עריפת ראשו של יוחנן המטביל (קאראווג'ו)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | קאראווג'ו |
| תאריך יצירה | 1608 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
520 ס״מ  |
| גובה |
361 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
בארוק |
| מיקום | קתדרלת יוחנן הקדוש, ולטה, מלטה |
| קואורדינטות | 35°53′52″N 14°30′46″E / 35.897780555556°N 14.512780555556°E |
  | |
עריפת ראשו של יוחנן המטביל (באיטלקית: Decollazione di San Giovanni Battista) הוא ציור בטכניקת שמן על בד משנת 1608 מאת הצייר קאראווג'ו. זהו הציור הגדול ביותר של קאראווג'ו ויש הרואים בו את פסגת עבודתו ואף אחד מהציורים החשובים ביותר בתולדות האמנות המערבית.[1] מבקר האמנות הבריטי ג'ונתן ג'ונס (אנ') כלל את היצירה ברשימת עשר יצירות האמנות הגדולות ביותר בהיסטוריה.[2]
הציור תלוי מעל המזבח בקתדרלת יוחנן הקדוש בולטה בירת מלטה.
נושא הציור[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוחנן המטביל (בין 6 לפנה"ס ל-2 לפנה"ס – 36 לספירה לערך) היה יהודי, מורה רוחני, קרוב משפחתו של ישו ומטבילו (ומכאן שמו – יוחנן המטביל). הוא החל לפעול בשנת 29 וסחף אחריו מאמינים רבים. השפעתו של יוחנן וקבוצת המאמינים שאסף סביבו עוררו את חששם של השלטונות מפגיעה בסדר הציבורי. הורדוס אנטיפס (בנו של הורדוס), טטרארך הגליל ופראיה, חשד שיוחנן מתכנן מרד יהודי נגד האימפריה הרומית. בנוסף, יוחנן הטיח באנטיפס ביקורת על נישואיו להרודיאס (נכדתו של הורדוס), אשת אחיו למחצה. ביקורת זו עוררה את זעמה של הרודיאס, והיא דחקה באנטיפס לאסור את יוחנן:
"וַיִּתְפֹּס אֶת יוֹחָנָן וַיַּאַסְרֵהוּ בְּבֵית הַסֹּהַר בִּגְלַל הוֹרוֹדְיָה אֵשֶׁת פִילִפּוֹס אָחִיו אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, כִּי יוֹחָנָן אָמַר אֶל הוֹרְדוֹס: אֵשֶׁת אָחִיךָ אֵינֶנָּה מֻתֶּרֶת לָךְ! וְתִּשְׂטֹם אוֹתוֹ הוֹרוֹדְיָה וַתְּבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ."
— הבשורה על-פי מרקוס, פרק ו'
יוחנן נכלא במרתף מבצרו של הורדוס במכוור שבעבר הירדן. אך בכך לא תם סבלו של יוחנן. הורדוס אנטיפס ערך משתה ביום הולדתו. אנטיפס ואורחיו הנכבדים הוקסמו מריקודה של שלומית, בתה של הרודיאס ובתו החורגת של אנטיפס, לעיניהם. כשאמר לה שתבקש כל אשר תרצה, שלומית, בעצת אמה, ביקשה את ראשו של יוחנן:
"וַיְהִי... כַּאֲשֶׁר עָשָׂה הוֹרְדוֹס מִשְׁתֶּה בְּיוֹם הֻלֶּדֶתו לִגְדוֹלָיו וּלְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְרָאשֵׁי הַגָּלִיל, וְתָּבֹא בַת הוֹרוֹדְיָה וַתְּרַקֵּד וַתִּיטַב בְּעֵינֵי הוֹרְדוֹס וּבְעֵינֵי הַמְסֻבִּים עִמּוֹ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַנַּעֲרָה: שַׁאֲלִי מִמֶּנִּי אֶת־אֲשֶׁר תַּחְפְּצִי וְאֶתֵּן לָך!... וַתֵּצֵא וַתֹּאמֶר לְאִמָּהּ: מָה אֶשְׁאָל? וַתֹּאמֶר: אֶת רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל! וַתְּמַהֵר מְאֹד לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַתִּשְׁאַל לֵאמֹר: רְצוֹנִי שֶׁתִּתֵּן לִי עַתָּה בַקְּעָרָה אֶת רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל... וּמִיָּד שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחַד הַטַּבָּחִים וַיְצַוֵּהוּ לְהָבִיא אֶת רֹאשׁוֹ. וַיֵּלֶךְ וַיִּכְרֹת אֶת רֹאשׁוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר, וַיְבִיאֵהוּ בַּקְּעָרָה וַיִּתְּנֵהוּ לַנַּעֲרָה, וְהַנַּעֲרָה נָתְנָה אֶל אִמָּהּ."
— הבשורה על-פי מרקוס, שם
סצנה זו – "וַיֵּלֶךְ וַיִּכְרֹת אֶת רֹאשׁוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר, וַיְבִיאֵהוּ בַּקְּעָרָה וַיִּתְּנֵהוּ לַנַּעֲרָה, וְהַנַּעֲרָה נָתְנָה אֶל אִמָּהּ" – היא נושא הציור שלפנינו.
קאראווג'ו במלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1606 היה קאראווג'ו מעורב בקטטה ברומא שנהרג בה אדם. הוא נאלץ לעזוב את העיר, ברח לנאפולי, וב-1607 הגיע לאי מלטה. הוא הוכתר כאביר במסדר ההוספיטלרים (הידוע גם בשם Knights of Malta) שמרכזו באותה תקופה היה באי. המסדר, שהקדוש הפטרון שלו הוא יוחנן המטביל, הזמין מקאראווג'ו ציור מזבח (אנ') לקתדרלת יוחנן הקדוש שבאי.[1] בעקבות קטטות בהן הסתבך קאראווג'ו, הוא נכלא. הוא נמלט מכלאו, ולאחר מכן הודח מהמסדר.
הציור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסצנה בציור מתרחשת בבית הכלא. אלה רגעיו האחרונים של יוחנן המטביל, לאחר שהמוציא להורג כבר חתך בחרבו את צווארו של יוחנן (החרב מונחת סמוך לראשו של יוחנן). משמאל עומדות מספר דמויות על רקע פתח בצורת קשת הממוסגרת בלבנים גדולות. הסוהר, צרור מפתחות תלוי על חגורתו, מורה למוציא להורג לסיים את מלאכתו. המוציא להורג אוחז בשערו של יוחנן המטביל, מרתק את ראשו לקרקע. בידו הימנית הוא שולף פגיון כדי לחתוך את גידי צווארו של יוחנן ששרדו את עריפת ראשו בחרב.
יוחנן מוטל על הקרקע. ידיו אזוקות מאחורי גבו. הוא נושם את נשימותיו האחרונות. חלוקו האדום הוא הכתם הבולט ביותר בציור ומתכתב עם הדם הניתז מצווארו. בגדו עשוי שיער הגמלים מציץ מתחת לחלוק האדום. משמאל, אשה צעירה מגישה קערה מוזהבת בה המוציא להורג יניח את ראשו של יוחנן. זו שלומית בת הרודיאס. מימינה, אשה מבוגרת תופסת את ראשה בידיה, נראית כלא מאמינה למראה עיניה. זו הרודיאס, אמה של שלומית, שאמרה לבתה לדרוש את ראשו של יוחנן. בצדו הימני של הציור שני אסירים מביטים בסקרנות במתרחש מבעד לסורגי תאם.
זהו ציורו היחיד של קאראווג'ו הנושא את חתימתו. החתימה, "f Michelang.o ", כתובה בדמו של יוחנן, מתחת לשלולית הדם שניתזה מצווארו, כשהאות f היא כנראה קיצור של המילה Frate (או Fra) שפירושה באיטלקית "אח", כלומר חבר במסדר דתי (כאמור, באותה תקופה קאראווג'ו היה חבר במסדר ההוספיטלרים).[3]
ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הסצנה נראית כמו לקוחה ממחזה. הדמויות עומדות בתנוחות דרמטיות. הצופה בתמונה כמו מצטרף לשני האסירים שמאחורי הסורגים ומביט בסקרנות ובאימה במתרחש. החלל האפל שממלא את הציור גדול-הממדים מייצר אווירה קודרת ודרמטית. גודלו של הציור, הדרמטיות של הסצנה המתוארת, השימוש בקיארוסקורו (ניגודיות חדה בין אזורים כהים לבהירים לצורך יצירת דרמה והדגשת חלקים חשובים בציור) – כל אלה הם ממאפייני הבארוק (קאראווג'ו היה מחלוצי סגנון הבארוק, שהחל לתפתח באותה תקופה).
קאראווג'ו היה בעל מזג חם והסתבך בקטטות רבות בחייו. הוא נמשך אל נושא המוות, ובפרט עריפת ראש. הוא צייר שני ציורים נוספים הקשורים לעריפת ראשו של יוחנן המטביל: שלומית עם ראש יוחנן המטביל (מוצג בגלריה הלאומית בלונדון), וציור נוסף באותו השם(אנ') (מוצג בארמון המלכותי של מדריד). ייתכן שקאראווג'ו הזדהה עם נושאים אלה מתוך ידיעה שהוא עצמו עלול לסבול גורל דומה בעקבות מעשיו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אמנות | ||
יונתן הירשפלד, "עריפת ראשו של יוחנן המטביל" של קרוואג'ו, באתר הארץ, 11 באפריל 2020
Saint John the Baptist: From Birth to Beheading, סרטון בערוץ "הגלריה הלאומית בלונדון", באתר יוטיוב (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Andrea Pomella, Caravaggio: An artist through images, ATS Italia Editrice, 2005, p.106, ISBN 978-88-88536-62-0
- ^ Jonathan Jones, The 10 greatest works of art ever, The Guardian, 21.4.2014
- ^ The Decapitation of Saint John the Baptist, Aaron Art Prints
