חסן נסראללה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "נסראללה" מפנה לכאן. לערך העוסק בפטריארך של הכנסייה המארונית, ראו נסראללה בוטרוס ספיר.
חסן נסראללה
31 באוגוסט 1960 (בן 53)
Hassan Nasrallah grafitti.jpg
חסן נסראללה, בציור גרפיטי
מקום לידה בורג' חמוד, ביירות, לבנון
תפקיד

מזכ"ל חזבאללה

Flag of Israel.svg
Flag of Lebanon.svg
הסכסוך הישראלי-לבנוני
עימותים עיקריים:
מבצע ליטני | מלחמת לבנון (מבצע שלום הגליל)
מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה
הכוחות בסכסוך:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה | צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
רצועת הביטחון | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון ו-מארונים
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון
רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט
אישים לבנונים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל
אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר
אישים לבנונים שיעים:
מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה
מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי
אישים לבנונים סונים:
פואד סניורה | רפיק אל-חרירי
אישים לבנונים דרוזים:
כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט
אישים ערבים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע היסטורי:
מלחמת האזרחים השנייה בלבנון | גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון

שייח' סייד חסן נסראללהערבית: سيّد حسن نصرالله, תעתיק מדויק: סיד חסן נצראללה, תרגום שם המשפחה: "ניצחון האל"; נולד ב-31 באוגוסט 1960) עומד בראש המיליציה הלבנונית חזבאללה, איש דת מוסלמי-שיעי, ופוליטיקאי.

ברוב מדינות המערב ובהן ישראל וארצות הברית נחשב נסראללה טרוריסט בכיר ומסוכן, הפועל בעיקר נגד ישראל בסיוע שלטונות איראן וסוריה. לאחר שישראל החליטה ויישמה במשותף עם מוסדות האומות המאוחדות את נסיגת צה"ל מלבנון וסימון הגבול הבינלאומי שבין המדינות, הורה נסראללה על תקיפת סיור של צה"ל וחטיפת מספר חיילים, ובכך הוביל לפתיחת מלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה שיגרו פעילי חזבאללה לפי הוראותיו אלפי רקטות וטילים ליישובים אזרחיים בישראל, ובתגובה הושמד בהפצצות מהאוויר הרובע השיעי שבו שכנו משרדיו ומפקדותיו של ארגון חזבאללה בבירות בירת לבנון.

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

נסראללה נולד ב-1960 בשכונת בורג' חמוד במזרח ביירות שבלבנון, למשפחה מתואלית שמקורה בכפר באזוריה שבדרום לבנון. אף שהמשפחה לא נחשבה דתית על פי הסטנדרטים הלבנוניים, חסן נסראללה, הבכור מבין 9 ילדים, נעשה אובססיבי לאסלאם וכבר בגיל צעיר החל בקריאת ספרות פונדמנטליסטית.

בשנת 1975, לאחר פתיחת מלחמת האזרחים בלבנון, נאלצה משפחתו לחזור לבאזוריה. עם המעבר לדרום לבנון התוודע נסראללה לתנועת אמל של האימאם מוסא סאדר, ומהר מאוד הפך לפעיל בתנועה.

בזמן הלימודים בבית ספר ציבורי בעיר צור הוא ביקר לעתים תכופות במסגד המרכזי בעיר ומשך את תשומת לבו של מטיף ידוע בשם מוחמד אל-ע'ראווי. ע'ראווי התרשם מתבונתו של הילד ומהתעניינותו בלימודים תאולוגיים, ועל כן בחר להמליץ עליו בפני האייתוללה מוחמד באקר א-סאדר, אחד המטיפים המובילים בסמינרי השיעה שבנג'ף, עיראק. כעבור כשנה, לאחר שסיים את החינוך התיכוני שלו, עבר נסראללה לנג'ף כדי להתחיל את לימודיו. לאחר שהגיע לנג'ף נפגש עם באקר, וזה הפקידו תחת השגחתו של עבאס אל-מוסאווי, תלמיד לבנוני מבקעת הלבנון שמאוחר יותר הפך למטיף ומנהיג החזבאללה. נסראללה בן ה־16 יצר עמו קשר אישי חזק ביותר, ומרבית השקפת העולם שלו נגזרה ממשנתו של עבאס אל-מוסאווי.

צמיחת חזבאללה

בעוד מנהיג התנועה השיעית אמל, מוסא סאדר, הכיר בלגיטימיות שלטונה של לבנון ובצורך שלה ברפורמה, מוסאווי ומטיפים לבנונים רדיקליים אחרים בעיר נג'ף סירבו להכיר בלבנון בגבולותיה הנוכחיים. בשנת 1978 הוכרחו מאות מטיפים לבנונים וסטודנטים, כולל מוסאווי ונסראללה, לעזוב את עיראק. חזרתם ללבנון אירעה במקביל להיעלמותו המסתורית של סאדר במהלך ביקור בלוב, אירוע שהביא לצמיחת מנהיג חדש באמל - נביה ברי, ששימש כפרקליט התנועה קודם לכן. תחת הנהגתו של ברי, התנהלה תנועת אמל בהתאם לאינטרסים של סוריה, בכלל זה לחמה לצד הארגונים הפלסטיניים במלחמת האזרחים והעניקה לישראל חופש פעולה בדרום לבנון, עם פלישתם במלחמת לבנון, ב-1982. ההרעה במצבה של אמל, וההקצנה הגוברת של השיעים ברחבי העולם, בשל הצלחת המהפכה האסלאמית באיראן סיפקה למגורשים מנג'ף את הרעיון להפיץ את האידאולוגיה המיליטנטית של האקטיביזם השיעי. נסראללה החל ללמוד וללמד במרכזים דתיים בבעלבכ.

לאחר כניסת ישראל ללבנון ביוני 1982, שלחה איראן כמה מאות קצינים ממשמרות המהפכה לאזור הבקאע שבמזרח לבנון כדי לארגן תנועות מהפכה שמטרתן לבצע ג'יהאד נגד הכוחות הישראליים ולהקים רפובליקה אסלאמית בלבנון. כוחות אלה שכנעו את סייד מוחמד חוסיין פדלאללה, איש דת שיעי ידוע בלבנון, לעמוד בראש ההתארגנות החדשה. במהלך כל שנות קיומו קיבל הארגון סיוע חומרי, ארגוני ודתי-אידאולוגי מאיראן.

תחת הנהגתו של מוסאווי עזב נסראללה את אמל יחד עם עשרות מחבריו לטובת הארגון החדש, שהיווה מטרייה לקבוצה המורכבת מקצינים מיליטנטים פרו־איראניים וחייליהם. מרבית ההתקפות נגד חיילי צה"ל בלבנון בין השנים 1982-1984 בוצעו על ידי ארגון בשם "הארגון המהפכני לצדק". בשנת 1985 הודיעה חזבאללה ("מפלגת האל") באופן רשמי על קיומה במכתב לעיתונות הלבנונית. הארגון קם במטרה מוצהרת להילחם נגד הנוכחות הישראלית בלבנון.

לאחר נסיגת ישראל בשנת 1985 ממרבית השטח הכבוש בלבנון והקמת אזור הביטחון בדרום המדינה, הפך חזבאללה לאויב מספר אחת של צה"ל וצד"ל. הארגון החל להפעיל את נשק הרקטות (בדרך כלל מסוג גראד 122 מ"מ, שכונו בטעות "קטיושות"), נגד יישובי צפון ישראל. ממשלת לבנון, בהנחיה מדמשק, נמנעה מלפעול נגד הארגון.

מנהיג צבאי ודתי

נסראללה צמח והפך למנהיג צבאי ודתי. בשנת 1987 הצליחו כוחות חזבאללה בפיקודו להרחיק כוחות של אמל ממספר אזורים בפרברי ביירות. לאחר שסוריה התערבה והכריחה את המיליציות להפסיק להילחם, נסראללה טס לאיראן והשלים את לימודיו התאולוגיים בקום.

בשנת 1989 התחדשה הלחימה בין החזבאללה לאמל. נסראללה הפסיק שוב את לימודיו הדתיים וחזר למולדתו, בה הנהיג את כוחות חזבאללה למהלכים מוצלחים נגד אמל. באביב 1990 הקים חזבאללה צבא סדיר שבראשו עמד נסראללה.

בתקופה זו הייתה מנהיגות חזבאללה חצויה. קבוצה אחת, שהונהגה על ידי מוסאווי, קיבלה על עצמה תוכנית פוליטית לגבי הקמת רפובליקה לבנונית שנייה, דבר שהיווה, הלכה למעשה, נטישה מוגמרת של מטרתו המוצהרת של חזבאללה - הקמת דמוקרטיה אסלאמית בלבנון תחת מנדט סורי. חלקה האחר של חזבאללה הונהג על ידי נסראללה וסייד איברהים אל-אמין, שהיה בקשר טוב יותר עם משמרות המהפכה האיראניים.

למרות הדעות החלוקות, החצי הראשון של הנהגת חזבאללה הוא זה שנתמך על ידי נשיא איראן האשמי רפסנג'אני, ששאף להקרין תמונה של איראן חזקה ולקשור קשר טוב יותר עם סוריה, לאחר מותו של אייתוללה ח'ומייני ב־1989. בעקבות הצלחתו של רפסנג'אני בהחלשת הכוחות הקיצוניים בחזבאללה, חציו הראשון של הארגון נחל הצלחה בספטמבר 1989 בפגישת מנהיגי חזבאללה בטהראן.

נסראללה נקרא לשוב לאיראן ללימודי דת כאחד מנציגי חזבאללה. נראה כי המהלך נועד לרככו.

באוקטובר 1990 פלשו כוחות סוריים למזרח ביירות ומחקו את שאריות הרפובליקה הראשונה של לבנון. כתוצאה מהתחזקות השלטון הסורי בלבנון, פורקו כל המיליציות הפועלות בלבנון מנשקן בשנה זו. חזבאללה היה הארגון היחיד שהורשה להמשיך להחזיק בנשקו ואף להרחיב את הנוכחות שלו בדרום לבנון, תחת התנאי שכל החלטה חשובה בנוגע למלחמה בישראל תתואם עם דמשק.

בשנה שלאחר מכן הסכימה טהראן להחליף את המזכ"ל הראשון של חזבאללה, סובחי טופיילי, בשייח' עבאס מוסאווי, שהיה בקשר טוב יותר עם דמשק. מוסאווי קיבל את אישור האיראנים להחזרת נסראללה, והלה החל בהפצת משנתו הפוליטית.

מזכ"ל חזבאללה

בפברואר 1992 חוסל השיח' עבאס מוסאווי בידי ישראל, והשיח' נסראללה הועמד בראש ארגון חזבאללה. מאותה שנה החל הארגון להרחיב את פעולתו גם למוקדי עשייה אחרים, וביניהם התחומים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים. ב־1992 השתתף חזבאללה לראשונה בבחירות לפרלמנט הלבנוני וזכה ב־12 מושבים. ארבע שנים מאוחר יותר הוא זכה ב־9 מושבים.

נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000 העניקה יוקרה רבה לארגון ולחסן נסראללה העומד בראשו. בחלקים נרחבים מן העולם הערבי והמוסלמי נזקפה נסיגת ישראל לזכות עמידתו האיתנה והנחושה של נסראללה, שהצליח להביא לסיום הכיבוש הישראלי ולהוכיח עצמו כיריב שווה ערך לישראל. לאחר הנסיגה פרס נסראללה את כוחות חזבאללה בדרום לבנון, ביסס קו מוצבים ומנהרות תת-קרקעיות לאורך גבול ישראל, והקים בסיוע איראני וסורי מערך ארטילריה רקטית המאיים על צפון מדינת ישראל. הוא לא היסס ליזום התגרויות מכוונות ומתריסות נגד ישראל בקו הגבול, כשאת פעולותיו הוא מלווה בנאומים נלהבים וסוחפים, הלועגים לישראל ולמנהיגיה (אחד הנודעים שבהם הוא "נאום קורי העכביש"). מייחסים לו השפעה והשראה רבה לפעילותם של ארגונים אסלאמיים הפועלים נגד ישראל בזירה הפלסטינית.

קרנו של נסראללה הרקיעה שחקים בקרב חסידיו בעקבות השלמת עסקת חילופי השבויים עם ישראל ב-2004. בעסקה זו שוחררו אלפי אסירים לבנונים ופלסטינים תמורת האזרח אלחנן טננבוים וגופות שלושת חיילי צה"ל שנחטפו בהר דב, והיא נחשבת כניצחון מזהיר לנסראללה שהצליח, בכישרון מבצעי ודיפלומטי ותמורת מחיר כמעט אפסי, להוציא לחופש אלפים ואף להשפיל את ישראל. הצלחה זו העניקה השראה לניסיונות נוספים, בזירה הלבנונית והפלסטינית, לחטוף חיילי צה"ל כקלפי מיקוח.

ניסיונו של נסראללה לקצור הישג נוסף מסוג זה עם חטיפת שני חיילי צה"ל בגבול הצפון ביולי 2006, הצית התלקחות כוללת, והביא את ישראל לצאת למלחמת לבנון השנייה, שמטרתה השלטת סדר חדש בלבנון, החלשת כוחו של חזבאללה וסילוקו מדרום לבנון. נסראללה איים להפעיל את מערך הרקטות שלו נגד אוכלוסייה אזרחית בישראל ואף מימש את איומו. בהמשך המלחמה ירד נסראללה למחתרת עם צמרת חזבאללה והמשיך לנהל משם את המתקפה הרקטית כנגד ישראל, בעוד צה"ל תוקף את תשתית חזבאללה בלבנון. ממקום מסתורו הצליח נסראללה, חרף מתקפה מסיבית על תשתיותיו, לשלוט על פעולות הארגון באמצעות מערך הפיקוד והשליטה של הארגון ולהעביר לפעיליו הנחיות לשיגור טילים ורקטות, ללחימה, ולהפסקת אש. כמו כן הצליח לשגר ראיונות ונאומים לאמצעי התקשורת באמצעות קלטות וידאו, בהן הוא טען להבסת האויב הציוני ולניצחון.

לנסראללה יצאו מוניטין של אדם כריזמטי מאוד, מנהיג קשוח, ונואם מוכשר. למרות גילו הצעיר, הוא מצטייר כבעל כוח פוליטי רב, ומתאפיין בהיותו ריכוזי מאוד. הוא מייחס חשיבות רבה לקשרים טובים עם פטרוניו בטהראן ובדמשק, ונהנה ממנהיגות בלתי־מעורערת בתוך הארגון. בשנים האחרונות, האינתיפאדה השנייה הפלסטינית והפלישה האמריקנית לעיראק החדירו בו מוטיבציה למנהיגות רחבה יותר, מעבר לזירה המקומית בלבנון.

משפחה

נסראללה נשוי לפאטמה יאסין. בנם הבכור האדי, שהיה לוחם בחזבאללה, נהרג ב-12 בספטמבר 1997 בהיתקלות עם מארב סיירת אגוז ברצועת הביטחון,‏[1] וגופתו הוחלפה ביוני 1998 תמורת גופתו של לוחם השייטת איתמר איליה, שנפל באותה שנה באסון השייטת. יש להם ארבעה ילדים נוספים: מוחמד ג'וואד, זיינב, מוחמד עלי ומוחמד מהדי.

נסראללה התגורר עם אשתו ושלושה מילדיו, תחת משמר כבד, ברובע הדאחייה השיעי של דרום ביירות, הנשלט בידי חזבאללה. ב-14 ביולי 2006 נהרס ביתם בהתקפת חיל האוויר הישראלי במסגרת מלחמת לבנון השנייה, אך בני המשפחה לא היו בו באותה עת.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רביב שכטר, לבנון של צ'יקו תמיר, ישראל היום, 14.5.2010.