פאזל מוסטפא פאשא קפרולו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאזל מוסטפא פאשא קפרולו
كوبريللى فاضل مصطفى پاشا
לידה 1637
Vezirköprü, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באוגוסט 1691 (בגיל 54 בערך)
Stari Slankamen, ממלכת הבסבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת משפחת קפרולו
אב מהמט פאשא קפרולו עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים נומן פאשא קפרולו
עבדולה פאשא קפרולו עריכת הנתון בוויקינתונים
וזיר גדול של האימפריה העות'מאנית
11 באוקטובר 1689 – 19 באוגוסט 1691
(שנה ו־44 שבועות)
Bekri Mustafa Pasha
Arabacı Ali Pasha
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פרדיננד פון קלר, מותו של הווזיר הגדול פאזל מוסטפא פאשא קפרולו במהלך קרב סלנקמן (אנ') ב-1691. ציור מ-1878

פאזל מוסטפא פאשא קפרולוטורקית: Köprülü Fazıl Mustafa Paşa‏; 1637 – 19 באוגוסט 1691) שימש כווזיר הגדול של האימפריה העות'מאנית מ-1689 עד 1691, כאשר האימפריה הייתה מעורבת במלחמה נגד מדינות הליגה הקדושה (אנ') במלחמת האימפריה העות'מאנית–הליגה הקדושה. הוא היה בנם של אייסה חטון (Ayşe Hatun), ממוצא טורקי, ושל מהמט פאשא קפרולו. לפיכך, הוא היה בן למשפחת קפרולו ממוצא אלבני. אביו, אחיו הבכור, פאזל אהמט פאשא קפרולו, כמו גם שני גיסיו (קארה מוסטפא פאשא (אנ') ואבזה סיאווש פאשא (אנ')) היו וזירים גדולים לשעבר. כינויו "פאזל" (Fazıl) פירושו "חכם" בטורקית עות'מאנית.

עלייה לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא היה בנם של מהמט פאשא קפרולו, מייסד משפחת קפרולו, ושל אייסה חטון (Ayşe Hatun), בתו של אציל במקור מקיאג'וק (Kayacık), כפר בחבזה שבאמסיה. הוריו נפגשו כאשר אביו הוצב בקפרו (אנ'), לשעבר קדגרה (Kadegra), שקיבלה את שמה בזכות סבו מצד אימו, שבנה שם גשרטורקית: köprü). הוא הפך לחבר במשמר הסולטאן ובילה חלק ניכר מזמנו במסעות צבאיים עם אחיו פאזל אהמט. בזכות גיסו, הווזיר הגדול קארה מוסטפא פאשא (אנ'), הפך פאזל מוסטפא לווזיר השביעי במועצה האימפריאלית, ועד 1683 הוא התקדם לווזיר שלישי. לאחר שקארה מוסטפא הובס בווינה, נשלח פאזל מוסטפא מאיסטנבול. בשנת 1687 מרד צבאי הפך את גיסו אבזה סיאווש פאשא (אנ') לווזיר הגדול ואילץ את הסולטאן מהמט הרביעי להתפטר לטובת אחיו סולימאן השני. פאזל מוסטפא כנראה היה מעורב באופן הדוק בהדחתו של מהמט הרביעי ועלה לדרגת וזיר שני. פוליטיקה סיעתית הביאה עד מהרה להגלייתו מהבירה, והוא ניצל מהוצאה להורג רק בחסדו של השייח' אל-אסלאם. עד 1689 שימש פאזל מוסטפא כמפקד כיוס והערים בכרתים חאניה והרקליון.[1]

וזיר גדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הניצחון האוסטרי בקרב מוהאץ' השני, שוכנע הסולטאן סולימאן השני למנות את פאזל מוסטפא פאשה קפרולו לווזיר הגדול שלו ב-25 באוקטובר 1689.

כמו קרוביו, היה פאזל מוסטפא פאשה מנהל מיומן ומפקד צבאי. הוא הלך בעקבות אביו בכך שהרחיק והוציא להורג פקידי ממשל/צבא מושחתים מהסולטנות הקודמת. הם הוחלפו באנשים נאמנים לפאזל מוסטפא פאשה, שגם סייע לאוצר על ידי יישום רשימות צבאיות קפדניות, ובכך מנע מחיילים לגבות את משכורות חבריהם שנהרגו. הוא גם הכריז על גיוס צבאי כללי של נתינים מוסלמים וגייס בני שבטים כורדים ויורוקים, ובכך הגדיל את מספר המגויסים.

רפורמות אחרות הקלו את הנטל של נתיני האימפריה האזרחים. פאזל מוסטפא פאשא קפרולו שינה את כללי מס הגולגולת, ששולם על ידי נתיני האימפריה הלא-מוסלמים, על ידי החזרת המדיניות של גביית מיסים על מבוגרים בודדים (במקום הערכה קולקטיבית, שפגעה בקהילות שאוכלוסייתן פחתה עקב מלחמה וגורמים אחרים). פאזל מוסטפא פאשה גם הקל על מתן אישורים לתיקון או בנייה מחדש של כנסיות נוצריות.

לאחר שסבל מסיעתיות בחצר הסולטאן ובממשלה, ניסה פאזל מוסטפא פאשה להגביל את מספר הווזירים במועצה האימפריאלית. כדי להילחם בניצול הכוח לרעה של רשויות מקומיות ואזוריות, הוא הקים מועצות של אצילים במחוזות, תוך דוגמה לממשלה הקיסרית. ההשפעות מרחיקות הלכת של הרפורמות המנהליות שלו נמשכו עשרות שנים.

הצלחות צבאיות, תבוסה ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך מלחמת האימפריה העות'מאנית–הליגה הקדושה המתמשכת החמיר כאשר רוסיה התערבה בלחימה והצטרפה רשמית לברית של מעצמות אירופיות על ידי השקת מערכות קרים (אנ') הכושלים. תחת הנהגתו של פאזל מוסטפא פאשה, עצרו העות'מאנים התקדמות אוסטרית לתוך סרביה וריסקו מרד בבולגריה.

המערכה הצבאית של פאזל מוסטפא פאשה משנת 1690 הביאה להצלחות נוספות, עם כיבושם מחדש של ניש, וידין, סמדרבו וגולובץ (אנ'). לאחר מכן הוא הטיל מצור על בלגרד, תוך שימוש ב-40,000 חיילי רגלים ו-20,000 פרשים. ב-8 באוקטובר, לאחר שמחסן התחמושת של המגינים הושמד בפיצוץ, נכנע המפקד ההבסבורגי. כיבושה מחדש של בלגרד, שנכבשה במקור על ידי העות'מאנים ב-1521 אך נכבשה מהם על ידי ההבסבורגים ב-1688, נתנה תקווה לעות'מאנים שניתן יהיה לתקן את התבוסות הצבאיים שלהם בשנות ה-1680, כולל אובדן הונגריה וטרנסילבניה.

התקווה התגלתה כמתעתעת. ב-19 באוגוסט 1691, נהרג פאזל מוסטפא פאשה במצח מכדור במצח בקרב סלנקמן (אנ') (צפונית-מערבית לבלגרד). העות'מאנים ספגו תבוסה הרסנית מידי לודוויג וילהלם, מרקיז באדן-באדן, המפקד העליון של הצבא הקיסרי בהונגריה, שכונה "טורקנלואיס" (Türkenlouis, "לואיס הטורקי") בשל ניצחונותיו. התבוסה בסלנקמן, שכונתה "הקרב העקוב מדם של המאה" על ידי בני התקופה, עלתה בחייהם של 20,000 איש והמפקד הצבאי המוכשר ביותר של העות'מאנים.

פאזל מוסטפא פאשה היה החבר החמישי במשפחת קפרולו שכיהן כווזיר גדול. לאחר מותו, ספגה האימפריה העות'מאנית תבוסות נוספות. עד 1695 נותרה לעות'מאנים רק פיסת שטח אחת בהונגריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kuprili 1911 Encyclopædia Britannica

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]