונט (Baronet) הוא תואר אצולה תורשתית המוענק על ידי הכתר הבריטי, אשר הוצג לראשונה באנגליה של המאה ה-14, תואר אצולה זה לשם כבוד הוא התואר היחידי העובר בירושה שאינו ממעמד האצילים.
  • האביר הראשון: הוא חלק ממערכת תוארי הכבוד להצטיינות בנושאים שונים בבריטניה. זוהי הדרגה הבסיסית ביותר של אדם הנושא תואר אבירות על ידי המלכה, אך לא חבר באחד ממסדרי האבירות המאורגנים בממלכה. דרגת האביר הראשון היא דרגה מהסוג העתיק ביותר של תוארי האבירות בבריטניה (הדרגה הייתה קיימת רשמית עוד בזמן של שלטונו של הנרי השלישי מלך אנגליה, אך מופעלת כבר מהמאה ה-11).
  • אביר: זהו אציל חסר תואר. בשפה העברית קיים לעתים קרובות בלבול בין תואר האביר לקידומת "סר", אך מדובר בלא יותר מאשר טעות נפוצה. "סר" היא קידומת נהוגה לפני כל אציל אנגלי. כאשר אומרים "סר ג'ורג'" הכוונה היא שלג'ורג' אין תואר אצולה, אך הוא עדיין אציל. הבלבול נותר מהמילה "knighthood" ו"knighted" כאשר המילה הראשונה מתארת את מעמד האבירים כשהיא כוללת את כל האצילים, גם חסרי התארים, ואילו המילה השנייה, שהפירוש הלקוי שלה במדורי החדשות הוא - קבלת תואר אצולה, אינה מציינת קבלת התואר, אלא הפיכת אחד מפשוטי העם לאציל. תוארי אבירות מוענקים כיום רק בממלכה המאוחדת.
  • אסקווייר: אסקווייר הוא מונח ממוצא מערב-אירופי בבריטניה וצפון אירלנד, תואר של כבוד אשר הוענק בעבר בקרב אנשי החברה הגבוהה. מאז תחילת שימושו לא ניתנה משמעות מדויקת, אלא יותר כתואר הניתן כאדיבות כללית לכל אדם בהקשר רשמי לנושאים שונים
  • תואר נספח - בחלק מהמקרים נספחים לתואר הבכיר מספר תוארי משנה, אם מסיבות היסטוריות או מסיבות אחרות. התואר השני בחשיבותו משמש את בנו הבכור של נושא התואר העיקרי, לצורכי כבוד בלבד. כך למשל, בנו ויורשו המיועד של דוכס וסטמינסטר משתמש בתואר "ארל (רוזן) גרוסבנור" למרות שאביו הוא ארל גרוסבנור האמיתי, ובנו הוא פשוט-עם ואינו מחזיק בתואר אצולה כל עוד אביו חי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]