פורטל:המזרח התיכון/מאמר נבחר/30
מנחם בגין (16 באוגוסט 1913 - 9 במרץ 1992) היה מפקד האצ"ל בתקופת המאבק בשלטון הבריטי, ראש תנועת החרות והליכוד, ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל וחתן פרס נובל לשלום בשנת 1978.
בגין החל את דרכו הפוליטית כמנהיג ציוני בבית"ר במזרח אירופה. במלחמת העולם השנייה הוא נעצר על ידי המשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד.. בגין שנשלח לגולאג, שוחרר יחד עם אזרחים פולנים נוספים והתגייס לצבא הפולני. בעת שירותו בצבא הפולני הוא הגיע לארץ ישראל ויצר קשרים עם האצ"ל. הוא הפך למפקד הארגון בסוף 1943; בארבע השנים בהן פיקד בגין על האצ"ל, ביצע הארגון קרוב ל-300 פעולות.
לאחר פירוק האצ"ל בקיץ 1948, הקים בגין את תנועת החרות, ובמשך שנים שימש כמנהיגה הבלתי מעורער וכראש האופוזיציה. בגין התנגד חריפות להסכם השילומים של ישראל עם גרמניה, אך תמך בממשלה בעת מלחמות ישראל. הוא עלה לשלטון לאחר "המהפך" של 1977, חתם על הסכם השלום עם מצרים ועמד בראשות הממשלה בעת מלחמת שלום הגליל. ב-1983 התפטר בגין מתפקידו והסתגר בביתו. עד יום מותו, סירב בגין לפרט את המניעים שגרמו לו לפרוש, והדבר מהווה תעלומה גם כיום.