הרנסאנס האיטלקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Flag of Italy.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של איטליה

איטליה הקדם-רומית

האימפריה הרומית

ימי הביניים

הרנסאנס האיטלקי

איחוד איטליה

ממלכת איטליה

איטליה הפאשיסטית

הרפובליקה האיטלקית

איטליה

הרנסאנס החל להופיע באיטליה בשלהי המאה ה-14. בתקופה זו, הייתה איטליה מפורדת ומפוצלת למדינות עצמאיות, שכל אחת מהן ניהלה את שלטונה, ודאגה לביטחונה וכלכלתה. לכל אחת מהן הייתה שפה משל עצמה, וכולן הושפעו מן הכנסייה הקתולית, והאפיפיור בראשה. המפורסמות שבהן, ונציה, פירנצה ומילנו, נודעו בשל עוצמתן הכלכלית. עוצמה זו, היוותה בסיס להתפתחות אינטלקטואלית ולצמיחת הרנסאנס מחשכת ימי הביניים.

פרנצ'סקו פטרארקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשון שביטא וסימל, למעשה, את תחילת הרנסאנס היה המשורר פרנצ'סקו פטרארקה (שחי בין השנים 1304 -1374). פרנצ'סקו, הושפע רבות מן העולם העתיק, ובמיוחד מקיקרו, פילוסוף שחי בשלהי הרפובליקה הרומית. קיקרו האדיר את האדם לכדי אידאל, שיכול להגיע לשלמות הנפש רק אם ילמד וישכיל להרחיב את דעתו על ידי למידת "הומניטאס". הביטוי, שמקורו במילה HOMO שפירושה אדם ביוונית, מסמל מקצועות תרבותיים חילוניים כגון אומנות, שירה, מתמטיקה, ריקוד, פיסול, ציור ועוד.

לעומת זאת, בתקופת פטרארקה, כל תחום ההשכלה עבר תחת פיקוחה של הכנסייה הקתולית. כל כתבי היד והספרות עברו תחת השגחתה הצמודה של הכנסייה, ששלטה הן על הערכים הנכתבים והן על תיעודם של הכתבים במרתפיה. הכנסייה דגלה בכך שאין האדם תבוני דיו על מנת להגיע לכדי שלמות ורק על ידי תיווכה ועזרתה, הניתנת תחת השגחה אלוהית, ניתן לעשות כן.

פטרארקה הניף את דגל האדם התבוני וטען כי האדם יכול בעצמו ללמוד מקצועות חילוניים, שאינם קשורים לדת, ובכך להגיע לכדי שלמות. פטרארקה פיתח את המושג "הומניטאס" שהציג קיקרו לכדי "הומניזם"- לימוד מקצועות חילוניים שאינם קשורים לדת.

פטרארקה כתב באיטלקית, דבר שהיה לחידוש באותה תקופה, מאחר שעד אז כתבו רק בשפת הכנסייה - הלטינית. כתיבת יצירות שונות בשפה האיטלקית המדוברת, העניקה חשיפה גדולה לתחום הספרות, שהיה נגיש רק לאנשי הדת והאצולה המשכילה לפני כן. כעת החקלאי הפשוט, יכל להעשיר את עולמו על ידי קריאת יצירות בשפתו שלו, וכך גדל מספר הקוראים ומספר האנשים המשכילים ברחבי המדינות האיטלקיות.

דמויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישים נוספים שתרמו להתפתחות הרנסאנס באיטליה היו דנטה אליגיירי (שחי בין השנים 1265 -1321) וג'ובאני בוקצ'ו (שחי בין השנים 1313 -1375). כל אחד מהם בתחומו, תרם להתפתחות הספרות האיטלקית החילונית המנותקת מכבלי הדת- ברוח הרנסאנס, כלידה מחדש.

בהמשך הזמן גדל מספר האנשים שהתעניין במקורות הרנסאנס. הציבור היה מעוניין להיחשף למקורות ה "הומניזם", ספרות ופילוסופיה יוונית ורומית, והחל להיערך חיפוש אחר כתבי יד מקוריים מן העת העתיקה. החיפוש העלה מן הארכיונים כתבי יד קרועים, בהם אותיות רבות היו מחוקות. מצבם הרעוע של הכתבים אף שיבש את תהליך העתקתם ותרגומם. ההומניסטים החלו להשוות עותקים, תיקונו שגיאות, וביצעו מחקר מקיף על התוכנים השונים. בעקבות זאת, החלה פריחה ספרותית, משכילים מרבים קיבלו השראה מכתבים אלו והחלו לכתוב חיבורים, ספרי דקדוק, מילונים ופירושים ליוונית ולטינית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל ליבמן, דמותו החברתית של האומן בתקופת הרנסאנס, מוסד ביאליק, ירושלים, תשנ"ז-1997.