על אישים מפורסמים

עותק של De viris illustribus שהודפס בערך בשנת 1474

על אישים מפורסמים (לטינית: De viris illustribus) הוא אמצעי אמנותי (טרופוס ) של ספרות מופת רומאית עתיקה, אשר קמה לתחייה במהלך הרנסאנס האיטלקי והעניקה השראה להרכבתן או הזמנתן של סדרות של דיוקנאות של גברים דגולים, עם תכלית דידקטית בולטת.

בתקופה הרומית

מאז ראשיתו של האמצעי הספרותי הזה בחוגו של קיקרו, מספר יצירות עתיקות נושאות את הכותרות "De viris illustribus" (מילולית: "על גברים מפורסמים") או "De hominibus illustribus" ("על בני אדם מפורסמים"):

• קורנליוס נפוס (De Viris Illustribus), משם שאב אולוס גליוס אנקדוטה על קאטו הזקן; נפוס כתב גם חיבור בשם "חייהם של מפקדים בולטים" (Liber De Excellentibus Ducibus Gentium).
• סווטוניוס ("חיי אישים") – ביוגרפיות הכוללות מדקדקים, רטוריקנים, היסטוריונים ומשוררים.
• מחבר אנונימי של "על אישים מפורסמים" (Auctor De Viris Illustribus), חיבור המתוארך למחצית הראשונה של המאה ה-4 הוא אוסף של 86 ביוגרפיות קצרות של אישים חשובים בהיסטוריה הרומית, החל מפרוקאס , אחד המלכים הלטיניים של העיר אלבה לונגה, ועד קלאופטרה. חיבור זה יוחס בתחילה לאורליוס ויקטור, בשם "על אישים מפורסמים ברומא" (או "על רומאים מפורסמים").
• הירונימוס ("על אישים מפורסמים") – אוסף ביוגרפיות נוצריות המכיל 135 הערות קצרות.
• גנאדיוס ממסיליה ‏ (De Viris Illustribus) המשיך את עבודתו של הירונימוס בחיבור שפורסם סביב שנת 495 ובו ביוגרפיה של מעל 90 נוצרים בולטים של זמנו.

בימי הביניים

במהלך ימי הביניים הסדרה מעוררת ההשראה פנתה לשתי דרכים: דמויות המופת הנוצריות הספציפיות היו מעוגנות בהגיוגרפיה, בה נסים משכו את תשומת הלב, אך התכונות שהודגמו על ידי מרטירים היו של כח מוסרי, אמונה וצייתנות. בצד החילוני, דמויות המופת הגשמיות, אותן חיקו אריסטוקרטים בלבד, צומצמו ונקבעו ב"תשעת המכובדים" שהיו דמויות מופת אביריות של אדיבות אמיצה, המודלים המדריכים של התנהגות אריסטוקרטית אדיבה. ספריית הדיוקנאות הספרותיות הוצגה מעתה והלאה בתזכורות חזותיות, בכתבי יד מעוטרים ובשטיחים, ובאמצעי תקשורת אחרים.

בתקופת הרנסאנס

עם תחילתה ממש של תחייתה מחדש של הלמידה הקלאסית ברנסאנס האיטלקי, קבוצה רחבה יותר ונבחרת בקפידה של אישים בעלי מוניטין מהעבר הרחוק והקרוב, המצטיינים בחכמת השלטון שלהם או לימודם, "הופיעה כמעט במקביל במרכזים איטלקיים מגוונים כמו מילאנו, נאפולי, סיינה, פדובה, פוליניו, פירנצה, ונציה, פרוג'ה ואורבינו". בספרות, פרנצ'סקו פטרארקה ביטא את הרעיון בחיבורו "על אישים מפורסמים" , אוסף של 36 ביוגרפיות קצרות. בהשראה לחיקוי, ג'ובאני בוקאצ'ו כתב את "על גורלם של אישים מפורסמים" , אוסף של 56 ביוגרפיות. בוקאצ'יו כתב גם השלמה לחיבור זה בשם "על נשים מפורסמות" , אוסף של 106 ביוגרפיות. לאונרדו ברוני פרסם תרגומים של "חיי אישים" מאת פלוטרכוס.

הדוגמאות הספרותיות הללו קדמו לאלו החזותיות, המבוססות על מסמכים ספרותיים במקום סדרות רומיות ששרדו, כפי שכתב ההומניסט פוג'יו ברציוליני במאמרו על האצילים (De nobilitate liber), יש לחקות את הרומאים, "כי הם האמינו שדמויותיהם של גברים שהצטיינו במרדף אחר תהילה וחכמה, אם היו מונחים לנגד העיניים, היו עוזרים להאציל ולרומם את הנפש". סדרה לימודית של "גברים מהוללים" (uomini illustri) שצוירה עבור אזונה ויסקונטי (Azzone Visconti) במילאנו, שהוזכרה על ידי ג'ורג'ו וזארי, וסדרה בנאפולי אבודות שתיהן, אך סדרת דיוקנאות מוקדמת חשובה של גברים מפורסמים שרדה בפאלאצו פובליקו (סיינה) וב-Sala Virorum Illustrium, פדובה.

סדרת הדיוקנאות של ג'וביו , של דמויות ספרותיות, שליטים, מדינאים ונכבדים אחרים, שרבים מהם נעשו מהחיים, הורכבה על ידי היסטוריון וביוגרף הרנסאנס פאולו ג'וביו (Paolo Giovio)‏ (1483–1552), אך לאחר מכן אבדה. היא מיוצגת היום על ידי סדרת עותקים שנעשו עבור קוזימו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, בגלריית אופיצי.

בעת החדשה

האמצעי האמנותי ממשיך כיום, לא כל כך במילונים ביוגרפיים אוניברסליים, הגובלים בפרוסופוגרפיה, אלא ספציפית באוספים מאלפים של ביוגרפיות מעוררות השראה, כמו "דיוקנאות באומץ" (Profiles in Courage) מאת הסנאטור דאז ג'ון פיצג'רלד קנדי, והוא בא לידי ביטוי בכותרת האירונית לדיוקנאות של חקלאים בדרום ארצות הברית, "הבה נהלל אנשים מפורסמים" (Let Us Now Praise Famous Men), שנלקחה מתוך פסוק בספר בן סירא: ”אהללה נא אנשי חסד, אבותינו בדורותם”.

ראו גם

• "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר" מאת ג'ורג'ו וזארי