סנטיאקבפה
| |||
 | |||
| מדינה |
 הונגריה | ||
|---|---|---|---|
| חבל | מרכז טרנסדנוביה | ||
| מחוז |
 וספרם | ||
| נפה | נפת בלטונפירד | ||
| שטח | 5.76 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בכפר | 105[1] (1 בינואר 2020) | ||
| קואורדינטות | 46°56′02″N 17°40′35″E / 46.933761111111°N 17.676269444444°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| https://www.szentjakabfa.hu/ | |||
  | |||
סנטיאקבפה (בהונגרית: Szentjakabfa) הוא כפר על גדות אגם בלטון במחוז וספרם שבמרכז הונגריה. כמו יישובים רבים באירופה גם בסנטיאקבפה מספר התושבים נמצא בירידה. כך, בשנת 1990 חיו בכפר 132 תושבים, ובשנת 2020 105 תושבים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שנשרף הכפר על ידי הטורקים בשנת 1548, תושביו לא חזרו. משנת 1553 הכפר היה בין היישובים הבלתי מיושבים עד אמצע שנות ה -1600. במאה ה -19 הוא התרוקן ורק משנת 1753 החל האכלוס מחדש. על הגבעה המתנשאת ברחוב הראשי של Szentjakabfa, בגן מוקף גדר, ישנה כנסייה עצמאית עם מגדל חזית, שנבנתה בשנת 1763 בכיוון מזרח-מערב. ב-1895 כבר נרשמו בכפר 24 דונם של ענבים. Szentjakabfa תמיד הייתה מקום לייצור של יינות טובים, וכתוצאה מכך, גידול הגפנים היה גם מקור הפרנסה העיקרי של האוכלוסייה. בתחילת המאה ה-20 השתייך מחוז זלה למחוז בלטונפורד. הבתים של ה-19. המאה, ה-XX. בתחילת המאה הבתים היו בניינים סבביים אופייניים. בניינים אלה כללו חדר נקי, סלון ומטבח מעושן שבו חיו כמה דורות יחד. בשנות ה-60 עברה מודרניזציה לתדמית הכפר, נבנו בתים חדשים רבים, הישנים שופצו. השלטון המקומי שהוקם לאחר חילופי המשטר הפך בשנת 1998 לשלטון מקומי של מיעוט גרמני, במטרה לחפש ולשמר את מסורות הכפר.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סנטיאקבפה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נתוני הכפר באתר הלמ"ס ההונגרי
- ^ Steixner László, Municipality of Szentjakabfa, www.szentjakabfa.hu
| יישובים בנפת בלטונפירד | ||
|---|---|---|
| יישובים | בלטונפירד • אלשוארש • אסופה • בלטונאקלי • בלטונצ'יצ'ו • בלטונספזד • בלטונסלש • בלטונאודווארי • צ'ופק • לובאש • מונוסלו • אובודוואר • ארוונייש • פלוזנק • פצ'יי • סנטאנטלפה • סנטיאקבפה • טגיון • טיהאן • ואסוי • זאנקה | |
