הבשורה על-פי מרקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דף מהבשורה על פי מרקוס, מהמאה ה-7

הבשורה הקדושה על-פי מרקוס (יוונית: Κατά Μάρκον) היא אחת מארבע הבשורות בברית החדשה, המיוחסת למרקוס המבשר. בשורה זו מונה 16 פרקים, והיא הקצרה ביותר מבין ארבע הבשורות.

תוכנה של הבשורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבשורה מגוללת את סיפור חייו של ישו מטבילתו על ידי יוחנן המטביל ועד לעלייתו השמיימה. הבשורה מתמקדת במיוחד בשבוע האחרון לחייו - ששת הפרקים האחרונים כולם מוקדשים לכך, מכניסתו של ישו לירושלים. ישו מוצג כמרפא, כמגרש שדים, כעושה פלאים, כמשיח, כבנו של אדם, וכמה פעמים כבן האלוהים.

תוכן הבשורה לנושאיו הוא כדלקמן:

  • מעשי יוחנן המטביל (א 1-8)
  • טבילת ישו (א 9-11)
  • עמידה בניסיונות (א 12-13)
  • מעשי ישו בארץ הגליל (א 14-45)
  • ישו מרפא ומושיע חוטאים (ב 1-17)
  • התייחסות ישו למסורת הסופרים והזקנים (ב 18-22)
  • השבת (ב 23-28, ג 1-12)
  • התלמידים מקבלים שלטן (ג 13-19)
  • הפרושים מחד גיסא וישו מאידך גיסא (ג 20-35)
  • מעשי ישו בארץ הגליל (ד 1-34)
  • רופא ישראל (ד 35-41, ה, ו 1-6)
  • ישו שולח את שנים-עשר תלמידיו (ו 7-13)
  • עריפת ראשו של יוחנן המטביל (ו 14-29)
  • התבודדות ישו (ו 30-52)
  • ריפוי חולים בגניסר (ו 53-56)
  • טענות החנפים (ז 1-23)
  • ישו בגלילות צור וצידון (ז 24-37, ח 1-26)
  • חבלי המשיח (ח 27-38, ט 1-32)
  • גדולתו וענוותו של ישו (ט 33-48)
  • משל מלח הארץ ואור העולם (ט 49-50)
  • מעשי ישו בעבר הירדן (י 1-16)
  • נכלי העושר (י 17-31)
  • ישו בעבר הירדן ובארץ יהודה (י 32-52)
  • ישו בא בכבוד מלכים ירושלימה (יא 1-11)
  • קללת התאנה אשר לא עשתה פרי (יא 12-14)
  • גירוש הרוכלים מבית המקדש (יא 15-19)
  • ישו הנביא (יא 20-33, יב 1-37)
  • הסופרים והפרושים (יב 38-40)
  • תרומת האלמנה הענייה (יב 41-44)
  • חזון ישו המשיח (יג 1-32)
  • משלי ישו על אחרית הימים (יג 33-37)
  • מזימות להמית את ישו (יד 1-2)
  • האשה ופך השמן בבית-היני (יד 3-9)
  • יהודה איש-קריות חורש מזימות (יד 10-11)
  • הברית החדשה (יד 12-72)
  • ישו נמסר לפונטיוס פילטוס (טו 1-15)
  • צליבת ישו (טו 16-41)
  • יוסף הרמתי (טו 42-47)
  • הקבר הריק (טז 1-8)
  • התגלות ישו לאחר תקומתו (טז 9-18)
  • עליית ישו השמיימה (טז 19-20)

כותב הבשורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבשורה עצמה היא אנונימית, אך עוד בתחילת המאה ה-2 ייחסו אותה המלומדים למרקוס האוונגליסט (נפטר ב-68), אחד מתלמידיו של שמעון בר-יונה שכנראה תיעד את שיחיו של השליח.

לפי המסורת, הבשורה על-פי מרקוס היא הבשורה השנייה שנכתבה, לאחר הבשורה על-פי מתי; לכן שני ספרים אלו מסודרים בסדר זה בברית החדשה. בניגוד למסורת, החוקרים המודרניים מתארכים את הבשורה על פי מרקוס לשנות השישים או השבעים של המאה ה-1, מה שעושה אותה לראשונת הבשורות. בנוסף, הדעה הרווחת היא שבשורה זו מהווה מקור חלקי לשאר הבשורות.

הבשורה הסודית על-פי מרקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש בשורה נוספת, המכונה הבשורה הסודית על-פי מרקוס שאמורה להיות גרסה של הבשורה שמיועדת למלומדים בזמן שהבשורה הרגילה מיועדת להמוני העם.

ב-1958 הודיע החוקר וההיסטוריון נורטון סמית מאוניברסיטת קולומביה כי מצא במנזר מר סבא את מכתב מר סבא ובו הבשורה הסודית. המסמך לדבריו הועתק על דפים ריקים במהדורה מהמאה ה-17 של ספרו של איגנציוס פטריארך אנטיוכיה (תלמידו מהמאה ה-1 של יוחנן בן זבדי). המסמך צולם מספר פעמים ואף כי לא נחקר כראוי הקהילה המדעית רואה בו זיוף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]