פייטיזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיליפ יאקוב שפנר, אבי הפיאטיזם

פִּייֶטיזם (Pietism, בגרמנית:Pietismus) הוא תנועה דתית שקמה בקרב מאמיני הלותרניזם בגרמניה בשלהי המאה ה-17 ואמצע המאה ה-18, מתוך התקוממות נגד הממסד של הכנסייה הלותרנית. שם התנועה בא מהמילה הלטינית "pietas". הפייטיזם מתנגד למעמד המועדף של הדוגמות התאולוגיות ומטיף לדתיות המבוססת על האמונה הפנימית הפרטית, תוך דגש על חזרה בתשובה, אדיקות (praxis pietatis - פרקטיקה של האדיקות), טוהר מידות, פעולות צדקה. החסיד שלו רואה עצמו מועצם על ידי חווייה מיסטית של מעין לידה מחדש. לפי הפייטיסטים רק המיסטיציזם עשוי לתת משמעות נוצרית לניהול חיים סגפניים וממושמעים.

המייסד שלה היה פיליפ יאקוב שפנר (Philipp Jacob Spener) ‏ (1705-1635), כומר ממוצא אלזסי שפעל בפרנקפורט על נהר מיין. הוא הקים בשנת 1670 קבוצות של מאמינים קרויות "קולגיה פייטאטיס" (collegia pietatis). בספרו "Pia desideria" הציע שפנר "דת של הלב" במקום "דת של הראש". אחריו, אוגוסט הרמן פרנקה (Francke) הפך את אוניברסיטת האלה למרכז פייטיסטי. מאוחר יותר הרוזן ניקולאוס לודוויג פון צינצנדורף (1760-1700), תלמיד של פרנקה ו"בן סנדקות" של שפנר, הקים ברוח הפייטיזם קהילה דתית ביישוב הרנהוט בשלזיה, שנקראה "הכנסייה המורבית". כנסייה זו הפיצה רעיונות ההתעוררות האוונגלית ברחבי אירופה וצפון אמריקה במאה ה-17 וה-18. הפייטיזם השפיע במידה רבה על הכומר האנגליקני ג'ון ווסלי ועל המתודיזם מיסודו. כמו כן נתנה השראה לאלכסנדר מאק, מייסד תנועת ה"אחים" (Brethren) משוורצנאו והכנסייה הנוצרית לפי האוונגליון. באופן טיפוסי לנצרות הפרוטסטנטית, הפייטיזם מבוסס על האמונה כי המאמין יכול לקבל מחילה על חטאיו רק בהתערבות החסד האלהי. מחילת החטא צריכה להתלוות בשינוי טוטלי, ולא רק בשיפור או תיקון. ההארה של פאולוס הקדוש בדרך לדמשק היא האב טיפוס המובהק לשינוי מסוג זה. תוך שימוש במושגים של האלכימיה, הפייטיסטים טענו כי מרגע הלידה מחדש, הנוצרי שואף בלי הרף להמיר את העופרת של נשמתו למתכת האצילה המסוגלת לשקף את נשגבות האינסופית של אלהים, זאת בדרך כואבת של כפרה, והתעמתות מתמדת עם פיתוי השטן.

מחוץ לדת הנוצרית הפרוטסטנטית, יסודות מקבילים במידה מסוימת לפייטיזם ניתן לראות בתנועה היאנסניסטית בקרב הקתולים בצרפת במאה ה-17, הקתולים באנגליה ובצפון אמריקה (דרך פייטיסטים שהמירו את דתם לדת הרומית-קתולית, כדוגמת פרדריק ויליאם פייברו) ואף ביהדות - התנועה החסידית מיסודו של הבעל שם טוב (1760-1700) בתוך היהדות.

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כולל ערך על פייטיזם מאת מארק איי. נול ב -Elwell Evangelical Dictionary

Ronald Feuerhahn The Roots and Fruits of Pietism,Concordia Seminary St Louis, MO, Luther Academy 1998

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • F E Stoffler, The Rise of Evangelical Pietism ,1971
  • A Ritschl, Geschichte des Pietismus
  • D W Brown, Understanding Pietism R Lovelace, The Dynamics of Spiritual Life