מלחמות ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיום הקמתה ידעה ישראל שבע מלחמות, שתי אינתיפאדות (התקוממויות פלסטיניות), וכמו כן הייתה מעורבת במספר רב של עימותים צבאיים אשר אינם מוגדרים כמלחמות, אשר מהווים את ההיבט הצבאי במכלול המורכב של הסכסוך הישראלי ערבי.
תוכן עניינים |
מלחמות ישראל[עריכה]
העימותים הבאים הוכרו בישראל רשמית כמלחמות ישראל[1]:
- מלחמת העצמאות (29 בנובמבר 1947 - 20 ביולי 1949), הידועה גם בשם "מלחמת השחרור", "מלחמת הקוממיות" או "מלחמת תש"ח". הייתה מלחמה יזומה על ידי מדינות ערב וערביי ארץ ישראל לסיכולה של תוכנית החלוקה ומניעת הקמתה של מדינת ישראל. בסיומה נקבע קו שביתת הנשק המכונה "הקו הירוק".
- מלחמת סיני (29 באוקטובר 1956 - 5 בנובמבר 1956), הידועה גם בשמה הרשמי "מבצע קדש", הייתה מלחמה יזומה של ישראל, בשיתוף המעצמות האירופיות הממלכה המאוחדת וצרפת, לכיבוש חצי-האי סיני והשתלטות על תעלת סואץ.
- ראש הממשלה ושר הביטחון: דוד בן-גוריון, הרמטכ"ל: משה דיין.
- מלחמת ששת הימים (5 ביוני 1967 - 11 ביוני 1967), שבעקבותיה התרחב בכמה מונים השטח שבשליטת מדינת ישראל ("הקו הסגול"): יהודה ושומרון, רמת הגולן וסיני נכבשו מידי ירדן, סוריה ומצרים, בהתאמה.
- מלחמת ההתשה (8 במרץ 1969 - 7 באוגוסט 1970) הייתה מאמץ מצרי בעיקרו לשחוק את רצון הלחימה של כוחות צה"ל בחצי-האי סיני ובתעלת סואץ, ולעורר התנגדות בעורף הישראלי להמשך הכיבוש של סיני - זאת, לא עלה בידי המצרים לעשות.
- ראש הממשלה: לוי אשכול ואחר כך גולדה מאיר. שר הביטחון: משה דיין. הרמטכ"ל: חיים בר-לב.
- מלחמת יום הכיפורים (6 באוקטובר 1973 - 24 באוקטובר 1973), הידועה בפי הערבים כמלחמת אוקטובר הגדולה או מלחמת הרמאדן. שבה ניסו מצרים וסוריה להחזיר לעצמן חלק מהשטחים שאיבדו במלחמת ששת הימים, ובסופה היו בירותיהן מאוימות על ידי כוחות צה"ל.
- ראש הממשלה: גולדה מאיר. שר הביטחון: משה דיין. הרמטכ"ל: דוד אלעזר (דדו).
- מלחמת לבנון הראשונה (6 ביוני 1982 - יוני 1985), או בשמה הרשמי מבצע שלום הגליל; החלה כ"מבצע שלום הגליל", שנועד להרחיק את איומי הקטיושות מלבנון ולסלק ממנה את ארגוני הטרור.
- ראש הממשלה: מנחם בגין. שר הביטחון: אריאל שרון. הרמטכ"ל: רפאל איתן.
- מלחמת לבנון השנייה (12 ביולי 2006 - 14 באוגוסט 2006), התחילה כמבצע צבאי מוגבל בתגובה לחטיפת שני חיילי מילואים על ידי חזבאללה, אך בהדרגה התעצמה לעימות רחב יותר.
- ראש הממשלה: אהוד אולמרט. שר הביטחון: עמיר פרץ. הרמטכ"ל: דני חלוץ.
| מלחמה | שנים | צד ראשון | צד שני | ראש הממשלה | שר הביטחון | רמטכ"ל | אבדות למדינת ישראל | תוצאה | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כוחות צה"ל | אזרחים | ||||||||
| מלחמת העצמאות | 1947 - 1949 |  היישוב ואחר כך ישראל |
|
דוד בן-גוריון | דוד בן-גוריון | יעקב דורי | כ-4,000 חיילים נהרגו | 2,373 אזרחים נהרגו |
|
| מלחמת סיני | 1956 | ישראל הממלכה המאוחדת צרפת |
 מצרים |
משה דיין | 231 חיילים נהרגו[2] 899 חיילים נפצעו 4 שבויים[3] |
? |
|
||
| מלחמת ששת הימים | 1967 | ישראל |
לוי אשכול | משה דיין | יצחק רבין | 779 חיילים נהרגו 2,593 חיילים נפצעו |
? |
|
|
| מלחמת ההתשה | 1969 - 1970 | ישראל |
גולדה מאיר | חיים בר-לב | 721 חיילים נהרגו 705 חיילים נפצעו |
מעל 100 אזרחים נהרגו[4][5] מעל 700 אזרחים נפצעו[2] |
התשה של שני הצדדים | ||
| מלחמת יום הכיפורים | 1973 | ישראל |
|
דוד אלעזר | 2,656 חיילים נהרגו 7,251 חיילים נפצעו |
? |
|
||
| מלחמת לבנון הראשונה | 1982 | מנחם בגין | אריאל שרון | רפאל איתן | 675 חיילים נהרגו לפחות 4,000 חיילים נפצעו[6][7] |
? |
|
||
| מלחמת לבנון השנייה | 2006 | ישראל |
|
אהוד אולמרט | עמיר פרץ | דני חלוץ | 121 חיילים נהרגו (מהם 2 שנחטפו) 628 חיילים נפצעו[11] |
44 אזרחים נהרגו 2,000 אזרחים נפצעו |
|
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
מפקדי המטה הכללי צה"ל במלחמות ישראל[עריכה]
במלחמת העצמאות טרם התגבשו תפקידי המטה הכללי. מפקדי צה"ל היו:
רמטכ"ל: יעקב דורי, ס.: צבי איילון, ראש אג"ם:יגאל ידין, ראש שירות מודיעין: איסר בארי, חיים הרצוג, ראש אכ"א: משה צדוק, אפסנאות: יוסף אבידר, מ. חזית הצפון: משה כרמל, מ. חזית תיכון: דן אבן, שלמה שמיר, מ. חזית מרכז: צבי איילון, מ. חזית דרום: יגאל אלון מ. חזית ירושלים: דוד מרכוס, מ. שירות אויר: יהושע אשל, ישראל עמיר, אהרון רמז, מ. שירות ים: גרשון זק, נחמן (פול) שולמן, שלמה שמיר, מ. שירות משוריינים: יצחק שדה, ראש אגף הדרכה: אליהו בן חור
עימותים אלימים שלא הוכרו כמלחמות ישראל[עריכה]
- מלחמת רצועת הביטחון (יוני 1985 - 24 במאי 2000),מאז סיומה של מלחמת לבנון הראשונה, התחוללה בלבנון וברצועת הביטחון מלחמה שהסתיימה בנסיגת צה"ל מלבנון במאי 2000 . בשנים אלו נהרגו כ 546 חיילי צה"ל וכ 600 חיילי צד"ל ואלפים נפצעו.
בתקופה זו נערכו שלושה מבצעים גדולים: מבצע חוק וסדר,מבצע דין וחשבון ומבצע ענבי זעם.
 |
ערך מורחב – מבצעי צבא הגנה לישראל |
מאפיינים של המלחמות[עריכה]
לכל אחת מהמלחמות מאפיינים משלה, ואין מלחמה דומה לרעותה. בכל זאת יש מקום לבחינה משווה של המלחמות לפי קטגוריות שונות:
- מלחמת "יש ברירה": האם הייתה בידי ישראל היכולת להימנע ממלחמה זו, או שהמלחמה נכפתה עליה על ידי אויביה? "מלחמת שלום הגליל" היא המלחמה הראשונה שעליה נאמר שהיא מלחמת "יש ברירה",[13] אך משנטבע מונח זה, קל לטעון שגם "מבצע קדש" נכלל בקטגוריה זו, שהרי החל ביוזמת ישראל. בשני המקרים עמדה מדינת ישראל בפני בעיה קשה שהציבו בפניה אויביה, אך גדול הספק, בהתאם לנתונים שהיו ידועים לפני המלחמה, ועוד יותר מכך לפי תוצאותיה, האם יציאה למלחמה הייתה הצעד ההכרחי לפתרון בעיות אלה. יש הטוענים שאף מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמת "יש ברירה", משום שישראל לא התקדמה במסלול של שיחות שלום שהוצע לה בשנים שקדמו למלחמה, ובכך בחרה במודע במסלול המלחמה[14].
- מידת הפגיעה באוכלוסייה האזרחית: "אינתיפאדת אל-אקצה" בולטת יותר מכל קודמותיה בהיקף הפגיעה באוכלוסייה האזרחית. האסטרטגיה של הפלסטינים במלחמה זו היא לפגוע באוכלוסייה האזרחית בישראל, ומרבית הקורבנות הישראלים במלחמה זו הם אזרחים. גם האוכלוסייה הפלסטינית נפגעת, משום שהמפגעים יוצאים מקרבה ולכן ניסיונות לאתרם מביאים בהכרח לפגיעה באזרחים. גם במלחמת העצמאות, שבה ניסו שני הצדדים לכבוש יישובים אזרחיים, הייתה פגיעה ניכרת באוכלוסייה אזרחית; כך, כמה יישובים יהודיים חרבו ותושביהם גורשו (כפר עציון ועוד), וגורל דומה פקד כארבע-מאות יישובים פלסטינים שחרבו. במהלך "מלחמת ההתשה" פעל צה"ל פעמים אחדות כנגד תשתיות אזרחיות של מצרים.
- הישגים טריטוריאליים: במרבית המלחמות כבשה ישראל שטחים נרחבים, מהם שנותרו בידה עד עצם היום הזה, ומהם שהוחזרו לאחר זמן קצר או ממושך. מלחמת ההתשה ומלחמת לבנון השנייה הן המלחמות היחידות שבהם לא היו לישראל יעדים טריטוריאליים (מעבר ליעד של שמירת הקיים).
ראו גם[עריכה]
- הסכסוך הישראלי-ערבי
- מבצעי צבא ההגנה לישראל
- ביטחון ישראל
- ביטחון ישראל – מונחים
- הנצחת חללי מערכות ישראל
לקריאה נוספת[עריכה]
- גד ברזילי, דמוקרטיה במלחמות: מחלוקת וקונצנזוס בישראל, ספרית פועלים, 1992 .
- מוטי גולני, מלחמות לא קורות מעצמן, הוצאת מודן, 2002.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- נזכור את כולם, אתר הנצחה לחללי מערכות ישראל
- מלחמות ישראל, באתר העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית ליד אוניברסיטת תל אביב.
- מלחמות ישראל באתר school4u.
- פרופ' זאב מעוז, מ-1948 ועד "עמוד ענן". ישראל מכורה למלחמות, באתר ynet, 23 בדצמבר 2012
הערות שוליים[עריכה]
- ^ כפי שמופיע באתר משרד הביטחון
- ^ 2.0 2.1 Israeli Casualties in Battle, באתר הספרייה היהודית המקוונת
- ^ (1994) The Collins Encyclopedia of Military History. HarperCollins, 1343.
- ^ Mitchell G. Bard, The War of Attrition, 1967-1970, באתר הספרייה היהודית המקוונת
- ^ Netanel Lorch, The Arab-Israeli Wars, באתר משרד החוץ של מדינת ישראל, 2 בספטמבר 2003 (באנגלית)
- ^ Lebanese Civil War 1982
- ^ The Lebanon War
- ^ Daily Star. "Timeline of the July War 2006". Retrieved April 17, 2007.
- ^ Herbert Docena (2006-08-17). "Amid the bombs, unity is forged", Asia Times Online. "The LCP...has itself been very close to Hezbollah and fought alongside it in the frontlines in the south. According to Hadadeh, at least 12 LCP members and supporters died in the fighting."
- ^ Associated Press (2006-08-06). "PFLP claims losses in IDF strike on Lebanon base", The Jerusalem Post.
- ^ דו"ח ועדת וינוגרד עמ' 353, (מבוסס על נתוני מפקד רפואה פיקודי צפון מיום 9 בנובמבר 2006 )
- ^ בלחימה קיבל מינוי חירום של מפקד חטיבה 27
- ^ שלום הגליל, מבצע, באתר הכנסת
- ^ אורי בר-יוסף, "בין מלחמה לשלום: הצעת ההסדר המצרית מפברואר 1973, הדחייה הישראלית ומלחמת יום כיפור כמלחמת ברירה", אלפיים 31, 324456
אורי בר-יוסף, יותר גרוע מגולדה ודיין, באתר הארץ, 14 במאי 2010
