הבשורה על-פי מרקוס

דף מהבשורה על פי מרקוס, מהמאה ה-7

הבשורה הקדושה על-פי מרקוס (יוונית: Κατά Μάρκον) היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה, המיוחסת למרקוס המבשר. בשורה זו מונה 16 פרקים, והיא הקצרה ביותר מבין ארבע הבשורות.

תוכנה של הבשורה

הבשורה מגוללת את סיפור חייו של ישו מטבילתו על ידי יוחנן המטביל ועד לעלייתו השמיימה. הבשורה מתמקדת במיוחד בשבוע האחרון לחייו - ששת הפרקים האחרונים כולם מוקדשים לכך, מכניסתו של ישו לירושלים. ישו מוצג כמרפא, כמגרש שדים, כעושה פלאים, כמשיח, כבנו של אדם, וכמה פעמים כבן האלוהים.

תוכן הבשורה לנושאיו הוא כדלקמן:

מעשי יוחנן המטביל (א 1-8) טבילת ישו (א 9-11) עמידה בנסיונות (א 12-13) מעשי ישו בארץ הגליל (א 14-45) ישו מרפא ומושיע חוטאים (ב 1-17) התייחסות ישו למסורת הסופרים והזקנים (ב 18-22) השבת (ב 23-28, ג 1-12) התלמידים מקבלים שלטן (ג 13-19) הפרושים מחד גיסא וישו מאידך גיסא (ג 20-35) מעשי ישו בארץ הגליל (ד 1-34) רופא ישראל (ד 35-41, ה, ו 1-6) ישו שולח את שנים-עשר תלמידיו (ו 7-13) עריפת ראשו של יוחנן המטביל (ו 14-29) התבודדות ישו (ו 30-52) ריפוי חולים בגניסר (ו 53-56) טענות החנפים (ז 1-23) ישו בגלילות צור וצידון (ז 24-37, ח 1-26) חבלי המשיח (ח 27-38, ט 1-32) גדולתו וענוותו של ישו (ט 33-48) משל מלח הארץ ואור העולם (ט 49-50) מעשי ישו בעבר הירדן (י 1-16)

נכלי העושר (י 17-31) ישו בעבר הירדן ובארץ יהודה (י 32-52) ישו בא בכבוד מלכים ירושלימה (יא 1-11) קללת התאנה אשר לא עשתה פרי (יא 12-14) גירוש הרוכלים מבית המקדש (יא 15-19) ישו הנביא (יא 20-33, יב 1-37) הסופרים והפרושים (יב 38-40) תרומת האלמנה הענייה (יב 41-44) חזון ישו המשיח (יג 1-32) משלי ישו על אחרית הימים (יג 33-37) מזימות להמית את ישו (יד 1-2) האשה ופך השמן בבית-היני (יד 3-9) יהודה איש-קריות חורש מזימות (יד 10-11) הברית החדשה (יד 12-72) ישו נמסר לפונטיוס פילטוס (טו 1-15) צליבת ישו (טו 16-41) יוסף הרמתי (טו 42-47) הקבר הריק (טז 1-8) התגלות ישו לאחר תקומתו (טז 9-18) עליית ישו השמיימה (טז 19-20)

כותב הבשורה

הבשורה עצמה היא אנונימית, אך עוד בתחילת המאה ה-2 ייחסו אותה המלומדים למרקוס האוונגליסט (נפטר ב-68), אחד מתלמידיו של שמעון בר-יונה שכנראה תיעד את שיחיו של השליח.

לפי המסורת, הבשורה על-פי מרקוס היא הבשורה השנייה שנכתבה, לאחר הבשורה על-פי מתי; לכן שני ספרים אלו מסודרים בסדר זה בברית החדשה. בניגוד למסורת, החוקרים המודרניים מתארכים את הבשורה על פי מרקוס לשנות השישים או השבעים של המאה ה-1, מה שעושה אותה לראשונת הבשורות. בנוסף, הדעה הרווחת היא שבשורה זו מהווה מקור חלקי לשאר הבשורות.

הבשורה הסודית על-פי מרקוס

יש בשורה נוספת, המכונה הבשורה הסודית על-פי מרקוס שאמורה להיות גרסה של הבשורה שמיועדת למלומדים בזמן שהבשורה הרגילה מיועדת להמוני העם.

ב-1958 הודיע החוקר וההיסטוריון נורטון סמית מאוניברסיטת קולומביה כי מצא במנזר מר סבא את מכתב מר סבא ובו הבשורה הסודית. המסמך לדבריו הועתק על דפים ריקים במהדורה מהמאה ה-17 של ספרו של איגנציוס פטריארך אנטיוכיה (תלמידו מהמאה ה-1 של יוחנן בן זבדי). המסמך צולם מספר פעמים ואף כי לא נחקר כראוי הקהילה המדעית רואה בו זיוף.

קישורים חיצוניים

• הבשורה בעברית (תרגום פרנץ דליטש)