שיעה

ערכים באסלאם
אסלאם
פורטל אסלאם
מונחים בסיסיים · כל הערכים
חמשת עמודי האסלאם שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) • אלזכאה (הצדקה) צום • אלחאג' (העלייה לרגל) פלגים עיקריים אסלאם סוני • אסלאם שיעי אישים מרכזיים מוחמד • ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם • אימאם שיעי מהדי • בני לוויתו של מוחמד ערים קדושות מכה • אל-מדינה • ירושלים • נג'ף • כרבלא • כופה • כאט'מיה • משהד • סאמרא חגים הג'רה • לוח השנה המוסלמי • עיד אל-פיטר • עיד אל-אדחא • עשוראא • ארבעין מבנים מסגד • מינרט • מחראב • כעבה • אדריכלות איסלאמית תפקידים דתיים אייתולה • מרג'ע • אימאם • מולא • קאדי • מופתי • מואזין טקסטים וחוקים קוראן • חדית' • סונה פיקה • פתווה • שריעה אסכולות השריעה חנפית • חנבלית • ג'עפרית • מאליכית • שאפעית אסכולות הכלאם אשעריה • ג'בריה • מאתורידי • מורג'יאה • מֻעתזילה פלגים שיעים אתנ'א עשריה • איסמאעיליה • זיידים פלגי הח'וארג' צאפריים • אזארקה • אבאדיה תנועות סופיות • והאביה • סלפיה אסלאמיזם • אסלאם ליברלי פלגים אחרים אומת האסלאם • חמשת האחוזים • המסורים • אחמדים • זקרי • עלאווים* * השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת אמונות קשורות באביזם • בהאאים • יזידים • סיקיזם

אסלאם שיעי (בערבית: شيعة) הוא הזרם השני בגודלו באסלאם, המונה כ-15% מהמוסלמים בעולם (הזרם הגדול, הסונה, מונה כ-80% מהמוסלמים). השיעים רואים בעלי אבן אבו טאלב, בן דודו של מוחמד ובעלה של פאטמה בתו (שקיבל עליו את האסלאם ראשון או שני אחריו), הח'ליף הרביעי, את יורשו הבלעדי של מוחמד. השיעים אינם מכירים בשלושת הח'ליפים הראשונים אבו בכר, עומאר ועותמאן. ייסוד הכת מיוחס לבנו של עלי, חוסין, שהוא ו-70 מבני משפחתו נרצחו בעיר כרבלא שבעיראק על ידי צבא סוני. לזכר הירצחו מציינים השיעים את חג העשוראא וחלקם מציינים אותו בהכאה עצמית עד זוב דם לזכר ייסוריו. בשל ההיסטוריה של הרדיפה של הסונים כלפי השיעים, השקפת העולם השיעית ככלל קודרת ופסימית. משמעות המילה שיעה הוא מלשון סיעה, שהיא פלג, קבוצה.

לשיעים עמוד אמונה שישי, הוולאיה, על החמישה המקובלים באסלאם, והוא האמונה שמנהיג האסלאם (אימאם) חייב להיות מזרע עלי בלבד ולו סמכות בלעדית בקדושה וחולין. השיעים גם מאמינים שבכל דור ודור, ישנו מנהיג שמתווך בין אלוהים לבין המאמינים, ובדור הנוכחי הוא נסתר ועדיין לא התגלה. לשיעים מספר ערים קדושות נוספות למכה, שהחשובות שבהן הן כרבלא ונג'ף שבעיראק. קדושתה של העיר אל-מדינה היא עניין שנוי במחלוקת בשיעה. בתוך השיעה יש כיתות משנה שונות, שמאמינות בשושלות שונות של אימאמים. בני כת ה-"את'נא עשריה" מצפים לשובו של האימאם ה-12 (שנעלם במאה ה-9) שישוב בתור מהדי באחרית הימים.

שלושת יסודות השיעה

• בראאה משמעה בערבית "שלילת המתנגדים", השיעים מחלקים את העולם לשלוש:
  • מאמינים (שיעים)
  • מוסלמים שאינם שיעים
  • כופרים (לא מוסלמים)

ביסוד הבראאה עומדת שלילה מוחלטת של זכויות הכופרים, והגדרתם כטמאים. הבראאה באה לידי ביטוי גם בכך שהשיעים אוסרים על נישואין עם סונים.

• תקיה משמעה בערבית "חובת הזהירות", התקיה באה לידי ביטוי בנכונות להסתיר את הזהות השיעית כדי לשרוד תחת שלטון עוין. השיעים נזקקו לתקיה, שכן בדרך כלל היו מיעוט תחת שלטון סוני. עקרון דומה קיים גם בדת הדרוזית.

• עצמה משמעה חסינות מטעויות של האימאם. לאימאמים לבית עלי יש השראה אלוהית מולדת הנקראת בערבית נץ. הסגולה הכריזמטית הזאת מחסנת אותם מטעויות ומאפשרת להם להנהיג את האומה המוסלמית בדרך הרצויה לפני אללה. יחד עם זאת השיעים ברובם נאמנים לתפיסה שמוחמד הוא חותם הנביאים ולכן לא יהיה נביא אחריו.

הבדלים בין השיעה והסונה

ההבדלים בין השיעים לסונים הם היסטוריים ותאולוגיים. ההבדלים התאולוגיים הם באמונות שונות ביחס לעקרונות האסלאם. ניתן למצוא הבדלים ביחס לתווחיד (אחדותו וצדקו של האל), נובוואה (נבואה), ואימאמיות (מנהיגות). כמו כן (בהכללה גסה) יש ביניהם הבדלים בסוג הרגש הדתי: השיעים נחשבים ליותר רגשניים, משיחיים, בעלי דת פופוליסטית, ואילו הסונים נחשבים כיותר קרים ושקולים. הקבלה מסוימת אחרת ליהדות היא בכך שכשם שהקראים אינם מקבלים את התורה שבעל פה ואילו היהדות הרבנית מקבלת גם את התורה שבע"פ וגם את התורה שבכתב - כך גם, בהתאמה, השיעים דוחים את המסורות בעל פה שאינן עולות בקנה אחד עם התבטאויותיו של מוחמד, ואילו הסונים מקבלים בנוסף לקוראן גם את הסונה (המסורת שנמסרה מפי יורשיו של מוחמד).

השיעים מאמינים כי יש אל אחד והוא אינו מוגבל בשום אופן. הם מאמינים כי האל הוא אחד במהותו ובמאפייניו, ולכן הוא אינו מורכב מחלקים (ולפיכך, אין לו צורה או גוף, ומאפייניו אינם נפרדים ממנו), כי הוא יצר כל דבר בעולם וממשיך לחיות את העולם (כלומר, הקיום של כל הדברים הוא הודות לו ורק לו), וכי אותו לבדו צריך לעבוד, וכי כל הטוב והרע בא ממנו. השיעים גם מאמינים כי האל הוא טוב וצדיק, ולכן הוא צודק בשיפוטו. לפי השיעה, האל גומל לטובים ולרעים, והוא אינו יכול לגמול רעה על טובה ולהפך. לבני האדם ניתנה הבחירה בין הטוב והרע, ובחירתם תקבע את עתידם וגורלם. הסונים מחולקים לשתי אסכולות עיקריות ביחס לתווחיד. המועתזילים דומים למדי לשיעה, אך האשערים מאמינים כי לאל יש גוף ולכן גם צורה. הם גם בעלי אמונות שונות ביחס להיבטים אחרים של התווחיד, לדוגמה, הם מאמינים כי האל יכול לגמול רעה על טובה. לפי האשערים, גורלם ועתידם של בני האדם קבוע מראש. רוב המוסלמים הסונים מאמינים שאין לאף מוסלמי את האפשרות ו/או היכולת לחזות או לדמיין את צורתו של האל.

יש גם הבדלים ביחס לעקרונות אחרים באסלאם. עבור השיעים, נביאים/שליחים (כשהנביא אדם הוא הראשון והנביא מוחמד האחרון) מונו בידי האל ולכן הם מושלמים מכל בחינה (כלומר, באמונתם, בדיבורם, במחשבותיהם ובמעשיהם). המועתזילים שוב מחזיקים באמונות דומות לשיעה בנושאים אלה. אך האשערים מאמינים כי הנביאים הם מושלמים רק ביחס לנבואתם. המותעזילים והאשערים גם יחד חולקים על השיעה ביחס לאימאמיות. השיעים מאמינים כי האל ממנה בכל תקופה אדם מושלם על מנת להיות יורשו של הנביא ומגן האסלאם. הסונים חושבים כי יש גם אופנים אחרים למנהיגות באסלאם (כגון מלוכה). עבור השיעים, במקרה שבו המנהיג שמונה על ידי האל אינו מצוי, אז כל ממשלה אחרת שקרובה ביותר לממשלה צודקת היא אפשרית (למשל דמוקרטיה).

עבור השיעה, הסיפורים והמסורות של מוחמד הם חשובים מאד. השיעה חולק על הסונה בנושא זה, רק לגבי זה שהשיעה מחלקים בין חבריו הנאמנים של הנביא לבין אלה שהיו חבריו, אך היו פחות נאמנים ונודעו כממציאי סיפורים ואירועים היסטוריים. לפיכך, השיעים מאמינים כי את כל הסיפורים על הנביא יש לבחון בצורה רציונלית, תוך כדי בדיקה של דיוק הסיפור ומקורו.

טעות נפוצה היא כי השיעה "נפרד" מהזרם העיקרי של האסלאם בתקופה אסלאמית מוקדמת. דבר זה אינו מדויק, שכן יש עדויות רבות (אצל השיעים והסונים) כי כבר הנביא מוחמד חילק את חסידיו לאלה שהיו חסידים (שיעה בערבית) של האימאם עלי, ולאלה שלא. גם העדויות הסוניות וגם השיעיות מוסרות, כי לאחר מות מוחמד, האימאם עלי התנגד לתפיסת השלטון על ידי אבו בכר ועומר. לפי העדויות הסוניות, השם "סונה" נכנס לשימוש לראשונה תחת המנהיגות האומאיית, על ידי אבן אבי סופיאן. בכל מקרה, לשתי הקבוצות יש הגדרות וטענות שונות לגבי האסלאם, ולכן ניתן לראות אותן כשתי קבוצות שונות כבר מההתחלה.

יש הטוענים, כי השיעים מייחסים לאימאמים דרגה של אלוהות, מכיוון שהם מחשיבים אותם כמושלמים ובעלי כוח נבואי. אך השיעים אינם רואים את הכוח הזה כאלוהי, אלא כתלוי ברצונו של האל.

רוב חכמי הדת הסונים בימי הביניים לא החשיבו את השיעים כחלק מהדת המוסלמית, בשל ההבדלים ביניהם בדוקטרינה. אולם, עוד בשלהי התקופה העות'מאנית ועל רקע הקולוניאליזם המערבי בארצות האסלאם פעלו חכמי הלכה סונים שהשתייכו לזרם הלאומי והרפורמי להכיר בהם כחלק מן הקהילה המוסלמית, על מנת לגייס אותם למטרות פוליטיות נגד המערב. ^{[דרוש מקור]}

הרקע לקרע בין השיעה והסונה, לפי השיעה

השיעים טוענים, כי לפני מותו הנביא מוחמד הכריז על המנהיג הבא שנבחר בידי האל, אך שלאחר מותו של הנביא ב-632, החל מאבק על הירושה. קבוצה אחת, חסידיו של עלי, קיבלו את דבר מוחמד, אך אנשים אחרים בעלי השפעה לא קיבלו אותו (ביניהם אבו בכר, עומר אבן אל-ח'טאב, ואבו עוביידה, וקבוצת "אנסאר"), והחליטו לבחור מנהיג מביניהם ללא התייעצות עם רוב המוסלמים כולל עלי. לדעת השיעים, הם הכריחו את המוסלמים האחרים לקבל את בחירתם באבו בכר, ואף בתו של מוחמד, פאטמה (אשתו של עלי) נהרגה כשעומר אבן אל-ח'טאב, הח'ליפה השני, התקיף את ביתה על מנת להכניע את עלי. מנקודה זו והלאה הדיכוי של משפחת הנביא וחסידיהם (כלומר, השיעים) החל וממשיך עד היום. השיעי מאמין כי דיכוי זה, יחד עם שחיתותו של העולם, יסתיים כאשר יופיע האימאם השנים עשר, מוחמד אל-מהדי.

סוגים שונים של שיעה

יש מחלוקות בקרב השיעה לגבי הירושה לאחר מותו של הנביא מוחמד, אבל הם מסכימים כי שלטונם של האימאמים נלקח מהם שלא כראוי.

השיעים השביעיים: האיסמעילים הם הזרם הגדול ביותר מקרב השיעים השביעיים. השיעים החמישיים או הזיידים: זרם שנמצא בעיקר בתימן, שמאמין בארבעת הח'ליפים של האסלאם כמו הסונים, ולאחר מכן בחוסיין ובעלי, ואחר כך בזייד בן עלי. זיידים גם דוחים את הרעיון של אימאמים שממונים משמים.

שני הזרמים הגדולים של השיעה מאמינים כי האימאם האחרון (השביעי או השנים עשר) הוסתרו בידי האל. יש אמונות שונות ביחס לחזרתו של האימאם האחרון, המכונה "אל מהדי"- מילולית, "המודרך" או "המדריך", ולמעשה- משיח. מקובל כי האימאם האחרון ילווה בידי ישו ויאשר את המסר של האל לבני האדם, וכן כי כאשר יופיע ביום הדין יבואו המאמינים (השיעים) על שכרם עבור אמונתם האמיתית וסבלם, ואילו המוסלמים (הסונים) והכופרים (אלה שאינם מוסלמים) יוכרעו בקרב הסופי, שלאחריו תשלוט השיעה בעולם.

שיעת השנים עשר

רוב השיעים נחשבים כחלק מ"שיעת השנים עשר", והם נקראים כך על מנת להבדיל בינם לבין סוגים אחרים של שיעים. שיעים אלה מאמינים במנהיגותם של שנים-עשר אימאמים לאחר מותו של מוחמד, אותם נמנה להלן. כל אימאם היה בנו של האימאם שלפניו, חוץ מחוסיין שהיה אחיו של חסן אבן עלי. לפי השיעה, האימאם לא נבחר בשל מוצאו, אלא נתמנה על ידי האל בשל מעלותיו.

שנים במאה ה-9
מספר	שם האימאם	שנותיו כאימאם
1	עלי בן אבי טאלב	632-661
2	חסן בן עלי	661-669
3	חוסיין בן עלי	669-680
4	עלי אבן חוסיין	680-713
5	מוחמד אל-באקר	713-743
6	ג'עפר א-צאדק	743-765
7	מוסא אל-כאט'ם	765-799
8	עלי א-רידא	799-818
9	מוחמד א-תקי	818-835
10	עלי אל-האדי	835-868
11	חסן אל-עסכרי	868-874
12	מוחמד בן אל-חנפיה (אל-מהדי)	874-

מוסלמים שיעים מאמינים כי עלי, חתנו של הנביא מוחמד, היה הראשון מבין שנים-עשר האימאמים, ומונה בידי מוחמד (ולפיכך בידי האל) לרשת את הנביא כמנהיגה של הקהילה המוסלמית. לפיכך, השיעים מחשיבים את שלושת הח'ליפים שירשו אותו כמנהיגים בלתי לגיטימיים, שקיבלו את השלטון כנגד רצונו וציווייו של האל ושל מוחמד. הסונים מחשיבים את שלטונם של שלושת הח'ליפים שלפני עלי (אבו בכר, עומר בן אל-ח'טאב ועות'מאן בן עפאן) כלגיטימיים לחלוטין, מכיוון שהם היו מבוססים על הקונצנזוס של הקהילה המוסלמית.

השיעים מאמינים כי לאימאמים שלאחר הנביא מוחמד יש מעמד מיוחד. הם נחשבים כיורשים ישירים (בכל המובנים) של מוחמד, והם חסינים מטעות, מושלמים, נבחרו על ידי האל ומוסרים את דברו.

עדת המֶתַאוִילה בלבנון וייחודה

בלבנון קיים פלג שיעי הנקרא בשם מֶתַאוִילה (יחיד: מותּאואלי) אשר מקורו ומקור שמו הם תעלומות. אף אדם אינו יודע בוודאות את מקור מוצאו, אך ככל תעלומה ההשערות רבות. דעה רווחת כיום היא שבמקור אנשי העדה הם כורדים שישבו באיראן והועברו בתקופתו של צאלח א-דין לסוריה ומשם עברו אל סביבות הלבנון. ישנה הנחה הקובעת כי משמעות השם היא: "חסיד נאמן", כלומר חסיד נאמן לתורת עלי ויש אחרים הגורסים כי מקור השם במילה "ואליה" – נאמנות לבית עלי, אך מכל מקום אין ספק כי מקור השם הוא ורסיה זו או אחרת של השם "עלי".

המתואלים מתבדלים מן הזרם השיעי, גם בשלטונם הפנימי. רוב האוכלוסייה המתואלית מאוגדת במסגרות שבטיות שבראשן עומדים מנהיגים חילוניים "כמו-פאודלים" הנקראים "זעמאא" (מנהיגים בערבית). הזעמאא שולטים ביד רמה באדמות שבטיהם וגובים מיסים פנימיים. נגד המנהיגים החילוניים עומדים המנהיגים הדתיים, ה"עלמאא", חכמי הדת. חלק מן העלמאא מוסמכים כקאדים במדינות שיעיות מובהקות. האחדות הלאומיות של המתואלים כה חזקה עד כי מעולם לא התלונן מתואלי בבית דין מוסלמי על פסק דין שנקבע בבית דין מתואלי. אך העלמאא הם חסרי יכולת ההשפעה חברתית. חוסר יכולת ההשפעה החברתית שלהם יצרה בעבר נוהג שאין העלמאא מתבטאים כלל בענייני פנים, אלא רק בענייני חוץ. מצב זה כמו שהוא, היה תקף עד אחרי עלייתו של האימאם השנוי במחלוקת, מוסא אל-צאדר לשלטון בעדה. עם עלייתו של אל-צאדר לשלטון בעדה ועם ההגירה לביירות, התערער המבנה החברתי המסורתי וכוחם של ה"עלמאא" התחזק. אך למרות הטלטלות, נשמר עדיין מאזן הכוחות הפנימי בתוך החברה המתואלית.

חגים וימים חשובים

• עיד אל-פטר – חג המשותף לכלל המוסלמים ומציין את תום צום רמדאן.
• עיד אל-אדחא – חג המשותף לכלל המוסלמים ומציין את העלייה לרגל לאתרים הקדושים באזור מכה
• עשוראא – היום העשירי בחודש מוחרם, הוא החודש הראשון של השנה המוסלמית. ביום זה נהרג האימאם חוסיין בן עלי, והוא יום של אבל. חוסיין היה האימאם השלישי, והוא סמל של מות קדושים ועמידה כנגד הדיכוי של המוסלמים השיעים בידי המוסלמים הסונים.
• ארבעין – ביום העשרים של החודש צפר, 40 יום לאחר עשוראא. ביום זה זוכרים את ההשפלה והדיכוי של בני ביתו של חוסיין, כשהם הוגלו מכרבלא (שבמרכז עיראק) לדמשק, כשרבים מתו בדרך.
• עיד ע'אדיר ח'ם – נחוג ב-18 בחודש ד'ו אל-חיג'ה, החודש האחרון בשנה המוסלמית. לפי אמונתם של השיעים, ביום זה בשנה ה-10 להג'רה הכריז מחמד על עלי בן אבי טאלב כעל יורשו, וזאת ליד הנחל חֻ'ם (ע'דיר בערבית פירושו נחל).
• אל מובחילה – נחוג ב-24 בד'ו אל-חיג'ה.
• אל-מוולד א-נבווי – יום הולדתו של מוחמד, וכן יום הולדתו של האימאם ג'אפר אל-צדיק (נחוג גם בחלק מהעדות הסוניות).
• מיד שבאן – משמעותי לכל המוסלמים אבל בעיקר לשיעים מכיוון שהוא יום הולדתו של האימאם האחרון, מוחמד אל מהדי.

תפוצת השיעה בעולם

העולם המוסלמי

השיעים מהווים כ-15% מהעולם המוסלמי, ואוכלוסייתם הוערכה ב-2009 בכ-200 מיליון בני אדם. האוכלוסייה השיעית הגדולה ביותר נמצאת באיראן, בה כ-90% מהאוכלוסיה ולמעלה מ-65 מיליון בני אדם הם שיעים. שיעים מהווים רוב גם בעיראק (65%), בחריין (70%) ואזרבייג'ן (85%). אוכלוסיות שיעיות גדולות קיימות בפקיסטן (כ-10% מהאוכלוסיה, כ-20 מיליון איש) בהודו (כ-20 מיליון), תימן (35%, כ-9 מיליון), טורקיה (10-15%: 7-11 מיליון) ואינדונזיה (5 מיליון).

גם בלבנון הזרם הגדול ביותר הוא השיעה (35%), ואוכלוסייה גדולה קיימת גם בכווית (30%), סוריה (15%, כמחציתם עלאווים), אפגניסטן (10%-15%), ערב הסעודית (10%-15%), איחוד האמירויות הערביות (10%), טג'יקיסטן (7%) וקבוצות קטנות יותר במדינות המפרץ הפרסי ובארצות אפריקאיות כגון ניגריה וטנזניה.

ראו גם

• עלאווים
• דרוזים

קישורים חיצוניים

• בסמה (באנגלית)
• אתר אל-שיראזי (באנגלית)
• אתר אל-שיעה (באנגלית)
• האנציקלופדיה השיעית (באנגלית)
• מאגר ספרים של כותבים שיעיים (באנגלית)
• מאגר מאמרים מנקודת מבט שיעית (באנגלית)
• כוחו של העלבון השיעי, מאמר באומדיה, על התחזקות והקצנת השיעים, מאת מיכאל סגל
• מאיר מ' בר-אשר, על מקום היהדות והיהודים בספרות הדתית של השיעה הקדומה, עמודים 16 - 36